לא היה כדבר הזה. פותחים יורוליג הערב, כן? ובמקום שאוהדי מכבי תל אביב יעסיקו עצמם במחשבות על זהות היריבה במפגש הראשון, הם בעיקר מנסים ללקט מידע ביחס לקבוצה שלהם. שאותה לא ראו משחקת ולו פעם אחת. שלא באמת התכוננה לעונה הזאת. שלא באמת קיימה משחקי אימון סבירים או בכלל לקראת הזנקת הליגה השניה בטיבה בעולם.
- מכבי ת"א ביורוליג - שידורים ישירים בערוץ הספורט
כך שבמקום לנסות ולהבין מי משחק העונה במדי אלבה ברלין, יריבה מספר אחת, סביר להניח שמרבית לוחצי הקליק על הטור שואפים קודם כל להבין מה שווה הסגל שהולחם שם העונה. ומנסים לפענח מה עלה בגורל ההלחמה של סגל צהוב-כחול מודל 2020/21.
או, אז טוב ותודה שבאתם. ברוכים הבאים ושמחים שאתם איתנו כאן. עד כה הספקתי לכתוב קצת על כל אחת מההחתמות החדשות. קצת על כריס ג'ונס (לחצו על הלינק), מעט על אנטה ז'יז'יץ' (לחצו על הלינק), וקמצוץ על דראגן בנדר (לחצו על הלינק).
ועכשיו, ברשותכם, זמן לעטוף את החבילה, להשוות אותה לסגל ד'אשתקד ולנסות להבין לאן כל הדבר הזה הולך. תכלס: האם ישפיע אבדן הקהל במשחקי הבית? האם הסגל קצר יותר? גבוה וגדול יותר? האם אפשר לצפות להגנה כפי שראינו בעונה שעברה? לשיפור בעמדת הרכז? התשובות, ברמת הספוילר, הן כן, כן, כן ולא, לא ולא. ועדיין, בשורה התחתונה ובהתחשב בנסיבות, מכבי שימרה ובנתה העונה סגל לא רע. לא רע בכלל.
המפתח לניתוח העונה הקרובה עובר בניסיון להבין מה היה לנו בעונה האירופאית שעברה, זאת שלא הגיעה לכדי סיום. ואיזו עונה מוזרה ונהדרת זאת הייתה עבור הצהובים. מקבוצה שיועדה במקור להלחם בשיניים על כרטיס כניסה לפלייאוף היורוליג, לראשונה מאז עונת 2014/15, הפכה החבורה של ספרופולוס לאחת מהטובות במפעל. לכזאת שהסתובבה לה באופן שיטתי בחלק הלא מוכר של הטבלה. לכזאת שהחזירה ליד אליהו הישן תחושות שהלכו לאיבוד מרגע עזיבתו של טייריס רייס. ולא פחות מרשים, לאחת שנשארה שם למעלה, למרות שאיבדה חיילים על ימין ועל שמאל. כי למרות פציעות אכזריות, חוזרות ונשנות, מצאו הספרופולוסים את הדרך להמשיך ולנצח. בעיקר בבית. הבית שכרגע איננו.
אפקט העטלפים הסיניים – אפשר לנצח בלי בית?
יאניס ספרופולוס לא הצליח להחזיר את הקבוצה שלו לפיינל פור האירופאי, ולא באשמתו. לעולם לא נדע מה היה קורה אילו הייתה מגיעה העונה הקודמת לכלל סיום. מה שכן אפשר לזקוף לזכותו של הקואץ' היווני, ושום קורונה שבעולם לא תשנה זאת, הוא את החזרת הביתיות. כי מכבי מודל 2019/20, בראש ובראשונה, הייתה קבוצה שניזונה מהקהל הביתי שלה, וכזאת שמזינה אותו בחזרה. אחת שאצלה כמעט ולא מנצחים – וכן, אוהדי ירושלים ושות', אנחנו מדברים כאן רק על משחקי היורוליג.
