מסולמי ועד שון קונרי: הסיפורים של רביבו

בנגן: 60 דקות, חיים רביבו כמו שמעולם לא שמעתם

עוד בימים בהם היה נדיר לראות שחקן ישראלי יוצא לשחק בחו"ל, קל וחומר בליגה הספרדית, חיים רביבו היה חלוץ. לא, לא העמדה על המגרש, אלא יותר במובן של ראשון. הוא היה הראשון לשחק ולהצליח בליגה הראשונה בספרד ואפילו היה שחקן מוביל באחת הליגות הטובות בעולם, אם לא הטובה שבהן. יותר מ-20 שנה אחרי שכיכב בבלאידוס של סלטה ויגו, רביבו התארח בפודקאסט "הליגיונרים" של נדב יעקבי וסיפר על החוויות מתחילת הקריירה ומהמעבר לספרד. לרגל יום הולדת 50, בחזרה לפריצה הגדולה שלו בכדורגל הישראלי ובחו"ל.

האזינו לפודקאסט המלא:

עוד לפני שעבר לאירופה, רביבו התחיל את  הקריירה בבני יהודה, ולאחר מכן עבר להפועל ת"א באחת ההחתמות היקרות בכדורגל הישראלי באותו זמן. רביבו מספר: "הייתי כבר סגור במכבי ת"א, גד סולמי ניהל מו"מ עם שתי התל אביביות ובסופו של דבר בחרתי לעבור להפועל ת"א בגלל משה סיני. בזמנו זו הייתה ההעברה היקרה ביותר לשחקן וגם קיבלתי את המשכורת הכי גבוהה בליגה בגיל 20. מאה ועשרים אלף דולר. השחקנים הטובים ביותר היו מרוויחים 60 אלף דולר".

אחרי עונה אחת בלבד באדום, רביבו שוב החליף צבע. הפעם לירוק. "יצאתי למחנה אימונים עם הפועל ת"א, מכבי חיפה הייתה במחנה אימונים שעתיים משם והתחיל מו"מ", הוא מספר, "ביקשו ממני לפגוש את גיורא שפיגל בסניף של מקדונלדס על כביש ראשי. הוא שאל מה אני רוצה ואני דרשתי 160 אלף דולר לעונה. הוא רשם את זה על נייר מפית של מקדונלדס. ואז התחילה התנהלות בין הקבוצות, ועברתי ממחנה האימונים של הפועל ת"א לזה של מכבי חיפה. דוד אמסלם, שעבר להפועל ת"א בגללי, רואה אותי אוסף את הדברים ויוצא מהחדר".

בחיפה הוא פגש את אייל ברקוביץ', ולמרות שהייתה תחרות בין השניים, כשהם שיחקו ביחד זה תמיד היה קונצרט: "היריבות בינינו אף פעם זה לא באה על חשבון הקבוצה. אנחנו שיחקנו במכבי חיפה ועשינו כל מה שאנחנו יכולים עבור הקבוצה שלנו. מבחינה אישית, זכיתי פעמיים בשחקן העונה ובתואר מלך השערים".

אחרי שנתיים בחיפה, רביבו החליט שהגיע הזמן לעזוב, וכשהוא הגיע לוויגו, הוא הבין כמה זה היה חשוב: "להגיע לסלטה היה פחות חשוב, העיקר לסיים את התקופה בישראל. בפועל, שיחקתי חמש שנים בישראל. קיבלתי את תואר שחקן העונה אפילו שלא זכיתי באליפות. בסלטה הרגשתי כאילו הגעתי מהגדנ"ע לבני יהודה. אף אחד לא הכיר אותי. בשנה הראשונה שיחקתי בכלל חלוץ, אז היה קושי מסויים. כל הזמן נלחמתי כי לא הצלחתי להגיע לרמת הקושי של האימונים שלהם. בארץ הייתי מבלף באימונים. זה היה בלוף אחד גדול לעומת סלטה ויגו. האימון בעשר ומאזיניו, קרפין ומוסטובוי כבר בתשע בחדר כושר. לאט התחלתי להבין את המקצוענות. היום השחקנים יותר מקצוענים מאיתנו. אנחנו לא היינו מקצוענים. הצלחנו להיות בתוך קבוצה קטנה שהפכה להיות אחת הטובות ביותר".

