אחת ההסתעפויות מכביש 90 באזור ים המלח מובילה לדרך צדדית תלולה ונטושה שאליה אני חוזר בסיומו של כל מבחן דרכים באזור. אלה 3-4 קילומטרים של כביש תלול, מפותל ונטול מוצא שבמפתיע סלול ברמה סבירה. במחשבה שנייה ברמה סבירה יחסית לכביש 90. בכל אופן השילוב בין השיפועים החדים לעיקולים החדים לא פחות מאתגר כל שילדה ומנוע וחושף במהירות את נקודות התורפה שלהם.
ביום של מבחן הדרכים לסדרה 1 החדשה הגעתי לכביש 90 אחרי שלוש שעות מאחורי ההגה שכללו פקקים אינסופיים, משאיות איטיות ונדנודים בטלפון ועם מעט מאוד הבנה של האוטו. הכביש הצדדי קרץ לי עם הבטחה לקוויקי אינטנסיבי על היכולות הדינמיות של הבימר הקטנה. מצד שני, חשבתי לעצמי, אם מביאים בחשבון את התהומות שמסביב אולי עדיפה היכרות קצת יותר מעמיקה לפני שקופצים לקוויקי הזה. כן? לא? השתקתי את הטלפון, העברתי את המכונית לתוכנית ספורט, את הגיר למצב ידני ולחצתי על הדוושה.
אימרה ותיקה גורסת שלא שואלים ג'נטלמן מה הוא עשה בלילה אבל נראה לי שבמקרה הזה אין שום בעיה לספר, מה גם שלא היה לילה. אז בדרך למעלה ה-1 עשתה הכל כדי לרצות אבל זה לא היה לה קל. למנוע חסרים עוד כמה סוסים כדי לפתח מהירות משמעותית בין העיקולים המשופעים, ולא פחות חשוב מזה, גם כדי לצאת מהעיקולים בלי לאבד את הקו; גם יחסי ההעברה בגיר לא מתאימים לסוג הזה של נהיגה כוחנית ועצבנית, כך שהקצב היה במקרה הטוב סביר מינוס. הגענו למעלה והייתי די בטוח שב.מ.וו פיקששו כאן כמה מערכי הליבה שלהם (זוכרים את 'מכונת הנהיגה המושלמת'?), אבל אז הגיע הקוויקי המשלים, כלפי מטה ובלי אילוצי כוח מנוע, והראה מה שהמכונית הזאת כן יודעת לעשות עם שילדה שיכולה להתמודד עם הרבה יותר סוסים, עם כיול מתלים מצויין ועם הגה לא רע בכלל. וזה מוביל אותנו לשאלה האם לקהל הלקוחות של ה-1 בכלל אכפת מיכולות הכביש שלה והאם "מחיר הפרימיום" שמגיע עם הלוגו הכחול לבן בכלל מחייב כאלה. בואו נצא לדרך ונחזור לזה בסיכומים.
עיצוב, תא נוסעים ומה שביניהם
כמקובל בין היצרנים הגרמניים גם הדור השלישי של ה-1 קיבל הרבה עדכונים עיצוביים אבל הוא עדיין דומה מאוד לדור השני. מבט יותר מעמיק חושף את הגריל החדש, את יחידות התאורה הגדולות ואת כונס האוויר הקדמי שיחד נותנים ל-1 את הפרצוף המשפחתי המעודכן והאגרסיבי. הצללית כמעט זהה אבל גם לאורכה אפשר לזהות כמה קימורים חדשים, ומאחור ישנן יחידות תאורה חדשות ונאות. אין בעיצוב הזה בשורה גדולה אבל הנגיעות שנעשו בו נתנו ל-1 את העדכון שלו היא נזקקה והיא נראית טוב מתמיד.
