במאי 2014 אתלטיקו מדריד הדהימה את ברצלונה וריאל מדריד ולראשונה אחרי 18 שנים זכתה באליפות ספרד. עוד הרבה לפני ההישג של יורגן קלופ בליברפול, דייגו סימאונה קנה את עולמו והפך DNA שלם של קבוצה מספקנית למאמינה, מלוזרית והבדיחה של הליגה, לווינרית. הוא עשה זאת בדרך הקשוחה שאפיינה אותו כל הקריירה - עם משמעת חזקה, הגנת ברזל וסקורר בדמות דייגו קוסטה. בחזרה להווה: אותם המרכיבים הבסיסיים שהפכו את אתלטיקו מדריד לחברה קבועה בצמרת והישגית באירופה, עדיין נותרו, למעט חלוץ מרכזי אימתני ודומיננטי. את התפקיד הזה אמור לגלם לואיס סוארס אחרי שנים של השקעות מבוזבזות.
בשנים שקדמו לאליפות ההיסטורית, אתלטיקו מדריד תמיד ניחנה בחלוץ על. הרשימה ידועה וזכורה לכולם: פרננדו טורס, קון אגוארו, דייגו פורלאן וכמובן רדאמל פלקאו. אחרי אותו הישג נמכר קוסטה לצ'לסי וחזר לקדנציה שניה לפני שנתיים בגרסה פצועה, איטית ומסורבלת יותר. סימאונה קיבל בשנים הללו פנקס צ'קים פתוח, 320 מיליון יורו, כדי למצוא תחליף, אך למעט עונה אחת טובה של מאריו מנדז'וקיץ' (20 שערים ב-43 משחקים), רוב השחקנים שהגיעו לאייש את עמדות ההתקפה כשלו ומקרה הטוב פשוט לא הותירו חותם. ראול חימנס, לוסיאנו וייטו, ג'קסון מרטינס, קווין גמיירו, ניקולה קאליניץ', קוסטה ולאחרונה אלברו מוראטה, שיצא בהשאלה ליובנטוס.
אולי זה לא מקרי שדווקא ההצלחה הגדולה ביותר בתקופה הנ"ל היתה אנטואן גריזמן. הבלונדיני המחונן הגיע מריאל סוסיאדד כשחקן קו וללא רקורד של מפציץ בפוטנציה, אך אט אט הפך לחלוץ רחבה שמנפק מספרים יפים ומכירתו לברצלונה תמורת 120 מיליון יורו בקיץ שעבר הייתה בלתי נמנעת לאחר 133 שערים ב-257 משחקים במדי הקולצ'ונרוס. בעצם, כדי להצליח באתלטיקו מדריד לא מספיק לדעת להבקיע שערים, אלא גם להשתתף במשחק הלחץ של הקבוצה ולעזור לשחקני הקו השני במשימות ההגנתיות. תכונה שלא מאפיינת בדרך כלל חלוצי תשע שהפרנסה העיקרית שלהם נמצאת ב-16 של היריבה.
קוסטה ומוראטה, איכזבו (getty)
בעונה האחרונה הבעיות של אתלטיקו בהתקפה פשוט זעקו לשמיים. הקבוצה ממדריד השכילה להבקיע 51 שערים ב-38 משחקים בלבד - המאזן החלש ביותר של הקבוצה בעידן של צ'ולו, ובהשוואה לכל השאר היה מדובר בההתקפה השביעית בטיבה בליגה, פחות מהעולה החדשה גרנאדה. מוראטה שסיים את העונה עם 12 שערי ליגה "זכה" בתואר מלך שערי הקבוצה עם מספר הכיבושים הנמוך ביותר מאז קוריאה ב-1998/9, שנה לפני שהקולצ'ונרוס התרסקו ונשרו לליגה השניה.
קוסטה ומוראטה, שני החלוצים המרכזיים של אתלטיקו, לא פגעו אפילו פעם אחת במסגרת של לייפציג במשחק ההדחה מרבע גמר ליגת האלופות. ז'ואאו פליקס, שהבקיע את הפנדל והראה ניצוצות, נקנה ב-126 מיליון וסומן כיורש של גריזמן, אך עונת הבכורה שלו היתה מאוד מורכבת עם תשעה שערים בלבד ולא מעט תאקלים עם סימאונה על הקווים. הפורטוגלי המוכשר, שהגיע כסקורר מחונן מבנפיקה, יודע שהוא חייב לשפר את הביצועים שלו והפעם הביאו לו פרטנר מוכח ויציב שאמור לעזור לו למקסם את הפוטנציאל.
סוארס נפל לאתלטיקו קצת כמו מתנה מהשמיים אחרי הבלאגן הניהולי והמקצועי בברצלונה, והבירוקרטיה שמנעה ממנו להצטרף ליובנטוס. האורוגוואי הבין שרונאלד קומאן לא בונה עליו כחלוץ הרכב פותח, כנראה מפאת גילו (33), היסטוריית הפציעות והרצון לרענן ולשנות קונספט אחרי הכישלון הקולוסאלי ב-2019/20. למרות ההתפתחות ביובה, לואיסיטו רצה מאוד להשאר בספרד, (גם אם במחיר של שכר מופחת), וסימאונה בונה עליו כמי שיהיה הקילר שכל כך היה חסר לה בעונה החולפת. בקבוצה שמתעקשת באופן קונסיסטנטי לא להניע כדור בחלק גדול מהמשחקים ולחכות להזדמנויות ספורות - סוארס נראה כמו תרופת הפלא לכאבי העבר.
ידע להשתמש בו נכון? סימאונה עם סוארס (getty)
סוארס, על אף שכבר נמצא מעבר לשיא, הוא שחקן של מספרים. בקורות החיים שלו אפשר למצוא 406 שערים ב-612 משחקים בכדורגל האירופי, כולל 198 שערים ב-298 הופעות בשש השנים האחרונות בבארסה. רזומה שמשתלם לקבוצה שלא צריכה לשלם עליו יותר מ-4 מיליון יורו ליריבה, בהתאם להישגים מקצועיים ובונוסים.
אפשר להבין מדוע צ'ולו העדיף אותו על פני אדינסון קבאני, שמתאים גם הוא לפרופיל של שחקן מטרה מוכח אך מתבגר, שעבר כמה וכמה פציעות בשנתיים האחרונות. על פניו, ואם ידעו להשתמש בו במינון הנכון, סוארס יכול בקלות להיות חיית הרחבה שאתלטיקו חיפשה. הוא מגיע אחרי 21 שערים ב-36 הופעות בכל המסגרות למרות פציעה לא קלה בעונת הקורונה.
הסיוט הכי גדול של בארסה הוא החלום הרטוב של אוהדי אתלטיקו. בתחילת עונת האליפות ההיא, הצטרף דויד וייה, סקורר בחסד עליון ובשלבי הדמדומים של הקריירה, לוויסנטה קלדרון מהקאמפ נואו, תמורת סכום מגוחך של 5 מיליון יורו. מלך שערי ספרד בכל הזמנים כבש בסך הכל 15 שערים ב-47 הופעות בכל המסגרות וגמר כאלוף ספרד וסגן אלוף אירופה. מסוארס מצופה להבקיע יותר שערים, אבל לא פחות מכך, להחזיר את אתלטיקו למאבק האליפות. שעה שבארסה מחפשת את עצמה וריאל לא מאיימת כבעבר, הדבר הזה שוב נראה אפשרי.
הסיוט של בארסה, יהיה הברכה של אתלטיקו? (getty)