הנה כמה נתונים שמייצגים את אפקט יד אליהו הישן בעונה הקודמת.
במילים פשוטות, מכבי של בית הייתה מכבי שומרת, מרביצה ומגבילה. גם את אחוזי הקליעה מבחוץ וגם את אחוזי הקליעה בכלל
ולא, ההבדלים בין בית לחוץ לא באו לידי ביטוי רק בנתונים שמקורם בצד שבו אמורים לשמור
כלומר, אפקט יד אליהו היה משמעותי גם עבור שני השחקנים המובילים של הקבוצה, כאשר הירידה במספרים של האנטר יכולה להיזקף גם היא לירידה ברמת היעילות של פרנצ'ייז פלייר ווילבקין. שבניגוד לעונתו הראשונה בארץ הקודש, שבה קמל בבית והרגיש הרבה יותר נוח בניכר, ניצל את האנרגיות (הטובות) במגרשו הביתי כדי להפוך לאחד השחקנים הכי אפקטיביים שיש למפעל הזה להציע.
וכל עוד לא יוחלט אחרת, הרי שככל ובתקווה שהעונה האירופאית הזאת בכלל תתנהל כסדרה, יש לצאת מתוך נקודת הנחה שישבנים רבים לא יזכו לאייש את הכיסאות במשחקי הבית של האלופה, בעתיד הנראה לעין. ואלו הן חדשות רעות לאלו שמפנטזים על עוד עונה שבה מתחרים עד מקום בקלן. כי מכבי תל אביב בלי בית דוחף, כאמור, הייתה קבוצה אחרת לגמרי בעונה שעברה. ולא בטוח שיש סיבה להניח שהמצב יהיה שונה בעונה שבאה עלינו לטובה.
רזה יותר
ההישגים החשובים ביותר של מכבי בעונת המלפפונים האחרונה שייכים ליכולת שלה לשמר, ולאו דווקא לשפר את הסגל. הבסיס של הקבוצה המוצלחת מהעונה שעברה הרי נשאר. קודם כל סקוטי ווילבקין ואות'לו האנטר, אבל גם דורסי, קאלויארו, ברייאנט, זוסמן, וגם כספי, סנדי כהן ודיברתולומיאו. וזה רחוק מלהיות מובן מאליו, בטח ובטח ביחס לווילבקין, שלא אחז בחוזה ושכן הפגין וואחד סנופי דיסקו של עונה.
אז היידה, זמן לשחזר מי הלך ומי בא:
ולפני שניכנס לעובי העמדות, צריך להגיד שקודם כל מדובר בסגל קצר ורזה יותר. אל עונה שבה אי אפשר לדעת ממילא מי יהפוך חיובי ויכנס לבידוד בכל רגע נתון, מתייצבת מכבי תל אביב כשיש לה, פשוט, פחות שחקנים.
כי נכון שהגיע זר על כל זר שהלך, אבל ישראלים יש שניים פחות. בערך. בעונה שעברה כלל הסגל הישראלי את זוסמן, אבדיה, דיברתולומיאו, כספי (שהוחלף אח"כ בסטודמאייר) וממש קצת את האיש שהפך לאזרח, מר סנדי כהן. ובמקום סטודמאייר, אבדיה וג'ייק כהן יש בסגל הנוכחי (אולי) את כספי, בלייזר ויתכן שקצת יותר מהאזרח סנדי כהן. כל זאת בהנחה שמתייחסים בשלב הזה לבלייזר או לס. כהן כאל שחקני יורוליג. כל זאת בהנחה שדיברתולומיאו יחזור בהקדם ובמצב טוב מהפציעה הלא פשוטה שעבר.
