דניס רודמן: קריירת ההיאבקות ב-WCW

״אף פעם לא הצלחתי להבין את הבחור הזה, אפילו לא ניסיתי. יום אחד הוא מתאבק, למחרת הוא עושה הגנה, אבל איכשהו הוא תמיד מוכן לשחק כדורסל״ - מייקל ג׳ורדן על דניס רודמן.

פרקים 3 ו-4 של ״The Last Dance" מבליטים את החלק החשוב, שתפס דניס רודמן בשושלת האליפויות של שיקגו בולס ובתרבות הפופ האמריקאית בשנות התשעים. מערכת היחסים עם מדונה, הצבעים בשיער, התלבושות הביזאריות וההסכם ה״ג׳נטלמני״ עם הקבוצה, שמשחררת לו את החבל ו״מקבלת בתמורה 110 אחוז ממנו בכל פעם שהוא עולה על הפרקט״, כפי שהעיד ג׳ורדן.

הבריחות מהמציאות של רודמן לא הביאו אותו רק למסיבות פרועות בלאס וגאס, אלא גם לזירת ההיאבקות, כן, זאת מהענף שאוהבים לקרוא לו ״מבוים״. הרומן של ״רודזילה״ עם העסק הגיע לשיא הראשון שלו ב-1995.

בשנות התשעים התחוללה מלחמת רייטינג בין שני הארגונים הגדולים בארה״ב: ה-WWF (או WWE בשמו הנוכחי) התמודדה מול הכוח העולה של World Championship Wrestling, או בקיצור WCW. המיליארדר טד טרנר היה הבעלים של WCW ועושרו הרב איפשר לארגון המתפתח להחתים את השמות הגדולים בענף באותן שנים, ביניהם האלק הוגן, קווין נאש (דיזל ב-WWF), סקוט הול (רייזור רמון ב-WWF) ו״מאצ׳ו מן״ רנדי סאבג׳. אריק בישוף, מבכירי בארגון באותו הזמן, ידע שצריך למצוא עוד דרך לעשות רעש. כשהוגן הודיע לו שיש אפשרות להחתים את רודמן להופעה בארגון, בישוף לא היסס.

״רודמן היה אוהד גדול של הוגן מילדות, זה הפך את העסקה לאחת הפשוטות שסגרתי בחיי״, סיפר בישוף. לפחות בבכורה של רודמן בארגון ההיאבקות, נמנעה התנגשות בין הלו״ז של ה-NBA לזה של WCW. ״התולעת״ הופיע באירוע שנקרא "Bash at the Beach" שנערך ביולי 95׳, בזמן הפגרה בליגת הכדורסל. במהלך הקרב המרכזי, רודמן עזר להוגן לשמור על אליפות העולם, כשבעזרת כיסא מנע משני מתאבקים להתערב לטובת הטוען לכתר, ביג ואן ויידר.

הבעלים של WWF, וינס מקמהן, לא התעלם מהפופולריות שצבר רודמן ב-NBA ובעיקר בזכות השואו סביבו. הוא האמין שזה מה שיעיר את הארגון המנומנם שלו. במרץ 1997, לכוכב של הבולס הוגשה הצעה של מיליון דולר לשתי הופעות ב-WWF. ב-WCW פעלו מהר ותמורת סכום שלא פורסם, טירפדו את החתימה של רודמן אצל המתחרים והחתימו אותו אצלם לשתי הופעות.

באותו החודש, שיקגו הייתה העיר המארחת של רסלמניה, האירוע השנתי הכי גדול ונוצץ ב-WWF. אבל על השער של העיתונים המרכזיים ב״עיר הרוחות״ לא נמרחו כרזות שמקדמות את הקרבות בין ברט הארט לסטון קולד או בין אנדרטייקר לסייקו סיד, אלא הפרסומים על ההסכם בין רודמן ל-WCW.

"עשינו את זה בעיקר בשביל הסיקור ותשומת הלב״, התייחס בישוף למחטף שביצעה WCW. רודמן הוא אדם ש״צנזורה״ היא מילה גסה עבורו, ולכן זה התאים שאת ההופעה הבאה שלו במופע היאבקות ערך באירוע שנקרא ״Uncensored" (לא מצונזר). הוגן העניק למעריץ המושבע שלו חולצה של ״nWo", הפך אותו לחבר בקבוצה ורודזילה ליווה את שותפיו לקרב בו ניצחו הוגן, נאש, הול וסאבג׳. זאת הייתה רק ההכנה לדבר הגדול הבא עבור רודמן, שהיה חתום להופעה נוספת ב-WCW.

