שאלת העמדה של ספורטאים בנושאים חברתיים עלה לאחרונה לא מעט סביב העולם. האם לספורטאים יש זכות, או סיבה, להביע את עמדתם - גם אם באופן אמיץ, מול הקהל שלהם?
מי שקיבל טעימה מהצד הרע של המשוואה היה כדורגלן קבוצת אל פייסלי הסעודית, חאלד אל חאמדי, שנקלע למהומה רבתי בחשבון הטוויטר שלו. זה קרה לאחר שפרסם פוסט תמיכה בישראל, וספג גידופים והשמצות מגולשים מקומיים, שתקפו אותו על תמיכתו ב"כיבוש הישראלי", לדבריהם.
הרקע לפוסט הוא, כמובן, ההודעה המשותפת של ישראל ואיחוד האמירויות על נרמול היחסים בין המדינות, ופתיחת השער של ישראל באופן רשמי למדינות המפרץ. אל חאמדי פרסם בחשבון הטוויטר שלו אימוג'ים של דגל סעודיה ודגל ישראל עם לב, כמו גם ציטוט מהקוראן הקורא ליחסי ידידות עם בני האל השונים (היהודים והנוצרים).
הציוץ חולל סערה ותגובות זועמות עד כדי כך, שאל חאמדי נאלץ למחוק את הציוץ. עם זאת, ככל הנראה שהמהומה לא שינתה את עמדתו, שכן בפוסט אחר ברשת החברתית סנאפצ'אט, הוא רמז אפילו שיום אחד יוכל גם לבקר בישראל.
כאן יש לציין כי למרות יחסים בלתי רשמיים, סעודיה מעולם לא הודיעה על נרמול היחסים בדומה לאיחוד האמירויות, מה שעדיין שם את שתי המדינות כמדינות אויב. האם מדובר בהצהרה פורצת דרך או בדעה פרטית של כדורגלן שנבהל מאור הזרקורים? מה שבטוח הוא שאל חאמדי חווה את הכעס באופן ישיר, וכואב למדי.