אפילו בלי הדרמות של תקרים בהקפות הסיום, קיבלנו בזכות הצמיגים הרכים יותר, מירוץ טוב בהרבה לעניות דעתי, מאשר בשבוע שעבר. זה מעבר לניצחון של ורשטאפן ורדבול על מרצדס, אלא בגלל שהאוהדים יכלו לראות כיצד הנהגים הטובים באמת מגיבים לאתגרים ומצליחים להוציא יותר מהמכוניות שלהם מאשר בני קבוצתם (המילטון מול בוטאס במירוץ, לקלר מול פטל או הולקנברג מול סטרול) או מול נהגים אחרים במכוניות עדיפות (מקס מול נהגי מרצדס או לקלר מול נהגי רייסינג פוינט).
מצד אחד צדקתי במה שהיה ברור לחלוטין לדעתי והוא שזינוק על הקשים עם שתי החלפות תהיה האסטרטגיה העדיפה. למעשה אני מעז לומר שמרצדס פשוט טעו כשלא עברו את Q2 על הקשים כמו ורשטאפן. הסיכון היחיד באסטרטגיה כזו היה אם הרכבים לידם יזנקו על האדומים ובכל הכבוד, אף אחד מהאחרים לא היה מטומטם מספיק בכדי להתאבד עם החלטה כזו, משום שהאדומים היו ירייה עצמית ברגל אחרי פחות מהקפה אחת!
מצד שני טעיתי כאשר חשבתי שכל הנהגים יאלצו לעשות שתי עצירות בכדי להיות תחרותיים. מה שלא לקחתי בחשבון זה, שאם רב הנהגים יאטו לקצב שיאפשר תאורטית עצירה אחת, הרי שעצירה מוקדמת המותאמת לאסטרטגיה של שתי עצירות, דוחפת את העוצר אל תוך שיירת המכוניות שלא עצרו, בגלל שהוא לא פתח מספיק פער בסטינט הראשון. ככה יצא שהיחיד שנהנה באמת מהאסטרטגיה הזו הוא ורשטאפן שזינק על הקשים ובמקום לפתוח פער לפני העצירה הראשונה, הוא יכול היה פשוט לשמור על המהירות לאורך יותר זמן ולא להיתקע מאחורי מכוניות שלא עצרו. למעשה האסטרטגיה של ורשטאפן הפכה למנצחת ברגע שהוא היה היחיד שעשה אותה בדירוג ועקף את הולקנברג בזינוק. ייתכן שה״שלפוחיות״ של המרצדסים על הצמיגים הקשים לאחר ההחלפה הראשונה (במיוחד עבור המילטון), הפתיעה את מרצדס, אבל אני חושב שאם היו מזנקים על הקשים עם שתי המכוניות, לפחות אחת הייתה נשארת לפני ורשטאפן וככה מאפשרת לשנייה לתקוף.
מקס הוא נהג המירוץ ושל כל הסופ״ש. הוא ורד בול ניצלו את מגבלת הצמיגים והאסטרטגיה השמרנית עד מוזרה של מרצדס בכדי לנצח את אחת הקבוצות הדומיננטיות לאחר שזינק אחריהם על הגריד. זה לא היה מחטף נוסח להיות ראשון בהונגריה ולהחזיק עד הניצחון או הופעה הירואית בגשם, אלא הופעה מדודה ובטוחה בתנאים תחרותיים. ההיי-לייט עבורי הייתה השיחה שלו עם מהנדס המירוץ שביקש ממנו לשמור על הצמיגים הקשים ולא לתקוף את המילטון, אבל ורשטאפן הרגיש שהוא יודע לאזן בין הדחף לתקוף לשמירה על הצמיגים וצדק! תענוג! הוא אולי לא הבן אדם הכי נחמד, אבל נהגי מירוץ צריכים לתקוף כשהם מריחים דם במים ולא לשחות מסביב עד שהטרף טובע.