סלטה ויגו שרביבו הגיע אליה לא הייתה סלטה ויגו שאנחנו מכירים. "לא ידעתי מי זו סלטה ויגו", הוא מספר על המעבר, "היה למכבי חיפה מחנה אימונים בשווייץ. שיחקנו מול גראסהופרס והיה לי את אחד המשחקים הטובים שאני זוכר אי פעם. כל מה שעשיתי, יצא טוב. הנשיא הלך ליענקל'ה שחר ואמר לו שהוא רוצה אותי בכל מחיר. שחר לא הסכים. למחרת, בשבע בבוקר המנכ"ל והנשיא של גראסהופרס הגיעו לנמל התעופה וניסו לשכנע את שחר. עבר שבוע והיה לי כרטיס לשווייץ לשמוע את ההצעה שלהם".

"פתאום קיבלתי טלפון ממוני הראל", הוא ממשיך ,"הוא היה היבואן של יומברו לארץ. אשתו גרה בוויגו, שם היה המפעל של יומברו, שהיו הספונסרים של סלטה ויגו. הוא הציג לי את הקבוצה וידע שהחלום שלי היה לשחק בליגה הספרדית. אמרתי לו שאני צריך להיפגש עם גראסהופרס ואולי דרכם אני אגיע לספרד. הוא ביקש שאטוס לשם ואראה. הוא הראה להם קלטת שלי. נחתנו בוויגו, זה היה היום היחידי שהיה שם שמש. לקחו אותי לנשיא. הוא אמר לי שהוא רוצה להחתים אותי עכשיו. הוא שאל אותי מה אני רוצה ואני זרקתי סכום מטורף, פי 2 וחצי ממה שאני מרוויח במכבי חיפה ואמרתי לעצמי 'מקסימום שיגידו לא'. הם הסכימו באותו רגע. בדיוק נולד לי ילד ואמרתי להם שאחזור לארץ ואגיע עם המשפחה, אבל הם רצו שמשם אגיע מייד למחנה האימונים של הקבוצה. עשיתי מחנה אימונים בסלטה ויגו ויצאתי למשחק אחד בבלגרד עם מכבי חיפה".

רביבו מתאקלם מהר בסלטה ויגו, אבל הקבוצה לא מתרוממת ונשארת בליגה במחזור האחרון אחרי ניצחון 0:4 על ריאל מדריד, שכבר הבטיחה את האליפות. "אני מאמין שהמשחק היה מסודר מראש", נזכר רביבו, "אני לא הייתי חלק מאלה שניהלו את הדבר הזה. היה לנו אז את אאוסביו, שהיה מאמן ברצלונה והיה שחקן בקבוצת החלומות של ברצלונה. הוא שיחק איתי בסלטה ויגו. לו את הקשרים לדבר עם ריאל מדריד. אני חושב שהוא ניהל את זה. הם פחות התאמצו".

הטלפון מטושאק והזעם על הנשיא
בעונה שלאחר מכן, סלטה ויגו הגדולה כבר התחילה להתגבש ורביבו הפך לאחד השחקנים החשובים, גם בחדר ההלבשה: "הוראסיו גומס, הנשיא, ראה שכמעט ירדנו ליגה, פחד והתחיל להביא שחקנים קצת יותר טובים. הביאו את המאמן חאבייר אירורטה, שהוא הגיורא שפיגל של ספרד. אחד המאמנים הכי טובים שהיו לי בקריירה. מעבר לדשא, יש הרבה דברים שצריך לקחת בחשבון ואם אתה לא יודע להתנהל, אתה עלול למצוא את עצמך מחוץ להרכב וחוזר לארץ. ואחד הדברים בדינמיקה הזו, זה לבדוק מי שולט בחדר ההלבשה. בשנה הראשונה אלה היו הספרדים ובשנה השניה, השלישית והרביעית, הזרים היו כקבוצה אחת החלק הקובע בסלטה. היינו מתאמנים ביחד ונפגשים בערב. כשמאמן רואה מהצד שיש חברות של אותה קבוצה, הוא יודע שזה הבסיס להרכב הראשון שלו".

