קוראים לזה טרפת: הכוכבים המשוגעים ביותר

בעולם הספורט קצת שיגעון יכול להיות דבר טוב שנותן יתרון מסוים במגרש על היריבים שלך. על אף הצדדים החיוביים שיכולים להיות בדבר, הכדורגלנים הבאים לקחו את הטירוף כמה דרגות קדימה ויצרו חלק מהרגעים הבלתי נשכחים בתולדות המשחק. על אף הכישרון האדיר שהיה להם ברגליים, הראש של הכוכבים הבאים לא תמיד עבד וברגעים רבים יצר השיגעון השתלט עליהם. אולי זה בעצם סוד הגדולה שלהם כי בכל זאת הכדורגל הוא בידור והטירוף שלהם עשה זאת בצורה הטובה ביותר.

ג'ואי בארטון
אחד השחקנים האלימים בתולדות המשחק המודרני שגם מחוץ לדשא הפגין כישורים מרשימים בהיבט זה. לבארטון היה כישרון אדיר לייצור כותרות כשכל פעם מחדש התעלה על עצמו. בין מעלליו, תקיפת קטין, פגיעה בחבר לקבוצה שגרמה לנזק בלתי הפיך ברשתית העין, ניסיון תקיפה של שלושה שחקני מנצ'סטר סיטי וכיבוי סיגריה על שחקן נוער של קבוצתו. על אף שנכנס ויצא מהכלא מספר רב של פעמים, הקשר שיחק בליגות הבכירות של אנגליה, צרפת וסקוטנלד במשך 15 שנים ואף הצליח לשחק בנבחרת אנגליה.

ויני ג'ונס
בימים אלה ג'ונס מזוהה בעיקר בתור היותו כוכב קולנוע גדול שהופיע בעשרות סרטים וסדרות כאשר גולת הכותרת היו תפקידיו הבלתי נשכחים בסנאץ' ולוק, סטוק ושני קנים מעשנים. הדמויות שג'ונס לרוב שיחק אותן היו של חוליגן בריטי בדומה למה שהראה במגרש הכדורגל.

הוולשי שיחק כדורגל מקצועני במשך 15 שנים והיה בליגה הבכירה 12 עונות שבעיקר זכורות בעבירות הברוטאליות והכרטיסים הרבים שהצליח לצבור. בווימבלדון הקשר נתן את השנים הטובות של הקריירה כשהוליך את ה'כנופייה הפסיכית' שהייתה האימה של הפרמייר ליג במהלך שנות ה-90. הרבה לפני שאייל ברקוביץ' אחז באשכיו של איציק זוהר, ויני ג'ונס פרץ דרך בשיגעון זה כשביצע את המעשה בפול גאסקוין.

דייגו ארמנדו מראדונה
מראדונה הוא הדמות הכי אקסצנטרית ובלתי צפויה בתולדות המשחק ובעקבות זאת הוא הפך לאייקון גם מחוץ לעולם הספורט. לאחד הגדולים בתולדות המשחק יש היסטוריות ארוכת שנים של שערוריות על המגרש ומחוצה לו. כמה מגדולי הרגעים שלו בהיבט זה היו התגרה הברוטאלית נגד אתלטיק בילבאו בה בעט בכמה משחקני היריבה. כמו כן, החגיגה המפורסמת של הארגנטינאי כצופה במשחק נבחרתו בה ניתן להבין בבירור שהוא תחת השפעת סמים קשים. אחד הרגעים הזוכרים ביותר הינו שער האלוהים נגד אנגליה אותו הוא כינה נקמה על מלחמת פוקלנד וכמובן הקשר המפוקפק שהיה לו עם המאפייה (קאמורה) כששיחק במדי נאפולי.

רוי קין
במשך תקופה ארוכה מאוד קין נחשב השחקן המפחיד ביותר שאפשר להתקל בו במגרש הכדורגל. האירי שיחק עם מבט של רצח בעיניים ומחויבות של אוהד פנאט שעושה הכל על מנת שקבוצתו תנצח. לאורך השנים קין קיבל אינספור כרטיסים וקנסות מאחר ולא ידע לרסן את עצמו. מבחינת קין או שאתה איתו או שאתה נגדו, כך גילו רבים וטובים בקריירה. את מאמנו בנבחרת אירלנד, מיק מקארתי, קילל והעליב בצורה קשה בזמן ששיחק תחתיו כמו שרק הוא יודע ובסופו של דבר מצא את עצמו מחוץ לסגל המונדיאל. למרות עשרות התקריות לאורך השנים, האירוע הזכור ביותר בקריירה של הקשר היה כשפצע באופן מכוון את אלף-אינגה הולאנד (אבא של ארלינג) וגמר לו את הקריירה, כפי שחשף בעצמו בספרו האוטוביוגרפי.