בוטאס מבואס
בכתבה הקודמת טענתי שאולי כדאי לרד בול ״לנטוש״ את ההשקעה בעונה הזו ולהשקיע על חשבונה בפיתוחים לעונה הבאה. כמובן שהיו כאלה שראו בזה איזו עקיצה כנגד רדבול, כאילו הם נכשלו. ובכן, אני ציינתי בסהכ את העובדות והן שרדבול שוב משחקת העונה בתופסת עם מרצדס ועד שתתפוס אותה באופן מלא, מרצדס תהיה כבר האלופה ובעצמה תעביר את כל התקציב ותשומת הלב לעונה הבאה. העזתי לטעון שאולי רדבול צריכים לעשות צעד אמיץ ולעשות אותו הדבר (להתרכז בעונה הבאה) כאשר היתרון הוא שבהיעדר פרארי, הם בכל זאת לא חשופים מאחור. זו דעתי ואני תומך בה. הניצחון של ורשטאפן לא משנה זאת, למרות שתאורטית המילטון יכול להיכנס לבידוד והאליפות תיפתח...
לואיס ללא ספק יוצא מרוצה מאד משני המירוצים בסילברסטון. לא רק שהמירוץ הראשון כנראה שהכריע את האליפות לטובתו, אלא שאפילו כאשר במירוץ השני נתקל בבעיות צמיגים, עדיין הוא הצליח לנצח את בוטאס (ועוד נקודת בונוס על ההקפה המהירה במירוץ). אלה בדיוק תצוגות הנהיגה של אלוף עולם. עכשיו בתוך קבוצת מרצדס ניתן לטעון שורשטאפן הוא איום על אליפות הנהגים (ברצינות?!?) ולהתמקד בו.
לא תשמעו את בוטאס מתלונן ברדיו על האסטרטגיה שהקבוצה בחרה לו כמו פטל, אבל הוא יצא המפסיד הגדול. אם הדברים היו קורים הפוך אני בספק שהמילטון היה אוהב זאת, אבל וולף הסביר שאך הגיוני שהקבוצה תנסה אסטרטגיה שונה עם כל נהג וכאשר בוטאס עצר, הקבוצה בדקה את הצמיגים שירדו ממכוניתו ויכלו להגיד להמילטון שלמרות ה״שלפוחיות״ הצמיגים לא בסכנת תקר וכך אפשרו לו את הסטינט ההתקפי האחרון שאפשר את העקיפה על בוטאס.
אלבון שוב ניגן כינור שני לורשטאפן, אבל ביצע במירוץ כמה מהעקיפות היפות ביותר שראינו העונה. נראה שבדומה לעונה שעברה, הביצועים של הרדבול משתפרים באופן יחסי במהלך המירוץ ויותר קל לאלכס להפגין את היכולות שלו. אני לא יודע אם זה מספיק בכדי לשמור לו על המקום ברד בול, אבל אלה תצוגות יפות שחבל לאבד.
הנהג היחיד מלבד מקס שיכול בפה מלא להגיד שהשיג בשני המירוצים בסילברסטון יותר מאשר המכונית מאפשרת, הוא לקלר. לא האמנתי ונראה לי שמעטים חשבו בכלל על אסטרטגיה של עצירה אחת. אני עדיין לא מאמין שזו הייתה ״תוכנית א׳״ של פרארי עבור לקלר, אלא משהו שהקבוצה ראתה קורם עור וגידים במהלך המירוץ. הפרארי התחילה את סוף השבוע השני בצורה בעייתית מאד מבחינת הוצאת הביצועים מהצמיגים ושמירה עליהם, אבל הצליחו לשפר במידה כה רבה שלקלר הצליח לעבור את Q2 על צמיגי המידיום (אבל לא פטל) ואז הגיעו הביצועים המפתיעים בסטינט השני על הצמיגים הקשים ששמרו על המהירות ללא שחיקה מסוכנת במיוחד. דרך אגב זה מחזק את הטענות שהבעיות במירוץ הראשון נבעו משברים שנותרו על המסלול.
הביצועים של לקלר הדגישו את הכישלון של פטל ושל הצוות שלו. הכשלים המכניים המשיכו ליפול בצד של פטל עם כשל במנוע ביום שישי, שחייב מבחינת הקבוצה החלפה גם עבור לקלר, אבל פטל המשיך להיאבק בהוצאת הביצועים מהמכונית והצמיגים. ההדרדרות של פרארי לעומק המידפילד רק מדגישה כל בעיה שם. בהפרש ביצועים קטן, נהג עשוי להתדרדר במידפילד אל מחוץ ל-Q3 ולהקיז דם במהלך כל המירוץ. פטל דווקא בחר באסטרטגיה הנכונה לדעתי בהינתן מיקומו על הגריד, אבל הסבסוב העצמי הנורא בהקפה הראשונה מחק כל אפשרות של שיפור המירוץ עבורו, ללא קשר לאסטרטגיה שהקבוצה בחרה עבורו מאוחר יותר.