כרגע, ברמת שחקני יורוליג, יש למכבי תל אביב שבעה זרים (כולל ג'ונס ובנדר, אליהם נתייחס בהמשך), פלוס יובל זוסמן. מצב הכשירות הרפואית של האחרים (כספי, דיברתולומיאו) נמצא בסימן שאלה. וגם מידת ההתאמה של הנוספים (סנדי כהן ודיברתולומיאו). הקיצר, לפחות כרגע, זה מרגיש חסר.
גבוהה יותר? רק בקו הקדמי
קבוצה שמחליפה שחקן בגובה 2.01 (אייסי) בשחקן שסרט המדידה שלו נעצר במשהו כמו 215-216 סנטימטרים (בנדר) + משדרגת את מד הגובה שלה כשז'יז'יץ' מחליף את בלאק, היא קבוצה שיכולה להתהדר בסייז שאין כמעט לשום קבוצה, בשום ליגה ובשום מקום. ואם אכן ישוב לו עומרי כספי לשחק כדורסל ולאורך זמן, אז ניתן יהיה להוסיף למיקס עוד משהו כמו 205 ס"מ. שזה אחלה.
העניין הוא שהדברים משתנים ונעצרים ברגע שיורדים למטה בעמדות. ההרכב האהוב על ספרופולוס בעונה שעברה, ככל הנראה, היה כאשר איישו אבדיה או קאלויארו את עמדת הסמול פורווארד ונתנו שם גודל ואגרסיביות. אז אבדיה כבר לא כאן, וקאלויארו? נכון לעכשיו ובהיעדר איוש מקצועי נוסף/ציוות מפתיע של עוז בלייזר, יצטרך לתת לו מעט דקות בעמדה מספר 4. מה שמשאיר את הגודל ב-3 לסנדי כהן, ברייאנט, בלייזר או זוסמן. רע זה בטוח לא. גדול? גם לא.
ובגארדים? ג'ונס לא משדרג ברמה הפיזית את הקבוצה לעומת הממוצע של וולטרס וג'קסון. וגם לא ברמת הכדורסל. וכל עוד זוסמן ממשיך להיעדר, אז הכל מרגיש פחות גדול. ופחות שומר.
שומרת פחות?
ההצלחה הגדולה של העונה שעברה, כאמור, החלה בצד שבו אמורים לשמור. את העונה שהסתיימה לה לפתע סיימו הצהובים עם ממוצע ספיגה של 77.4 למשחק (מקום 5 במפעל), כשאחוז הקליעה של יריבותיה לשתי נקודות הוא הנמוך ביותר במפעל (48.1%), כשאחוז היריבות מחוץ לקשת שלוש הנקודות הוא 35.9% בלבד (מקום 4 ביורוליג) – וקטגוריית ה TRUE SHOOTING של היריבות נעצרת ב 46.2% בלבד, כלומר היכולת של מכבי להוריד את אחוזי הקליעה של יריבותיה הייתה השניה בטיבה באירופה. שזה זמן לא רע להשוות לעונות הקודמות:
השיפור והטרוף ההגנתי הזה הגיע כבר בחלק הראשון של העונה. ולאו דווקא בגלל חמישיות שהורכבו משחקני הגנה שנחשבים יוצאי דופן. 55 נקודות בלבד ספגה מכבי במשחק הבית שלה מול פנרבחצ'ה, במשחק שבו החמישיה הפותחת הייתה וולטרס, ווילבקין, ברייאנט, כספי ובלאק. מי כאן, ישאל השואל, שומר יוצא דופן?
מודל 19/20 ידע להפוך שומרים בינוניים ומטה לכאלו שהם חלק בלתי נפרד מיחידה שומרת. הרבה מזה יש לזקוף לזכות ספרופולוס והקהל הביתי. הם, לצד שחקני הגנה קשוחים ואגרסיביים כמו האנטר, בלאק, אייסי, קאלויארו וזוסמן, בתוספת האנרגיות של אבדיה ודיברתולומיאו, הפכו את מלאכת יצירת הנקודות מול אלופת ישראל לקשה למדי.