בתוך תא הנוסעים התמונה קצת יותר מורכבת. מכונית המבחן הגיעה ברמת הגימור M ספורט (תוספת של בערך 25,000 שקל בהשוואה לדגם הפתיחה) והדבר הראשון שקופץ לעין הם מושבי ה"כמעט באקט" המצויינים עם תמיכה צידית מתכווננת חשמלית. זה לא רק יפה אלא גם נפלא בנסיעות. מעבר לזה ישנם גם משטחים של פלסטיק איכותי ועור משובח כמצופה מב.מ.וו. ומילה טובה מגיעה לתאורת אווירה כחולה ונעימה, מהראשונות בז'אנר הזה שאני פוגש שלא מזכירה לי את התאורה בבית קפה בקהיר שפעם ביליתי בו ערב.
מה עוד? אז יחסית לקטגוריה יש לא מעט מרחב, מלפנים ומאוחר, אבל צריך לציין שתנוחת הנהיגה מלפנים נמוכה. הלאייאאוט הכללי של תא הנוסעים הוא כמקובל בתעשייה - מסך מרכזי, לוח מחוונים שהוא מסך נוסף וכן כמה מקבצים של כפתורים פיזיים שחוסכים את הפשפוש בתפריטים הדיגיטליים. מערכת ההפעלה של ב.מ.וו משוייפת ויעילה אבל בכל זאת תחייב התרגלות מסויימת בשל ריבוי התפריטים והאפשרויות. אפשר לסכם את זה ולהגיד שהכל בנוי טוב, מרגיש מצויין ויעיל מאוד אבל משהו בכל זאת קצת חרק לי וזו תחושה עמומה שטיפ טיפה חסכו כאן בפינות. אין למשל צימוד לסלולאריים, המסך המרכזי יכול היה להיות קצת יותר גדול מ-8.8 אינץ', מערכת הסאונד טובה אבל יכלה לקבל עוד בוסט קטן ויש עוד. אף אחד מאלה אינו משמעותי ובמכונית שאינה "פרימיום" בכלל לא הייתי מתעכב עליהם, אבל בסביבה הזאת הם דווקא מורגשים.
בפינת הבטיחות שלנו לא חסכו בכלום ויש בה הכל: בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, התראות על פגיעה מלפנים ומאחור, התראות על תנועה צולבת ועוד ועוד. גברת בקיה פיקנטו שהחליטה לדפוק רברס פראי על אי תנועה בבכביש בגין בירושלים וגלשה לתוך הכביש תרמה למבחן הזה את העובדה שהבלימה האוטונומית עובדת היטב וגם את העובדה שכשהיא מופעלת מרצד על לוח המחוונים איור אדום מהבהב שמפחיד כמעט כמו התאונה עצמה.
הנאה או הנעה?
חלק גדול מהחידושים בדור השלישי של ה-1 אינם נראים לעין. הראשון והמשמעותי ביותר הוא המעבר מהנעה אחורית לקדמית. בהאצ'בק יחסית קטנה, כשברקע ניסיונות מתמשכים של כל יצרן בעולם לחסוך משקל ודלק, יש בזה לא מעט היגיון אבל באותה נשימה יש בזה גם אמירה ברורה לחובבי הז'אנר שה-1 הייתה האפשרות היחידה שלהם בסגמנט. אני מניח, וזה בהמשך לפתיח של הכתבה, שב.מ.וו עשו את השינוי הזה אחרי שביררו היטב עד כמה זה משמעותי לרוכשי ה-1, ומכאן גם שכנראה שהם לא בדיוק פטרולהדס טיפוסיים. החידוש המשמעותי הבא מגיע בגיר שמעתה הוא גיר רובוטי כפול מצמדים בן 7 הילוכים, ועוד חידוש הוא בעדכון מערכת ניהול המנוע ה-1.5 ליטרים המוכר.