צרפתים
רנו יצאו מאוכזבים מהמירוץ השני. אחרי ההבטחה ביום שישי וההצלחה היחסית בדירוג, הביצועים במירוץ הוגבלו על ידי סבסוב אומלל של ריקארדו. לדעתי דניאל חש שיש לו סיכוי להוציא באופן תחרותי תוצאה טובה ודחף יתר על המידה. אני מתקשה להעביר עליו ביקורת, שכן מי שלא מעיז לא מתיז, ולפעמים לא מצליחים. אוקון הוכיח שגרף ההתאקלמות שלו חיובי ואני חושב שבברצלונה רנו יהיו חזקים לא פחות.
רייסינג פוינט הייתה לרגעים בסילברסטון הקבוצה השלישית מבחינת דירוג הביצועים, אבל ללא פרז, שאני רואה בו כנהג המוביל בקבוצה, התגלתה חולשה במירוצים. הולקנברג נתן תצוגה משכנעת יותר במירוץ השני, אבל נראה שנטה יתר על המידה לכיוון הדירוג בכיוונון הסטאפ של המכונית וסבל במירוץ. סטרול הצליח לסיים לפני הולקנברג, אבל לא ראיתי ממנו תצוגה משכנעת מבחינת כיוונון המכונית או הנהיגה. אם פרז יחזור בברצלונה, יהיה מעניין מאד לראות את ההשפעה על הביצועים של סטרול.
מקלארן שוב יצאו מעט מאוכזבים לדעתי. החוזקה של המכונית מבחינת שילוב של מהירות בפניות עם יעילות בישורות לא הייתה מספקת הפעם וייתכן שניצול הצמיגים שלהם פחות טוב במהלך המירוץ. הייתה לי תחושה בעקבות המהירות של לנדו בשישי, שהוא יככב, אבל הביצועים של המכונית לא המשיכו בקו של שיפור לשבת ואז לראשון. בדיוק הקטע שכתבתי לגבי המידפילד הדחוס. תשים חתיכת פחם במידפילד על הגריד ותקבל יהלום בסיום המירוץ.
סאיינז סיים הפעם ללא דרמות, אבל הפסיד בתחרות הצמודה מול לנדו. אני חושב שמדובר בצמד הנהגים הכי תחרותי באליפות אם כי בגלל העזיבה של סאיינז לפרארי בסוף העונה, יש עכשיו איזה משהו קצת פחות חלק שם מאשר בשנה שעברה. נקודה שמקלה על הקבוצה מולו היא העובדה שבשנה הבאה הם בעצמם עוברים ליחידות כוח של מרצדס ולכן המכונית תעבורנה רוויזיה עמוקה והם פחות חוששים מהמידע שהוא נחשף אליו. כך או כך, זו הסיטואציה שצריכה להיות בין הנהגים באותה קבוצה. תחרותיות חיובית ובונה.
לשם ההגינות חייבים להתייחס לקוויאט שהצליח לסיים לפני גאסלי ובתוך הנקודות. אולי יצא הסבר לתאונה העצבנית שלו במירוץ הקודם, אך אני פספסתי. ברור לי שזו לא הייתה תאונה של טעות נהג או לפחות לא טעות רגילה, אבל ההתנגחויות בו לא חיכו לעובדות. הנה עתה, קוויאט הצליח לסיים בנקודות ולפני גאסלי המרשים. מגיעה לו מילה טובה.
פינת המחלוקת
אני שוב בסכנת חריגה גדולה באורך הכתבה. אבל לא ניתן שלא להתייחס לפרשת הערעורים כנגד רייסינג פוינט וחשוב להבין את התמונה הגדולה כמו גם את הפרטים הקטנים. נתחיל דווקא מהתמונה הגדולה. כל דבר בפורמולה 1 הוא חלק ממשחק הכוחות הפוליטי. הערעור נגד רייסינג פוינט הוא אפילו מנוף לחץ כנגד מרצדס, לפחות מבחינת פרארי וליברטי. פרארי מחפשת איום על מרצדס כנגד האיום נגד פרארי בגלל פרשת המנועים הלא חוקיים משנה שעברה. ליברטי רוצה שמרצדס יסכימו לטיוטה המוצעת להסכם הקונקורד החדש שקובע את הצד העסקי בין ליברטי, ה-FIA והקבוצות ובינן לבין עצמן. וולף הביע את ההסתייגות של מרצדס מהטיוטה ובעיקר מכך שמרצדס לא נהנית מההטבות הכספיות של פרארי שלא לדבר על זכות וטו...
