זו הייתה אמורה להיות העונה של מכבי חיפה. השחקנים הצעירים (נטע לביא, עופרי ארד) התחילו לממש את הפוטנציאל, הרכש הישראלי (דולב חזיזה, יובל אשכנזי) סיפק את הסחורה ואפילו בזרים, אחת מנקודות התורפה בשנים האחרונות, היא פגעה. את כל זה ניווט מרקו בלבול, שהיה צמוד למכבי ת"א לאורך כל העונה הסדירה, ולא מדובר בעניין מובן מאליו. הצהובים המשיכו את הדומיננטיות של העונה שעברה ולא הפסידו אפילו פעם אחת. אבל חיפה הייתה שם, זינבה בהם, איימה להשלים מהפך. עד שהגיעה פגרת הקורונה. אם לפניה היה ברור שבלבול יקבל צ'אנס לעוד עונה, אחרי שהפסיד בשני המשחקים הראשונים בפלייאוף העליון, סיים בתיקו בשני הבאים ואיבד סיכוי ממשי לעקוף את מכבי ת"א, ברור לכל כי הסיכוי שימשיך נמוך עד לא קיים. אבל לא מדובר רק בתוצאות. אלה הסיבות לכך שהמאמן לא צפוי להמשיך בכרמל:
קושי להתנהל מול כוכבים
שני מיליון יורו הוציא יעקב שחר על ירדן שועה. רוב הכסף עבר וחלק עוד ישולם בהמשך, אבל כאן לא מדובר על עניין כספי, אלא הבנת המערכת. שחר הוא כנראה בעל הבית היחיד בליגה שמעולם לא יתערב בהרכבים או בשיטות משחק. הוא נותן חופש מוחלט למאמן שהוא בחר, אבל ביותר מדי משחקים, שחר נע בחוסר נוחות בכסא ולא רק הוא. רבים בחיפה חשבו ששועה ומוחמד עוואד צריכים לקבל יותר. יותר דקות, יותר חיבוק, פחות כעס. אבל זה לא קרה. עבירות המשמעת והבעיות שצצו עם השניים פעם אחר פעם העסיקו לא מעט את התקשורת ואת השחקנים שמסביב. בלבול לפעמים הלך עם הראש בקיר. וגם אם נניח שהלך עם האמת שלו, שחקנים בקבוצה עדיין לא הבינו מדוע השניים נדחקו לספסל.
שועה. שחר לא אהב את ההתנהלות מולו (מאור אלקסלסי)
היכולת בפלייאוף והחזרה מהקורונה
לקראת החזרה מפגרת הקורונה החליט בלבול לקיים משחקי אימון מול קבוצות מהליגה הלאומית כמו אום אל פאחם ונוף הגליל. היכולת היתה חלשה והשחקנים איבדו את הביטחון. "אם נגד קבוצות כאלה שיחקנו, רע מה יהיה כשתחזור הליגה?", אמרו השחקנים. אמרו וצדקו. הירוקים עפו מהגביע להפועל ב"ש לפני הקורונה ומאז ספגו הפסד וסיימו בשלוש תוצאות תיקו. היכולת ההתקפית שאפיינה את הקבוצה, לא באה לידי ביטוי בפלייאוף. שחקנים שהובילו נראו כבויים וההרתעה שהוא הצליח לייצר במשך שני סיבובים, נעלמה כלא הייתה. ללא תמיכת הקהל, המאמן לא הצליח להטריף את השחקנים. החיוך של טיירון שרי נעלם, מלך השערים של הליגה, ניקיטה רוקביצה, נתקע ואפילו נטע לביא, שעד הקורונה נלחם על הסיכוי לזכות בתואר שחקן העונה' התקשה להרים את חבריו.
