רובין סודרלינג השבדי היה הראשון שניצח את רפאל נדאל ברולאן גארוס וכבר דורג רביעי בעולם, לפני שהקריירה שלו החלה להתדרדר ונקטעה בעקבות מחלת הנשיקה. אך בראיון במולדתו, סיפר הטניסאי שהבעיות התחילו עוד לפני המחלה: "סבלתי מחרדה מתמדת, זה אכל אותי מבפנים. ישבתי בדירה ובהיתי בחלל בלי להבין, והרעש הכי קטן גרם לי לפאניקה, אפילו אם מכתב נפל על השטיח בכניסה. אם הטלפון צילצל, רעדתי מפחד".
לדבריו של סודרלינג, זה החל בשלהי העשור הקודם, אחרי שהשתתף בשני גמרים רצופים של רולאן גארוס, והוא החל להילחץ מההצלחה: "היו רק שלושה שחקנים שיכולתי להפסיד להם, את השאר הייתי צריך לנצח. אחרת הייתי מרגיש רע, הייתי כישלון, לוזר".
ביולי 2011 שיחק סודרלינג את משחקו האחרון, כשניצח את דויד פרר בגמר אליפות שבדיה, וכשחזר לביתו במונטה קרלו, המצב החל להתדרדר: "זו הייתה תהום ללא תחתית. נבהלתי והתחלתי לבכות. בכיתי ובכיתי. חזרתי למלון ונזרקתי על המיטה, ובכל פעם שחשבתי לצאת החוצה, נכנסתי לפאניקה. לראשונה הרגשתי שלא משנה מה רציתי, לא יכולתי לעשות את זה, אפילו לא אם הצמידו לי אקדח לרקה".
הגעתי למצב שחיפשתי בגוגל איך מתאבדים", סיפר השבדי, למרות שטען שלא באמת רצה למות. "כל דבר היה טוב יותר מחיים בגהינום". בהמשך התברר שמה שגרם לכך היה מחלת הנשיקה ממנה סבל, ושאובחנה רשמית רק ב-2015. "נדיר שברמות הגבוהות בספורט אנחנו דמברים על בעיות נפשיות, לכן רציתי לדבר על זה", הסביר סודרלינג, כיום קפטן נבחרת שבדיה.
ומה הוא מייעץ לספורטאים? "עבור אלה שמקדישים את עצמם לספורט ולהורים שלהם, אני אומר להתאמן חזק ולקחת את זה בקלות. לעשות ספורט ולחלום, אבל אם אתם מצליחים, תשמרו על פרופורציות, דבר שלא עשיתי עד עכשיו".