במקום טאריק בלאק הגיע לו ז'יז'יץ'. שכל עוד לא יוכיח אחרת, מדובר בשחקן הגנה לא טוב. במיוחד בכל הקשור ליכולת שלו להזיז את הרגליים ולטפל במהלכי פיק-אנד-רול של היריבה. הקרואטי החדש, כל עוד לא הוכח אחרת, איננו שחקן שיודע להגן או לאטום את הטבעות.
במקום קווינסי אייסי חזר לו הבנדר. כפי שכתבתי בטורי הקודם, בנדר 2.0 מהווה גרסה הרבה יותר פיזית ממה שהכרנו. וגבה מאז שראינו אותו לאחרונה. וממש, אבל ממש רוצה ומשתדל. וזז. ועדיין, כל עוד לא הוכיח אחרת, לא יכול להיחשב כשחקן הגנה טוב. בטח לא ביחס לשחקן שאותו הוא מחליף.
במקום וולטרס-את-ג'קסון הוחתם לו כריס ג'ונס, שחקן שיש בו אלמנטים פיזיים ראויים לציון. שיודע ללחוץ את הכדור. ושממש, אבל ממש לא נחשב לשחקן הגנה יוצא דופן.
בשורה התחתונה וברמה האינדבידואלית, מכבי החתימה שחקני הגנה פחות טובים מכפי שהיו לה. וכנראה שבהרבה. ואם מוסיפים לכך בטווח המיידי את הפציעות של דיברתולומיאו ובמיוחד של יובל זוסמן, מקבלים לא מעט סימני שאלה ביחס ליכולת של יאניס ספרופולוס להפוך את החבורה הזאת לקבוצת הגנה מצוינת.
ומי ירכז?
הרכז הפותח המיועד בעונה שעברה היה, או לפחות אמור היה להיות נייט וולטרס. ב-11 המשחקים בהם פתח אקס שאראס וז'לגיריס, עמד מאזנם של הצהובים על 8 נצחונות ו-3 הפסדים בלבד. בשני המשחקים הבודדים בהם פתח כרכז מחליפו, ארון ג'קסון, עמד מאזנה של מכבי על 2 נצחונות ו-0 הפסדים. סה"כ 77% אחוזי הצלחה. בכל שאר המשחקים, בהם אייש את עמדת הרכז הפותח שחקן אחר, כלומר ווילבקין, ניצחה מכבי 9 משחקים ונוצחה 6 פעמים. כלומר 60% הצלחה. שזה מצוין, אבל פחות.
וכדי שלא יובן אחרת, הרי שחד משמעית, הנתונים שהבאתי כעת מוטים וקצת משקרים. מכבי תל אביב נראתה נהדר לאורך כל העונה, ולא משנה מי בכלל ריכז. ועדיין, הנחת העבודה חייבת להיות שווילבקין הרבה יותר טוב, לאורך זמן, כשהוא משמר אנרגיה ולא נשחק בכדרורים מיותרים. והקבוצה טובה יותר כשיש מי שמניע את התרגילים, כולל את הפשוטים שבהם, לכיוונו.
ולא פחות חשוב מכך, שיש מי שדוחף את הכדור חזק בהתקפות המתפרצות או כשיש יתרון מספרי. שזה כולל את וולטרס וג'קסון, אבל גם את דני אבדיה. כרגע לא נראה שיש פורוורד שיוכל למלא את החלל שמותיר אחריו אבדיה בכל הנוגע להובלת הכדור בהתקפות המעבר. ועם כל הכבוד לכריס ג'ונס, הרי שאין כרגע סימנים טובים מספיק להניח שהוא יוכל להשתלב כבר כעת כרכז מוביל בליגה הזאת. מה שמשאיר הרבה מאוד לחץ ואחריות על הכתפיים של ווילבקין ודורסי. הראשון לא ממש רוצה להיות רכז. השני לא ממש יכול. ועדיין, בטח בסגנון המשחק הפשוט והברור של ספרופולוס, אפשר לנצח גם איתם. רק שאולי יהיה קצת יותר קשה.