אירורטה עזב אחרי עונה אחת, אבל רביבו הקבוצה המשיכו לספק הצגות, כולל 1:3 ענק על ברצלונה עם שער של הישראלי: "זה המשחק שאחריו לואיס ואן חאל החליט שאני צריך להיות בברצלונה. זה לא קרה בגלל הנשיא הוראסיו גומס בפעם הראשונה ובפעם השניה כי ואן חאל עזב את ברצלונה". אבל לא רק בזירה המקומית סיפר רביבו הצגות. אחד השערים הכי זכורים שלו היה באנפילד מול ליברפול בגביע אופ"א: "מעולם, קבוצה ספרדית לא ניצחה באנפילד, לא ברצלונה ולא ריאל מדריד. נורא פחדנו כי ידענו שקשה מאוד לנצח שם. חודשיים לפני כן הלכתי עם שון קונרי וארנון מילצ'ן לראות את הרולאן גארוס והוא ידע שאני משחק בסלטה ויגו בגלל שהוא היה אוהד של ריינג'רס. אחרי המשחק קיבלתי טלפון ממנו והוא התחיל לספר לי כמה הוא שמח שליברפול הפסידה. אחרי שהעפנו את ריינג'רס קיבלתי טלפון פחות נחמד ממנו".

העונה הרביעית בסלטה כבר הייתה פחות טובה מבחינתו של רביבו, שסירב לחתום על הארכת חוזה בסלטה ויגו ובהתאם קיבל פחות דקות: "היה הרבה כעס על המאמן ויקטור פרננדס. במחצית קארפין היה נכנס בו ודורש ממנו להכניס אותי ולתת לקבוצה לשחק. אני הייתי מוריד את הראש ולא היה נעים לי. הוא טעה בחילופים ובהתנהלות שלו. הוא שיחק הגנתי כדי לשמור על התוצאה. הוא אמר לפרננדס שאם חיים לא יחתום, צריך להפעיל עליו לחץ ולא לתת לו לשחק הרבה".

כמה קרוב היה רביבו לשחק בברצלונה בתום אותה עונה? קרוב מאוד. אבל מה שהרבה לא יודעים, זה שגם ריאל הייתה בתמונה בינואר של אותה עונה. רביבו מספר: "בשנה האחרונה שלי, היה משחק מול ברצלונה שסיימנו ב-0:0 בבית. כמה שבועות לפני כן הייתי ברשימה של ואן חאל. הוא היה מסתובב עם מחברת שהייתה בה תמונה שלי. אחרי המשחק הוא דיבר איתי ואמר לו שנציג של ברצלונה יגיע לדבר איתי ואז הם ידברו עם סלטה כי היה לי חוזה לעוד עונה. אני והשוער דוטרואל חתמנו לשלוש שנים. אחרי חודש התפטר ואן חאל והתפטר הנשיא. אני הייתי חסר אונים. אז התקשרתי לפיני זהבי בפעם הראשונה. לא ידעתי אם ההסכם בתוקף או לא. הוא דיבר עם סגן הנשיא גספאר, שאמר לו שיש בחירות ואם הוא נשיא, ההסכם בתוקף. ואז התחילו להגיע הצעות של בנפיקה, אסטון וילה, פנרבחצ'ה, שהייתה בסוף הרשימה. התחלתי להתנהל רק כדי לשמוע הצעות".

"עוד לפני כן, בינואר, התקשר אליי ג'ון טושאק, שהיה מאמן ריאל מדריד. הייתי בהלם. הוא אמר לי שיש לו 12 מיליון יורו והוא צריך שחקן עם רגל שמאל והוא רוצה להביא אותי לריאל. באתי לנשיא סלטה ואמרתי לו שאני רוצה לעזוב וסיפרתי לו סיפורים. הוא רצה 12 מיליון יורו, אבל ביקש לשמוע מי הקבוצה. אמרתי לו שזו ריאל מדריד והוא לא הסכים להעביר אותי לשם. התחננתי, אבל הוא אמר שיהיה לו בלאגן עם הקהל. מאותו רגע הפסקתי לדבר איתו", מסכם רביבו.