קשה למצא קונטרסט גדול יותר במאפייני מסלולים מאשר בין מוג'לו לסוצ'י. המסלול הרוסי נבנה במתחם הכפר האולימפי כחלק מהתוכנית השיווקית של פוטין, אבל התוצאה מבחינת יכולת העקיפה של המכוניות במצב תחרותי על המסלול, עגומה ביותר. כמובן שכל עוד הבוס הרוסי רוצה, המירוץ ימשיך להתקיים, אבל זה לא משנה את הבעיות של המסלול עצמו.
בחינה קצרה של תוואי המסלול מראה שמלבד פנייה 3 (פנייה 1 בכלל לא מהווה פנייה),כל הפניות הינן בערך 90 מעלות חדות, איטיות, צרות, קצרות ואפילו עם זוית שפיעה שלילית! אין פה פניות מהירות עם יותר מקו מהיר אחד דרכן שמאפשר למכונית עוקבת לבחור קו שונה דרך הפנייה בכדי לפגוע פחות בהצמדה ולאפשר למכונית מאחור לצאת לישורת קרוב למכונית המובילה. זוית השפיעה השלילית של חלק מהפניות רק מחמיר את הדבר.
רב הביקורת הזאת מופנית לסקטור האחרון של המסלול. בסוף הישורת האחורית מגיעים לפנייה 13 ואם לא עקפתם לפניה (זאת פנייה לא פשוטה לעקיפה) אז מפנייה 14 ועד לפנייה 18 האחרונה, אל תוך ישורת הזינוק סיום, כל הפניות הללו אינן מאפשרות למכונית העוקבת להישאר צמודה למכונית המובילה. אם אפשר היה רק להאריך את הישורת האחורית בחיבור ישיר בין פנייה 13 לפנייה 16, אולי היו מקלים על הבעיה, אבל אורך וזמן ההקפה היו כנראה נהיים קצרים מדי.
לשמחתי יש בכל זאת כמה נקודות חיוביות לתקווה. הראשונה היא הצמיגים הרכים שפירלי בחרה להביא. מדובר בשלושת התרכובות הרכות ביותר של פירלי ובגלל שהאספלט בסוצ'י אינו שוחק (או מקנה אחיזה מכנית טובה), אין סכנה בטיחותית. התרכובות הרכות עשויות לדחוף את הקבוצות לשתי עצירות, במיוחד אם מזג האוויר החם יתממש. האסטרטגיה הרגילה היא עצירה אחת בלבד והשאלה היא עם איזה צמיגים יוכלו הנהגים לעבור את Q2, כי הצמיגים האדומים לא צפויים להחזיק מעמד ליותר מכמה הקפות בתחילת המירוץ. צריך גם לזכור שבעבר מרצדס התקשו יחסית עם תרכובות הצמיגים הרכות, בוודאי לעומת רדבול, כך שייתכן שהצמיגים הרכים יעזרו לורשטאפן להפתיע את מרצדס.
מזג האוויר צפוי להיות חם! בשילוב עם תרכובות הצמיגים זה עשוי להיות המרכיב שיאפשר לרדבול וורשטאפן להפתיע את מרצדס. כל מה שצריך הוא שמרצדס יגיעו בגישה קצת זהירה כפי שהיה במירוץ השני בסילברסטון, למשל, שידאגו לחבילת קירור גדולה יותר למכונית או אסטרטגיית צמיגים זהירה יותר, ואז ורשטאפן ורדבול יוכלו להפתיע אותם במהלך המירוץ. אם ורשטאפן יוכל לזכות במיקום על המסלול במהלך המירוץ לעומת המרצדסים, המילטון ובוטאס לא יוכלו לעקוף אותו. הרדבול תמיד מעולה דרך הסקטור האחרון והיתרון של מרצדס בישורות לא יספיק לעקיפה.
לואיס המילטון
בקו האחורי
מאחוריהם ברור שיהיה מאבק קשה בין רייסינג פוינט, מקלארן ורנו. אנו יודעים שהמסלול מתאים למכוניות של רייסינג פוינט ושמירה על צמיגים רכים היא מומחיות של שני הנהגים שלה. מקלארן חוזרת למסלול למתאים מאד לחבילה האווירודינמית המתוחכמת שלהם עם פניות איטיות יחסית אך ישורות מהירות (פנייה 12 והבלימה ל 13 יהיו בעיה בשבילם) ורנו עם מומנטום טוב ומכונית תחרותית.
האיום הגדול על הקבוצה הזו יגיע מאלפא טאורי ולא מפרארי. אלפא טאורי מנסים להוציא את עצמם מהצל של קבוצת רד בול. יש בכך היגיון רב שכן אם קרה מה שקרה בין מרצדס לרייסינג פוינט מבחינת העתקת מכוניות, למה שרד בול תשקיע פעמיים ותמנע מעצמה את מירב התמורה על ההשקעה שלה? ההחלטה ברד בול התקבלה להתחיל לדחוף את מה שמותר לאלפא טאורי לעשות ומדובר באנשים לא ביישניים. אם אני הם, אלפא טאורי הייתה מתחילה "להעתיק מצילומים" של רד בול.
הסברתי כבר את המצב של פרארי, אבל קשה לאוהדים לבלוע את הגלולה. כשהתכנון של המכונית מבוסס על נתונים לא נכונים ברמה של 5% - 8%, אז שום דבר כבר לא יעזור להפוך את המכונית לתחרותית, למעט אולי חזרת כל ההספק האבוד וגם אז כל הפיתוח שנעשה העונה יורד לטמיון. הסקודריה תמשיך לבחון דברים ולקלר ימשיך להיאבק, אבל הם יעשו זאת מול אלפא רומיאו והאס. במירוצים האחרונים פרארי איבדו גם את השליטה בצמיגים, כך שאפילו החוזקה המפתיעה שהייתה להם בתחילת העונה נעלמה והם לא יודעים למה...
נקודת האור לכל האוהדים היא שפרארי נענשה פה (בהסכמה) על פיתוח יחידות הכוח שלהם בכיוון שה-FIA לא מרשה. נכון שהם תקועים עם יחידות הכוח האלה השנה, אבל ניתן יהיה לשנות אותן במידה מסויימת לשנה הבאה ובכל מקרה, פרארי לא תתכנן מכונית לפי הספק של נניח 1000 כוחות סוס ותקבל 930 – 950. כבר בשנה הבאה המכונית תהיה מתוכננת טוב יותר ובעוד שנתיים יהיה "המפץ הגדול" שאמור לטרוף את כל קלפי הביצועים בין הקבוצות השונות. הנקודה היא שטעות בשיקול הדעת הניהולי ב-2019 גרמה לנזק טכני לא צפוי העונה, אבל נזק שניתן לתקן חלקית בשנה הבאה ובוודאי ב-2022.
אז בתקווה לשנה טובה יותר, אאחל לכם גמר חתימה טובה.