אז איך? בואו נתחיל בזה שעם 140 כ"ס הבימר הזאת לא תשרוף את האספלט. זה לא שחסר לה כוח כמו שהמנוע פשוט לינארי לחלוטין עם עקומת מומנט שטוחה (24.2 קג"מ ב-1500-4600 סל"ד) שהופכת את ההתנהגות שלו לנורא סולידית ובאותה נשימה גם לקצת משעממת. יחד עם זאת צריך גם להגיד שעם 8.5 שניות בדרך ל-100 הוא בפירוש לא האיטי בסגמנט וגם שאין לו בעיה לדחוף את הבימר לשיוט במהירויות המאסר על תנאי. הגיר כפול המצמדים יעיל וחלק אם כי פה ושם, בעיקר תחת עומס משמעותי, הוא מטלטל את המרכב ולפעמים גם מתעכב לשנייה מיותר של מחשבה. למרות זאת השילוב מנוע-והגיר עונה היטב על כל מה שאפשר לבקש בנסיעות מנהלתיות-סטנדרטיות, בעיר ומחוצה לה, אבל גם כאן נגיד שאין בו שום דבר מסעיר או מרגש אלא בעיקר יעילות גרמנית מושחזת היטב.
בכל מה שנוגע לשילדה התמונה קצת יותר מורכבת. נתחיל בזה שכיול המתלים טיפונת נוקשה אבל נוחות הנסיעה מצויינת גם על היצירות מבית מעצ. תחת עומס השילדה לא מרגישה מאוד חדה אבל היא בפירוש גם לא עמומה ועם הכיול המוצלח של המתלים והגה לא רע, התחושה המרכזית שלי הייתה שלשילדה הזאת מגיעים עוד כמה סוסים באורווה. ומה ביחס להנעה? אז ההנאה האחורית בפירוש כבר לא כאן אבל עם הכיול הכללי של המכונית - לאותה יעילות הנדסית שהזכרנו קודם ביותר מסעיף אחד - זה ממש לא סוף העולם. בהקשר הזה מסקרן, אפילו מסקרן מאוד, לראות מה גרסת ה-M יודעת לעשות עם השילדה הזאת.
השורה התחתונה
העלנו בפתיח שתי שאלות ביחס לסדרה 1 - הלקוחות הפוטנציאלים והתמורה למחיר ה"פרימיום". נדמה לי שהתשובה לשאלה הראשונה פשוטה יותר. אני מניח שב.מ.וו. הגיעה למסקנה (כמו מרצדס לפניה עם ה-A קלאס המקבילה) שנתח משמעותי מהרוכשים של מכוניות בסגמנט הזה יהיו בעצם רוכשות והשינויים נעשו בהתאם לטעמן. זה מסביר את הדגש על ההתנהגות המאוד סולידית של המכונית וגם את קלות הנהיגה בה. זה מה שיצרנים חושבים שנשים רוצות, ואין לי מושג אם הם צודקים או לא.
ביחס למחיר העניין הרבה יותר מורכב. מחירה של בימר קטנה מתחיל בכ-190 אלף שקל (214 למכונית המבחן) שזה אולי לא סכום קיצוני בסטנדרטים של שוק הרכב הישראלי (הפרחים לרשות המסים כמובן), אבל עדיין מדובר בכ-50-60 אלף שקלים יותר ממחירה של האצ'בק בעלת מימדים דומים שאינה 'פרימיום'. תמורת השקלים הללו תקבלו תא נוסעים משובח, איכות חומרים והרכבה גבוהה, וחשוב לא פחות את סמל המותג הנחשק על האוטו ועל מחזיק המפתחות. בכל הנוגע ליכולות הכביש לעומת זאת ל-1 כבר אין יתרון מובהק מול חלק מהעממיות, כמו שהיה לה בעבר. כדאי או לא כדאי? שווה את הכסף או לא? בואו נגדיר זאת כשאלת 50 האלף ונסיים כאן. סעו בזהירות
ב.מ.וו סדרה 1
מחיר: החל מ-190,000 (מכונית המבחן:214,000)
מנוע: 1.5 ליטרים מוגדש טורבו
הספק: 140 כ"ס ב-4600-6500 סל"ד
מומנט: 24.2 קג"מ ב-1480-4200 סל"ד
0-100: 8.5 שניות
מהירות מירבית: 211
מידות (ס"מ): 267*179*143
צריכת דלק (מבחן): 10.7 ק"מ לליטר