ביולי 97׳, שוב ב-"Bash at the Beach", הפאוור פורוורד כבר הפך למתאבק מן המניין. בקרב המרכזי של האירוע, הוא והוגן הפסידו בקרב זוגות ל״ענק״ (לימים ביג שואו ב-WWE) וללקס לוגר. זאת הייתה שנה נהדרת עבור רודמן מבחינת יחסי ציבור: הסרט ״דאבל טים״ בו כיכב לצידו של ז׳אן-קלוד ואן דאם עלה בבתי הקולנוע וגם בעולם ההיאבקות נהנו מהבאז סביבו. שנה לאחר מכן, כבר אי אפשר היה למנוע את הפיצוץ בין רודזילה ל-NBA

ב-8 ביוני 1998, יממה לאחר ששיקגו עלתה ל-1:2 בסדרת גמר ה-NBA מול יוטה, הליגה קבעה יום פתוח לתקשורת ולצילומים ודרשה שכל שחקני הבולס ישתתפו בו. רק שרודמן החליט לעלות על מטוס פרטי למישיגן כדי להופיע ב-WCW. בתגובה, ה-NBA קנסה את ״התולעת״ ב-10,000 דולרים, למרות שעל פי דיווחים, הבולס אישרו את הנסיעה של השחקן. ״דניס כבר לא היה יכול להפתיע אותי״, סיפר חברו של רודמן לקבוצה, סטיב קר, ״המועדון היה סלחן וגמיש עם ההתנהלות שלו כי הוא נתן כל כך הרבה לקבוצה, אבל לעשות את מה שעשה בזמן סדרת הגמר, נראה שזה כבר היה יותר מדי״.

היה טוויסט מעניין בהברזה של רודמן מיום הצילומים. בסדרת הגמר מול יוטה הוא שמר בצורה אגרסיבית על הקלע השני הכי גדול בתולדות ה-NBA, קרל מלון. היריבות על הפרקט התפתחה ליריבות מתוסרטת על המסך. מלון חתם גם הוא על הופעה ב-WCW והתברר שהוא אוהד היאבקות לא פחות גדול מרודמן. ״הגעתי למשחק בין הג׳אז ליוסטון באותה עונה וישבתי בשורה 20״, נזכר אחד מכוכבי WCW באותם שנים, דיימונד דאלאס פייג׳, ״קרל זיהה אותי וסימן לי פעמיים עם ידיו את צורת היהלום, שהייתה מזוהה עם הדמות שלי. הוא סיפר לי שבכלל לא רצה להפוך לשחקן כדורסל, אלא להיות מתאבק״.

מלון הציב תנאי ל-WCW והודיע שיחתום רק אם יאפשרו לו להתאבק. הארגון ידע למנף זאת היטב והוגן לא פעם הזכיר איך רודמן כיסח את מלון ב-NBA ויעשה את אותו הדבר גם בזירה. ב-"Bash at the Beach" הוגן ורודמן גברו על מלון ודיימונד דאלאס פייג׳ בקרב זוגות שערך 23 דקות ובו מלון היה הפעיל יותר מבין הכדורסלנים. זה היה האירוע הנצפה ביותר של ארגון ההיאבקות ב-1998 וכוכב שיקגו השלים ניצחון נוסף על יריבו מיוטה, אחרי שרק שבועות קודם לכן, הבולס חגגו זכייה באליפות ה-NBA על חשבון הג׳אז.

״רודמן הרוויח 1.5 מיליון דולר ומלון הרוויח 900 אלף דולר על ההופעות שלהם ב-WCW", חשף מי שייצג את שני הכוכבים, דווייט מנלי, שהוסיף: ״לדעתי הם בכלל היו מוכנים לעבוד בחינם בגלל שהם כל כך אהבו היאבקות״.

רודזילה ערך עוד מספר הופעות ב-WCW לאחר מכן, אבל כבר לא זכה לאותה פופולריות ולא סייע לארגון להימנע מפשיטת רגל ומכירתו ליריבה המרה, WWF, ב-2001. בסופו של דבר, כוכבי ההיאבקות ״הטהורים״ כמו סטון קולד, דה רוק, אנדרטייקר וטריפל אייץ׳ היו מי שהביאו להכרעה במלחמות יום שני והעברת השליטה בענף לארגון שלהם, שנמשכת עד היום. הופעותיו של דניס רודמן בזירה תמיד יזכרו כרגעים מיוחדים ובעיקר יגדילו עוד יותר את המיתוס סביב הפרסונה יוצאת הדופן שלו.

בווידאו: הקרב של רודמן מול מלון.