הצבת שחקנים בעמדות לא נכונות וחילופים ידועים מראש
מצד אחד, לזכותו של בלבול ייאמר שהוא התעקש לא להביא סתם שחקנים ובחר אותם בקפידה. יאניק וילדסחוט וטיירון שרי הם כוח משמעותי. טרנט סיינסבורי בלם סביר' אבל לא כזה שיכול לסחוב קבוצה. דולב חזיזה, יובל אשכנזי וג'וש כהן הם בינגו. אקוים אוטין עוד בגדר סימן שאלה. בשועה ובעוואד כבר נגענו, אבל גם ההחלטות לגבי רז מאיר וסינטיאהו סלליך מעוררות מחלוקת. השניים, מספרים שחקנים בחיפה, מוערכים מאוד על ידי בלבול, אבל פחות על ידי הקהל. האוהדים מרגישים שגם יכולת לא טובה שלהם לא תגרום לו לשנות את המחשבה לגביהם. מאיר, שעבר פציעה קשה שהשביתה אותו לחודשים ארוכים, פתח את העונה כמגן שמאלי על חשבונו של סאן מנחם המצוין. מאוחר יותר שיחק גם כקשר אחורי בהיעדרו של נטע לביא ומדי פעם גם עבר לכנף. סלליך, שחקן אגף קלאסי, פתח לפעמים במרכז ולא הרשים. גם הפציעה של יובל אשכנזי פגעה, אבל אם בלבול היה מעריך מקצועית יותר את ז'אנדו פוקס, אולי היה נשאר מחליף ראוי ללביא.
סלליך. הוצב בעמדה זרה לו (יוסי שקל)
מאיר. שיחק כמעט בכל התפקידים (אלן שיבר)
הפסדים במאני טיים
בכל פעם שמכבי ת"א איבדה נקודות ולמכבי חיפה היתה האפשרות להלחיץ את הצהובים, היא בעטה בדלי. פעם זה רבע גמר הגביע מול הפועל ב"ש, פעם ההפסד בטדי שהגדיל את הפער מהמקום הראשון לשש נקודות, ההפסד להפועל כפ"ס וההפסדים לאורך כל העונה למכבי ת"א. אי אפשר לנתק את בלבול מההכנה של הקבוצה למשחקים החשובים. בעיני רבים במכבי חיפה, הקבוצה שלהם יותר כשרונית ממכבי ת"א ויש לה את הכלים לריצת מרתון, אבל נדמה שהקשר בין המאמן לשחקנים או רופף או שהוא לא מצליח להביא אותם ברמת ריכוז גבוהה למאני טיים.
צעירים
מצד אחד, בלבול העלה שחקנים צעירים לסגל הבוגרת כמו מאור לוי, סוף פודוגראנו וסתיו נחמני, אבל דווקא במשחקים בהם יכול היה להשתמש בהם יותר ולשמח את האוהדים וההנהלה, הוא לא עשה את זה. אחרי שפער הנקודות ממכבי ת"א גדל לדו-ספרתי, הציפייה היתה לתת קרדיט לילדים שהביאו אליפות לקבוצה הנוער וגאווה גדולה למשפחת שחר. זה לא קרה.
דעת הקהל
יעקב שחר ידוע כאחד שלא מקבל החלטות מהבטן. כזה שער לתחושות הקהל, אבל לא מקבל החלטות על פיהן. גם הוא וגם השחקנים הופתעו לשמוע את בלבול עומד מול המיקרופונים אחרי ה-0:0 מול בית"ר ירושלים בליגה ואמר שלולא היה נשיא המועדון, היה מאריך למאמן את החוזה ושהוא קונצנזוס גדול בקהל. חלק מהשחקנים גיחכו לנוכח המשפט האחרון, אבל מי שבעיקר הציפו את הרשתות החברתיות היו האוהדים, שלא האמינו למשמע אוזניהם. במהלך העונה זכה בלבול לשבחים ובמשחקים מעטים גם לקריאות מהיציעים, אבל מאז ההפסד להפועל ב"ש בגביע, רוב האוהדים מצדדים בהחלפתו. זוכרים לו שהוביל את מכבי חיפה למקום השני, אבל גם יודעים שאפשר היה להוציא מהעונה הזאת יותר.
אוהדי חיפה. קונצנזוס? רחוק מזה (אלן שיבר)