אני לא יודע אם תחזרי לשחק העונה, אבל אני כן יודע שאני כבר מתגעגע. הפועל ירושלים של העונה היא מזן אחר, כזה שמתחבר פעם בעשור אולי אפילו יותר. זו ללא ספק הייתה צריכה להיות העונה של הפועל ירושלים. כבר מההתחלה אפשר היה לראות, אנחנו את העונה הזאת נזכור כעונה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המועדון.
זה התחיל עם גביע ווינר ומשם המשיך לגביע המדינה, כן הפעם בלי כוכבית, ניצחנו את הצהובים ברבע הגמר במשחק שיזכר ויכנס לערוץ הגולד. אבל לצערנו קרה משהו שאין עליו שליטה וחלום האליפות על הראש של היריבה הצהובה, משהו שכל החיים אני חולם עליו, כנראה שלא אזכה לראות השנה. לפחות לא לאור המצב הנוכחי.
להיות אוהד הפועל זה לא דבר פשוט, כך יעידו אוהדים רבים, במיוחד הוותיקים. כי להיות אוהד ירושלים זה כמו להסתובב עם שברון לב תמידי. אני בטוח שהמון אוהדים הרגישו שהשנה חלום האליפות במשחק גמר מול מכבי תל אביב זה יותר מאפשרי. במציאות שנוצרה, כבר לא אכפת לי אם הסוף יהיה שונה, אם לא נחגוג עוד תואר השנה, אני פשוט רוצה שוב להיות חלק מזה.
אוהדי ירושלים. רק להיות חלק מזה (אלן שיבר)
קשה לדמיין עולם בלי ספורט, אך עולם שלם של אהבה בלתי מוסברת הפסיק לגמרי כי כל אוהד ספורט יגיד לכם שמעבר לאהבה שלו לקבוצה, זה קודם כל להיות חלק מקהילה, מלהגיע למגרש או לצפות מול המסך, לחגוג סל או שער, מלקלל, ולהתעצבן כי זה מה שעושה הספורט בין אם אתה שחקן או אוהד. אתה קודם רוצה להיות חלק מזה. אך המציאות היא תמיד זו שנותנת את הטון וזה אומר כרגע שאנחנו במצב חירום.
כולי תקווה שהסיוט הזה יגמר, שאנשים יחלימו ויחזרו למקומות העבודה שלהם וכן, שנחזור למגרשים, ליריבות הספורטיבית, המכבדת ושנזכה כולם לראות עוד ועוד רגעים מיוחדים של ספורט. ויש לי בקשה, לפחות בישראל. בבקשה, גם אם לא נצליח לחזור למגרשים בזמן הקרוב, תעשו הכל בשביל למנוע הכרזות של אלופה ויורדת. כי ערך אין לזה. גם אוהדי מכבי תל אביב, שנמצאת כרגע במקום הראשון, יגידו כי אין משמעות גדולה לעונה שרוב הזמן משחקת בבטן של עצמה.
ואם אפשר רגע לחזור לקבוצה אותה אני אוהד. שניה לפני שנכנסו למאני טיים, שניה לפני שאני מחליט שאני לא מפספס אף משחק, נעצרה העונה החלומית הזאת. עונה בה עד לרגע זה סיפקתם לי הרבה רגעים טובים ומותחים. ידוע שעונה עם סגל כזה, נטול אגו, מאוד קשה לגבש פעם נוספת. לא יודע איך זה יגמר אבל הפועל ירושלים עונת 19/20 את בשבילי האלופה.
האלופה האמיתית (אלן שיבר)