בשנת 1995 עמדו בפני אריק ספולסטרה, אז רכז צעיר בליגה השנייה בגרמניה, שתי אפשרויות – להאריך את חוזהו ולהמשיך את קריירת המשחק, או לקחת על עצמו עבודה לא מובטחת כעורך וידאו במיאמי היט. ספולסטרה, בנו של ג'ון ספולסטרה שהחזיק בתפקידים ניהוליים במספר קבוצות ב-NBA, חשב תחילה להמשיך את קריירת המשחק בתמיכת אביו. אלא שאז התערבה אחותו. "אני לא זוכר את המילים המדויקות שהיא אמרה לו", סיפר האב בראיון ל-USA TODAY ב-2013, "אבל היא אמרה שצריך להיות אידיוט בשביל לוותר על עבודה ב-NBA". אריק השכיל להקשיב לאחותו, בחר בתפקיד בהיט, וכבר יותר משני עשורים שהוא חלק בלתי נפרד מהמועדון מפלורידה.
בשקט ובצניעות רבה, ללא יחסי הציבור של מספר מאמנים בליגה וללא אף זכייה בתואר מאמן העונה, ספולסטרה מתכונן כעת לגמר ה-NBA החמישי שלו כמאמן ראשי ב-NBA בקריירה בת 12 שנים, כולן במיאמי. המאמן האסייתי-אמריקאי הראשון בתולדות ארבע ליגות הספורט הבכירות באמריקה (NBA, NFL, NHL ו-MLB) הוא דוגמה ומופת למאמן שעבר את המסלול המפרך של מאמן צעיר ב-NBA בזכות מוסר עבודה יוצא מן הכלל, התמודדות עם אתגרים לא פשוטים ויכולת נהדרת להיות עוד חלק מההצגה, ללא הצורך להיות השחקן הראשי.
"ספו" עבר את ההכשרה המפרכת של לא מעט מאמנים השואפים להגיע לספסל הקדמי ב-NBA – עריכת וידאו, סקאוטינג ובסופו של דבר עוזר מאמן, התפקיד בו שימש במהלך האליפות הראשונה של ההיט ב-2006. "רציתי להיות האיש שסומכים עליו שיבצע כל משימה", אמר ספולסטרה ל-ESPN ב-2011 על ימיו הראשונים במיאמי. הוא בילה את רוב ימיו "בצינוק", חדר אחסון באולם הישן של מיאמי שהפך לחדר וידאו.
שם בא לידי ביטוי מוסר העבודה יוצא הדופן שלו, כזה השמור למיועדים לגדולה. כשסיים לערוך קלטות בשעות מאוחרות ונסגרו שירותי השליחויות, היה נוסע בעצמו לשדה התעופה ודואג שהקלטת תגיע לקבוצה שנמצאת במשחק חוץ. "הוא אחד משני מאמנים שידעתי שיגיעו רחוק ברגע הראשון שפגשתי אותם", אמר עליו סטן ואן גנדי שאימן את ההיט בשנים 2003-2005, "אף אחד במועדון לא היה מופתע שזה קרה".
באפריל 2008, בסיומה של עונה זוועתית שנגמרה במאזן 67:15 (המאזן הגרוע ביותר מאז העונה הראשונה של המועדון) החליט פט ריילי לעזוב את עבודתו כמאמן ראשי ויחד עם מעברו של שאקיל אוניל לפיניקס, ההיט נכנסו לעידן חדש ולא במקרה הם בחרו בספולסטרה להיות האיש שיוביל אותו. ריילי העדיף שמאמן שגדל בתוך המערכת יקבל את המושכות להוביל, ולא היה ספק שהוא האיש המתאים. "אני חושב שלהיות עורך וידאו וסקאוט יכול לפעמים להכין אותך טוב יותר לתפקיד המאמן מאשר עוזר מאמן", אמר עליו ריילי בראיון ל-ESPN ב-2011, "אתה חייב ללמוד לעומק את התרגילים. זה יצר לו מאגר נהדר של ידע כדורסל".
למרות השינויים הרבים ונקודת הפתיחה הבעייתית המאמן שיקם את הקבוצה באופן מידי, יחד עם דוויין ווייד שחזר מפציעה, בדרך לשתי עונות עם מאזן חיובי (39:43 ו-35:47 בהתאמה) ושתי הופעות בפלייאוף. אך עם כל הכבוד לניצוצות הגדולה שנראו במהפך של 28 ניצחונות בעונה אחת והובלת הבנייה מחדש, האתגר הגדול ביותר של ספולסטרה הגיע שנתיים לאחר מינויו, לאחר קבלת ה-"החלטה" של לברון ג'יימס והגעת "כישוריו" לסאות' ביץ' בקיץ 2010.
ספולסטרה עם מינויו ב-2008 (Getty)
זאת לא סיטואציה פשוטה למאמן צעיר (היה בן 40 בלבד) בעל ניסיון דל ועוד יותר כאשר רוחו של מאמן אגדי כמו ריילי מרחפת מעליו. ספולסטרה נבחן על ידי כל עולם הכדורסל שחיכה למעידה. ההתחלה הייתה לא פשוטה. המאזן ב-17 המשחקים הראשונים היה 8:9. התקשורת הריחה דם וניפחה בין היתר מקרה בו לברון נתקע בספולסטרה בירידה לפסק זמן במהלך משחק נגד דאלאס. "בשבועות שלאחר מכן היינו נתקעים אחד בשני בכוונה במסדרונות וצוחקים על זה", הודה לאחרונה ספולסטרה.