מריו באלוטלי
מאמנו לשעבר, רוברטו מנצ'יני, סיפק ציטוט שמסכם את סופר מריו בצורה הטובה ביותר: "אם הייתי צריך לדבר איתו על בסיס יומי הייתי צריך פסיכיאטר". המלך הבלתי מעורער של הרשימה זכה בכבוד בזכות ולא בחסד. לאורך הקריירה, באלוטלי עלה לכותרות אינסוף פעמים ובכל פעם שחשבנו שהחלוץ הגיע לשיא הוא עבר את רף הטמטום.

בין האירועים הביזאריים ביותר של האיטלקי מחוץ למגרש היו זריקת חצים על שחקני נוער של קבוצתו והצתה של ביתו אחרי שהדליק זיקוקים בשירותים. גם על הדשא היו לחלוץ לא מעט שערוריות כשהזכורות ביותר היו ניסיון הכיבוש בעקב יומרני כשהיה לבדו מול השוער וחשיפת החולצה עם הכיתוב: "?Why Always Me" בתור פניה מאשימה לקהל ולאוהדים שחושבים שהוא האשם בכל הבעיות.

פאולו די קאניו
על אף היכולת המדהימה שהייתה לדי קאניו ברגליים, האיטלקי לעולם יזכר בתור פאשיסט מוצהר כשיותר מפעם אחת הצהיר זאת. התקרית הזכורה ביותר של החלוץ הייתה כשהצדיע במועל יד במהלך אחד המשחקים של לאציו על מנת להביע הערכה לקהל. למרות שדי קאניו הושעה לזמן מה ונקנס הוא טען שלעולם לא יפסיק לבצע את המחווה משום שזה נותן לו תחושה של שייכות.

מאמנו לשעבר של החלוץ, הארי רדנאפ נזכר בראיון בכמה מהרגעים הבלתי נשכחים שלו בווסטהאם: "באמצע המשחק די קאניו קיבל התקף זעם והחליט לשבת על הדשא בידיים משולבות בזמן שהיריב מכדרר סביבו. רק ברגע שהקהל התחיל לקרוא בשמו הוא בחר לקום, כאשר בסיום המשחק הוא סיים עם שלושער שהכריע את ההתמודדות. ברגע אחר של טירוף, האיטלקי לא אהב את ההחלטה של השופט להרחיקו ובחר לדחוף אותו לרצפה בעוצמה".

אנטוניו קסאנו
החלוץ הצבעוני זכה לכינוי בתקשורת האיטלקית - 'קאסאנטה'. מי שהעניק לי את השם היה מאמנו ברומא, פאביו קאפלו. המשמעות היא שחקן שלא עומד בקנה אחד עם הדרישות והמשמעת הקבוצתית. לאורך הקריירה קסאנו הוכיח לקאפלו שהוא לא טעה עם הכינוי שלו. האיטלקי נתפס מספר רב של פעמים מחקה את מאמניו בפומבי. כמו כן, זרק את חולצת המשחק על השופט לאחר שהוחלף, גרם לתגרה בחדר ההלבשה ופשוט היה בלתי נסבל על רוב חבריו לקבוצה ומאמניו. הכישרון הגדול של קסאנו היה מה שהעניק לחלוץ בכל פעם הזדמנות מחדש בקרב הקבוצות עד אשר אופיו הבעייתי צץ מחדש.

רנה היגיטה
השוער הבלתי צפוי בתולדות המשחק או כפי שכינו אותו - ה'משוגע'. בזמן שקבוצות רוצות שהשוער יהיה יציב וישרה שקט וביטחון על ההגנה, הקולומביאני היה בדיוק ההיפך מכך. היגיטה היה שוער עם נשמה של חלוץ וחיבתו הגדולה ביותר הייתה להצטרף אל ההתקפה ולכבוש שערים. לאורך הקריירה שלו, הקולומביאני מצא את הרשת 44 פעמים מספר שהרבה שחקני הגנה וקישור אחורי יכולים לחלום עליו.

למרות שאהב במיוחד לכדרר ועזר בכך ליצר יתרון מספרי, לא תמיד הדבר נגמר באופן חיובי. המקרה הזכור ביותר היה כשאיבד את הכדור לרוג'ר מילה וגרם להדחת נבחרתו ממונדיאל 1990. סימן ההיכר של השוער בלי צל של ספק הייתה 'עצירת העקרב' אותה אפילו העז לבצע במהלך משחק נבחרת נגד אנגליה.