ב''ה
אחרי שבגיל 18 הגשמתי חלום ושיחקתי בליגת העל, החלום הבא שלי היה לשחק באירופה. יש לי דרכון צרפתי ובשנות ה-2000, עם חוק בוסמן, נתן לשחקנים כמוני איזשהו חלון הזדמנויות שהיה אסור לפספס.
ממש לפני שחרור מהצבא, בגיל 21, כבר התחלתי לחשוב איך אצליח לעבור לשחק באירופה. גיא הראל היום יו''ר הפועל ירושלים, אבל לפני קצת פחות מ-20 שנה הוא היה הנציג של הסוכנות של לאקי קפיקיוני בישראל והיינו בקשר טוב. יום אחד הוא סיפר לי שהנציג הצרפתי, איזה בחור ג'ינג'י, כל הזמן שואל עלי. מבדיקה מהירה התברר שאותו בחור ראה אותי מנצח באליפות אירופה לקדטים את טוני פארקר וצרפת בדרך למדליה היסטורית ומאז הוא עקב אחרי.
לאחר מספר חודשים, אותו בחור ג'ינג'י הציע לי לעבור לשטרסבורג הצרפתית, אותה מאמן אלן וייס. בתור מתבגר בן 21 שאומנם משחק בליגת העל, אך גר עם ההורים ולא בישל אף פעם לעצמו או כיבס לעצמו, לעבור למדינה זרה בלי שפה ולגור לבד, זו החלטה מאתגרת, אך הנחישות להצליח במקומות שאחרים לא היו, גברה על כל מחשבה אחרת.
המאמן אלן וייס. קרא לי "היהודי הקטן שלי" (פרטי)
הצלחנו באותה עונה להעפיל לפלייאוף ולנצח משחקים גדולים, אבל מה שאני לוקח מהעונה הראשונה זה את היותי יהודי-ישראלי ומה אני מייצג. המאמן אלן וייס הוא יהודי שהגיע לשטרסבורג לאחר שזכה עם נבחרת צרפת במדלייה אולימפית באתונה ומהתחלה היה לנו קשר מיוחד. יצא שלפעמים הוא היה שואל אותי יותר שאלות על שבת חגים וכשרות מאשר על כדורסל. יצא לי לעבור איתו חגים ביחד ולבשר לו מתי ראש השנה, פסח או חנוכה. בתמורה הוא היה פשוט מחבק אותי ואז היה מתעניין ביותר פרטים. בזכות זה זכיתי ממנו לכינוי ''היהודי הקטן שלי''.
במהלך העונה התחברתי לקית' ג'נינגס, הרכז האמריקאי הראשון של הקבוצה, 1.65 עם נעליים (בין השחקנים הכי נמוכים ששיחקו ב-NBA), אך עם לב ונשמה גדולים מאד. יום אחד במהלך העונה הוא סיפר לי שבתחילת העונה שמע שדיברו שבחור ישראלי-יהודי מגיע לקבוצה ''והציעו'' לו לא להתחבר אליי בגלל כל מיני סטיגמות. למזלי, הוא החליט לא לשפוט אף אחד לפני שהוא מכיר אותו ובכך נרקמה חברות שאני שומר בלב עד היום.
ניסים בשטרסבורג. כל אחד מייצג משהו (פרטי)
שני המקרים האלו נתנו לי להבין כבר בתחילת דרכי באירופה שאני מייצג לא רק את עצמי, אלא אני מייצג את דגל ישראל ושיש לי אפשרות לשנות דעות של אנשים על ישראל והעם שלנו. במהלך הקריירה עוד קרה לי מספר רב של פעמים בהם מצאתי את עצמי ''נלחם'' על הדעות הקדומו. לדוגמא, בפרשת המרמרה, בזמן פיגועים, במלחמת לבנון השנייה או אפילו על סתם סטיגמות שיש על יהודים.
כל אחד מייצג משהו, בהתחלה זה את ההורים שלו, האחים שלו וזה עובר לייצג את בית הספר, עבודה ילדים ואם טיפה נתחיל לשים לב, אז נרגיש שכל אחד מייצג משפחה, מגזר, קהילה ואפילו מדינה חוץ מעצמו.
חג עצמאות שמח!
*פרוייקט העצמאות שלי: על החוויות מהעונה הראשונה של ישראלים בחו"ל