הסופרסטארים עדיין כאן
אחרי שכתבנו את כל זה, חייבים להתייחס לסגל שהוחתם וקיים כסגל לא רע בכלל, ואפילו טוב. כלומר בעיקר לסגל שנשאר. מכבי תל אביב הצליחה לשמר את הבסיס לקבוצה המנצחת מהשנה שעברה, וזה המון ורחוק מלהיות מובן מאליו. חלק מהקרדיט מגיע לניהול מו"מ איכותי בקיץ שעבר (למשל האנטר) וחלק לתגובות טובות במרוצת העונה. בשורה התחתונה, מכבי שימרה אצלה את שני הסופרסטארים הגדולים שלה, שניים מהשחקנים הטובים ביבשת הישנה ביחס לעמדה שלהם. והצליחה לצוות לצידם פוטנציאל אמיתי לשיחוק גדול בעמדה מספר 5 בדמות אנטה ז'יז'יץ', שיכול אולי להפוך את עמדת הסנטר הצהוב, ביחד עם האנטר, לטובה ביותר שהכרנו. אי פעם.
לצד ההצלחה הזאת, הרי שהיכולת להשאיר לצידם של ווילבקין-את-אנטר את הגרעין האיכותי שכבר היה ומכיר, הוא זה שאמור לטעת את התקווה שהעונה הקרובה תהיה עונה טובה. בטח כשיש ספרופולוס באזור. כי בעוד שהקבוצות העשירות והאיכותיות שמסביב צריכות להפוך את השחקנים האיכותיים שלהם לכדי קבוצה, למכבי כבר יש כזאת. גם ברמה המקצועית, כאשר התיאום אמור להיות הרבה יותר קל לשחזור וגם ברמת המרקם החברתי, שלא ישבר עם התנודות הקלות של הקיץ. שלמעט האבידה (גם בחדר ההלבשה) של קווינסי אייסי, אמור להישאר יציב ואיתן. כל עוד לא ישתנו להם פתאום שחקנים, נניח טיילר דורסי, שיתאכזבו אם לא יזכו לשדרוג משמעותי במעמדם, הכל אמור להיות בסדר.
אה, וכשאני כותב עונה טובה, למען הסר כל ספק, אני מתכוון לקבוצה שתהיה תחרותית על מקום בפלייאוף. כדי שמכבי תשחזר ממש את מה שהכרנו, היא תצטרך עוד משהו.
אולי זוס?
והמשהו הזה אמור להגיע בדמות קפיצה קדימה של אחד משחקני המשנה, מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע במרקם הקיים. למשל אלייז'ה ברייאנט, שמסיים חוזה ורוצה ללכת מיד אח"כ לליגה של הגדולים. אחרי עונת רוקי לא רעה בכלל. למשל טיילר דורסי, שהתאכזב לגלות שהוא לא יכול לנצל את דרכונו היווני בשביל לקבל חבילות מאחת הגדולות של אתונה, ומבין שהמפתח לכסף הגדול הוא מספרים גדולים ויציבים בעונה הקרובה. למשל בנדר או ג'ונס.
למשל ובמיוחד יובל זוסמן. שהזמן שבו הוא יושב בחוץ עקב הפציעה אמור לעזור לו לפענח מה הוא צריך לעשות, קודם כל ברמה המנטלית, כדי לצאת מצילו של דני אבדיה הכריזמטי ולהפוך להיות שחקן כדורסל שלם. אחד שאפשר לתת לו את הכדור. אחד שאפשר לסמוך עליו. אחד שיכול להפוך להיות הפנים של מכבי תל אביב.
היידה. זמן יורוליג.
via GIPHY