העונה הראשונה מחוץ לישראל היא כמעט תמיד הכי קשה. מקום חדש, שפה חדשה, מנהגים חדשים. זו התקופה שספורטאי לומד להיות עצמאי בפעם הראשונה וכך היה גם אצל אמיר עגייב. לפני שעבר לסומגאיט בליגה האזרית, החלוץ יצא לקפריסין, שם חתם באומוניה ניקוסיה.
"ההתאקלמות עברה בצורה יחסית חלקה כי שיחקתי בקפריסין, שקרובה לישראל. זה עזר לי מאד כי הייתי יכול להגיע הרבה לארץ", הוא מספר, אך מוסיף: "אין ספק שזו כאפה ראשונית. פתאום אתה מבין שאין חברים, אין משפחה, שפה אחרת, מנטליות שונה ואתה צריך להתאים את עצמך. עם הזמן הכל הופך להיות קל יותר, חוץ מהגעגועים, שתמיד נשארים".
"תמיד הייתי בקשר עם הארץ", הוא מוסיף, "בעידן של היום זה לא כזה קשה עם כל הרשתות, האפליקציות והטלוויזיה הישראלית, שעזרה לי מאד. חוץ מזה, זה קשה. יש הרבה ימים שאתה מרגיש בדידות וגעגועים קשים, במיוחד כשאתה לא משחק". ולמה הוא הכי התגעגע? "לאוכל כמובן. אין מה לעשות, בשום מקום אין אוכל וטעם כמו בישראל".
ומה הזיכרון שהוא ייקח מהתקופה באומוניה? "הגול נגד בית"ר ירושלים באירופה. זה היה רגע מיוחד. לקבל בהגרלה קבוצה מישראל ולהבקיע מולה? לא אשכח את הרגע הזה".
*פרוייקט העצמאות שלי: על החוויות מהעונה הראשונה של ישראלים בחו"ל
התגעגע בעיקר לאוכל (אלן שיבר)