ולדי קופמן היה חתום על אחד המעברים המעניינים של הקיץ, מהאלופה הנוכחית מכבי ראשל"צ לאלופה היוצאת הפועל אשדוד. הקבוצה מעיר הנמל תהיה התחנה הרביעית בקריירה העשירה של מרכז נבחרת ישראל לשעבר. זו תהיה גם התחנה הראשונה בה הוא ילבש אדום, אחרי קריירה שלמה ששיחק בצהוב של מכבי קריית מוצקין, מכבי ת"א ומכבי ראשל"צ.
קופמן מסכם 4 עונות במכבי ראשל"צ, במהלכן הוא היה שותף לזכייה בתארים, סיפק רגעים גדולים, צבר חוויות, וגם רגעים שייזכרו כטראגים במושגי הספורט, כמו פציעות קשות לצד המהלך האחרון והחטאה קובעת בחצי גמר הפלייאוף מול הפועל ראשל"צ. "עשינו דברים יפים. לצד זה היו גם אכזבות. ההחטאה שלי במהלך האחרון בחצי גמר הפלייאוף עדיין יושבת לי בראש. כמובן העונה שאיבדנו את האליפות לאשדוד, אחרי שהיינו כל כך דומיננטיים. הפציעות שהיו מתסכלות, ומצד שני זה חיזק וחישל. לצד הפספוסים, היו שתי אליפויות וגביע המדינה, ועדיין, יכולנו להוציא יותר מהקבוצה בתנאים שקיבלנו. למדתי על בשרי, שאליפות לא נקנית בכסף או בתנאים - אלא מוכרעת על המגרש בהרבה מלחמה ולב"', הוא הבהיר בראיון.
הקשר עם מכבי ראשל"צ כאמור הסתיים ("הגענו למבוי סתום, ולא הסתדרנו"). קופמן בדק הצעות ("הייתי מאוד קרוב להפועל ראשל"צ"), ובמהלך הקורונה אף שקל פרישה ממשחק ("נפלו לי אסימונים, וכבר הייתי בדרך החוצה"). לבסוף הוא חתם באשדוד, לשנתיים. "הם הצליחו להחזיר לי את הניצוץ. היום אני מרגיש עד כמה בוער לי להתחיל. אולי הייתי באזור נוחות באופן מסוים. אולי במועדון טיפה שבע. אולי הורדתי רגל מהגז, למרות שאני תמיד עובד קשה. שינוי זה טוב, וזה מרגיש לי מרענן".
"מבחינת האנשים והמערכת, עד עכשיו הם הוכיחו את כל מה שרציתי שיקרה. הם הראשונים שחזרו לעבוד, הם הראשונים שהביאו את הזרים, הם הראשונים שבנו את הקבוצה, והם מכוונים גבוה. אשדוד היא כוח עולה בשנים האחרונות. הם למדו, שאתה רוצה להיות הכי טוב אתה חייב לרצות לנצח את הכי טובים, ואנחנו היינו הכי טובים. לבסוף הם הצליחו".
(צילום: הדר ואן קולא, איגוד הכדוריד)
על המטרות הוא הוסיף: "דאבל היא לא מילה גסה. המועדון מאוד מאוד מסודר ומקצועי. שאני פוגש את המחויבות והרצון של השחקנים - אז מדובר במועדון רעב. מעצמי אני מצפה להביא את הניסיון. הביאו את יותם טל, את עומר גרא, את גיא קורדובה ואותי. החבר'ה שהגיעו מחוץ לא באים על תקן של כוכבים, אלא לעזור למערכת בכל מה שדרוש. זה מה שאני מצפה מעצמי, להוביל על המגרש ומחוצה לו. לעזור לצעירים. להיות יד ימינו של אולג בוטנקו במגרש. כל מה שהקבוצה תצטרך ממני אני שם".
קופמן, כמו יתר הענף, ממתין לאישור הסופי לקיום הליגה שמתוכננת להיפתח ב-11 באוקטובר, ומעריך: "מצד אחד הליגה לדעתי תהיה חלשה יותר, בגלל הכמות של השחקנים הדומיננטים שעזבו לחו"ל או פרשו. צריך לראות את הזרים החדשים שיגיעו. למען האמת, קשה לצפות בגלל כל אי הוודאות שמתלווה בתקופה הזו. מנגד, יש הזדמנות להרבה חברה צעירים, ואני מקווה שהם יבואו לטרוף את המגרש כדי להעלות את הרמה של הליגה ושל כולנו. הם רואים עכשיו 11 ליגיונרים, יש להם לאן לשאוף".
הוא מתייחס לליגיונרים של הכדוריד בליגות המובילות באירופה: "מבחינתי, יש קצת קנאה חיובית. אני לא חושב שבתקופה שלי זה היה רלוונטי. לא הייתה אז את החשיפה של היום. לא היה את הפרויקט בגרמניה. העידן היום שונה. אולי פעם גם פחות האמנו בעצמנו. היום החבר'ה מאמינים שהם שווי כוחות לשחקנים בחו"ל ובעיני זה יפה מאוד. מבחינת אפגרייד, מי שעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר הוא יואב למברוזו בעיני. השני שפרץ עם כל החבילה, זה ליאור גורמן. כל השאר, פשוט נולדו עם זה. קח למשל את שניר נציה, הוא פשוט מפלצת. זה היה עניין עד שזה יפרוץ. מבחינת שניר השמיים הם הגבול".
לסיום, גם מביט ליום שאחרי המשחק: "אני עדיין קצת מזוכיסט ורוצה להישאר בענף ולגדל דורות של שחקנים. אני כל כך אוהב את הכדוריד. 12 שנה אני כבר מאמן ילדים. וזה נותן הרבה סיפוק. המון. לא פחות ממשחק".
(צילום: הדר ואן קולא, איגוד הכדוריד)