מרצדס רואה ברייסינג פוינט מעין קבוצת בת שתתמוך באינטרסים של מרצדס (נניח בניגוד למקלארן וויליאמס שלא מחוייבות) נוסח אלפא טאורי או האס או אלפא רומיאו. תראו את ההתנסחות בעניין של טוטו וולף כאשר הוא דן במאבק סביב הסכם הקונקורד החדש.
עד כה, שופטי המירוץ של אוסטריה התעסקו רק עם מה שעשתה רייסינג פוינט עם כונסי האוויר של הבלמים וקבעו שמרצדס לא הפרה באופן מהותי את התקנות. כלומר מרצדס לא נחקרה בעניין והמשלוח של הכונסים שיצא ממנה אל רייסינג פוינט 6 ימים לאחר שהדבר הפך לאסור, נתפס בעיני השופטים כשולי וחסר חשיבות. הערעור לביה״ד של ה-FIA, מעביר את העניין מהתנהלות מעין משפטית להתנהלות משפטית מלאה בין עורכי דין ועשוי להרחיב את מעגל החקירה.
כמו שאני רואה זאת, יהיו עכשיו כמה מישורים בהם יתנהל דיון. האחד הוא לגבי כונסי האוויר של הבלמים והאם העונש שניתן מוצדק או אולי לא חמור מספיק. השני הוא האם רייסינג פוינט אכן תכננה את כל חלקי המכונית בכלל והשלישי הוא המעורבות של מרצדס כפי שתעלה מהנקודה השנייה. ה-FIA מצידם רוצים לנסות לאסור העתקה באופן יותר מתקדם.
באופן מעניין, מי שהעלה בצורה הקשה ביותר את עניין עד כמה באמת המכונית של רייסינג פוינט תוכננה על ידם ולא על ידי מרצדס היה ז׳אק בראון המנהל של מקלארן. מפתיע, כי הם עוברים למנועי מרצדס מהעונה הבאה, אבל הכסף שהם עלולים להפסיד לרייסינג פוינט השנה כנראה יותר קריטי. הנקודה המרכזית שעלתה מדבריו היא שבפורמולה 1 תמיד העתיקו רעיונות וחלקים האחד מהשני, אבל המהנדסים שלו הסבירו לו שלהעתיק מכונית שלמה מצילומים חיצוניים זה דבר בלתי אפשרי כי אי אפשר לדעת כיצד הדברים מסודרים בפנים ובמיוחד חלקים מורכבים כמו כונסי האוויר של הבלמים.
השופטים מצאו שרייסינג פוינט פשוט העתיקו את כונסי האוויר של הבלמים האחוריים ממרצדס של העונה שעברה, שסיפקה להם את התוכניות וגם את החלקים עצמם. בעונה שעברה היה מדובר בדבר חוקי לחלוטין, אלא שרייסינג פוינט לא השתמשה כלל בכונסים האלה בשנה שעברה כאשר הדבר היה חוקי (כפי שעשתה עם כונסי האוויר של הבלמים הקדמיים) ולכן לא יכלה לטעון שהתבססה על חלקים שהשתמשה בהם ופתחה אותם. הנה הסבר מצויין של ההחלטה וכל הפרטים הקטנים האלה.
עכשיו נותר לראות כיצד הדברים יתפתחו בביה״ד. העובדה שהעניין הפך ליותר משפטי כלל אינה אומרת שהפוליטיקה לא תנצח, שכן הסכם בין הצדדים עשוי להכריע את העניין בצורה פוליטית ובכל מקרה, אפילו ביה״ד הוא לא בית משפט רגיל ומותר לו להיות פוליטי. למעשה, הוא תמיד היה פוליטי והכריע תוך השפעה חזקה של שיקולים של כלל המערכת. העניין הזה ממשיך איתנו אל ברצלונה.