ריילי אף חשף ב-2018 שלאחר אותה פתיחת עונה רעה נפגש עם הטריו ג'יימס-ווייד-כריס בוש ובמהלך אותו מפגש נשאל על ידי לברון האם יש לו את הדחף לחזור לאמן. ריילי ענה שלא, האמין במאמן הצעיר והמשך הסיפור ידוע – ארבע הופעות רצופות בגמר ה-NBA שכללו שתי זכיות באליפות (2012 ו-2013). למרות הריצה המופלאה ומאזן 16:66 (שכללה רצף של 27 ניצחונות, השני בהיסטוריה) בעונת 2012/13, ספולסטרה לא זכה בתואר מאמן העונה, בזמן שלברון גרף תואר MVP שני ברצף.
"הוא לעולם לא יקבל מספיק קרדיט על התקופה הזו", אמר עליו ווייד שבוע שעבר בכתבה מקיפה על ספולסטרה ב-Miami Herald, "אנשים חושבים שאם תחבר ביחד מספר כישרונות, אתה תנצח. זה לא נכון. היה לנו גנרל מדהים שהוביל אותנו לאליפויות ולהצלחה, והוא ממשיך לעשות את זה. הוא לא מקבל מספיק קרדיט מבחוץ, אבל כל מי שבאמת יודע נותן לו אותו".
שש שנים עברו מאז עזיבתו של לברון, וההיט שוב אלופי המזרח. ההיסטוריה מלמדת שמועדונים מתקשים מאוד להתאושש מעזיבתו של כוכב גדול (בוסטון אחרי בירד, שיקגו אחרי ג'ורדן, קליבלנד אחרי לברון) ומוצאים את עצמם בתהליך ארוך של בנייה מחדש. לעומתם, מיאמי הצליחה להישאר על הרגליים, הרבה הודות לשיתוף הפעולה הנהדר בין ה-GM ריילי לספולסטרה.
עם לברון, ווייד ובוש. ספולסטרה לא קיבל מספיק קרדיט (Getty)
ההיט הגיעו בשלוש מתוך שש העונות האחרונות לפלייאוף, כאשר בעונת 2016/17 פספסו אותו ברגע האחרון לאחר מסע התאוששות מופלא בחצי העונה השני (מאזן 30:11 בחצי העונה הראשון, 11:30). ספולסטרה המשיך להוכיח שהוא מאמן הגנה אדיר, כאשר בשש העונות לאחר פירוק הטריו מיאמי דורגה 4 פעמים בין 10 ההגנות הטובות בליגה.
באופן כללי, אפשר למצוא את ספולסטרה בכמה רשימות מאוד מכובדות. הוא מוביל את ההיט בניצחונות בכל הזמנים, דורג במקום ה-27 בניצחונות בכל הזמנים, במקום ה-8 בניצחונות פלייאוף, ומחזיק באחוז ניצחונות מרשים שעומד על 59.1%. רצף 12 השנים שהוא מוביל את ההיט שני באורכו רק לגרג פופוביץ' והספרס. למרות המספרים המרשימים ו-5 הופעות בגמר ה-NBA, הוא לא זכה פעם אחת בתואר מאמן העונה של הליגה (חלק ב-2017 את תואר מאמן העונה של ארגון המאמנים יחד עם מייק ד'אנטוני).
בסופו של דבר, ההערכה שהמאמן מקבל מהשחקנים שלו שווה לו יותר מכל קרדיט ציבורי. לאחר ההעפלה לגמר פרסומו סרטונים של ג'ימי באטלר, שחקן שלא פעם ולא פעמיים הסתכסך עם המערכת המקצועית שסביבו, מתחבק עם ספולסטרה כאשר הוא לובש את הגופייה שלבש המאמן בימיו כשחקן באוניברסיטת פורטלנד. "הוא עשה עבודה נהדרת בשמירת התרבות של ההיט", אמר עליו כריס בוש בפודקאסט של ג'יי ג'יי רדיק, "תרבות של עבודה קשה, שמירה על כושר תמידי ולהיות תחרותי מול כל יריב. הוא יודע להפוך את התרבות הזאת ליכולת על המגרש. מגיע לו הרבה קרדיט על זה".
הציטוט של בוש טומן בתוכו את הסוד של מיאמי. בראש המערכת המקצועית עומד ריילי, האיש שהמציא את המונח "מחלת היותר" - התפיסה שהצלחה היא לפעמים צעד ראשון לעבר כישלון מכיוון שלאחריה כולם רוצים יותר כסף, יותר דקות משחק, יותר זריקות וכו'. לא כל מאמן היה יכול לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שמעמיד אגדת הכדורסל, ספולסטרה כן. כעת הוא ניצב לאתגר האימון הגדול ביותר שלו, מול השחקן הגדול ביותר ששיחק תחתיו. בין אם יעמוד בו ובין אם לא, מקומו של ספולסטרה בהיסטוריה של ה-NBA ושל ההיט בפרט נמצא בין הגדולים ביותר.
ההערכה מהשחקנים שווה לו יותר מכל קרדיט ציבורי (Getty)