מקרה קיצון: השינוי שצריך אלכסנדר ארנולד

כשטרנט אלכסנדר-ארנולד פתח בהרכב ליברפול בגמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד, יכולותיו עוד הוטלו בספק. בוודאי במעמדים שכאלה, מול יריבים שכאלה. אלא שמאז, המגן מסמל את הדרך המהפכנית בה ליברפול משחקת. הנדרסון ומילנר הנהיגו, ואן-דייק ואליסון הגנו וסאלח ומאנה הבקיעו. אך בשונה ממרבית קבוצות הפאר שמחזיקות פליימייקרים לתפארת, הקבוצה של קלופ מנתבת את המשחק שלה האגפים, באמצעות המגנים. מתי בפעם האחרונה ראיתם מגן מבשל שער למגן המקביל?

הדרך הזו הפכה את ליברפול לקבוצה הדומיננטית שהיא והטיבה עם כישוריו של אלכסנדר-ארנולד. בזכותה, הוא הפך למסוכן מכל חלוץ ומדויק מכל קשר. העולם ידע מגנים תוקפים גם לפניו. ממרסלו עד לדני אלבס, מרוברטו קרלוס ועד קאפו. אבל בשונה מהם, בתחילת העשור השלישי לחייו מלוא כובד המשחק של הקבוצה שזכתה באליפות אירופה, ולאחר מכן באליפות אנגליה, עבר דרכו. הוא תמיד ידע איפה כל אחד מחבריו נמצא על המגרש, כדי להעביר אליו את המסירה המושלמת או ההרמה המדויקת.

לכולם ברור שמדובר במשהו אחר. מיוחד. שחקן שיוכל בהמשך להפוך לאחד מבכירי הכדורגלנים בעולם, על כל שלל העמדות במגרש. אלא שהעונה, משהו השתנה. משהו בו נראה רדום, אפילו מעט אפתי. הוא מתקל (תיקול למשחק, לעומת 1.4 אשתקד), משתתף בקרבות אוויריים (0.98 לעומת 1.12), חוטף (3.9 לעומת 4.3) ובכלל משתתף בקרבות הגנתיים (5.12 לעומת 5.62) פחות מבעונה הקודמת בליגה. הדומיננטיות התפוגגה, ומוערבותו במשחק השוטף פחתה. כמות ההרמות, למשל, פחתה דרסטית (4.63 לעומת 6.78 למשחק ליגה).

קשה לומר כי הדעה שהוא פתח את העונה ברגל שמאל מחמירה איתו – הן במדי ליברפול והן במדי הנבחרת האנגלית, ודאי ביחס לציפיות ממי שכונה עד לא מזמן המגן הימני הטוב בעולם, ובד בבד כשרואים שבזמנים בהם יתרונותיו פחות בולטים, חסרונותיו מאוד בוהקים. הרי הקושי שלו בחלק ההגנתי, בעיקר במאבקים הפיזיים, היה ידוע לכל. אלא שכישוריו האחרים חיפו על הבעיות, וכך גם הדומיננטיות של ליברפול. כעת, כשאלו עומדים למבחן, החסרונות מקבלים משנה תוקף.

בכלל, הגנת ליברפול ידעה ימים טובים יותר. כמעט כל שחקניה הספיקו לספוג העונה פציעות כאלו ואחרות. אלא שגם אם אלו היו שומרים על כשירות מלאה, סביר שהיריבות היו לומדות כיצד לשחק מולם, והיו תוקפות מהאגפים, כדי שעיקר עבודת המגנים האדומים תהיה להגן. כך אלכסנדר-ארנולד ורוברטסון יותשו במשימות סזיפיות, לא ינצלו את כישוריהם האופנסיביים וכשיעלו בכל זאת למעלה - יסתכנו בכך שבאיבוד הראשון, כדור ישלח במהירות לאגף שמאחוריהם.

ובמשחקים שהמגן האנגלי נראה כמו הצל של עצמו, הקבוצה מוצאת את עצמה חשופה מהצד שלו בתמונה לציפייה התקפית לא ממומשת. "אני חושב שטרנט מתקשה כרגע משום שהוא מנסה לעלות קדימה, וקבוצות מעיפות את הכדורים ישר לשטח שהוא נטש", חיווה את דעתו אגדת ארסנל בעבר, מרטין קיאון. "נקודת החוזקה של ליברפול הפכה לנקודת החולשה שלה".

כשאתה מתחיל להתדרדר מהאולימפוס בגיל כל כך צעיר, ישנו חשש שהביטחון שהביא אותך לפסגה ייפגם, וכשלוקחים בחשבון את הגעת טיאגו, קשר עם יכולות דפנסיביות, שכוחו טמון בדיוק של מסירותיו ובניהול משחק קבוצתו, ניתן להניח שחלק ניכר מהמקום של אלכסנדר-ארנולד לנצל את היתרונות שלו יגזל בטווח הארוך. שהכדור יעבור הרבה יותר מהמרכז והבמה בה הביע את עצמו בצורה מיטבית תקטן.

אז נכון, לא כדאי לשפוט שחקן צעיר על סמך כמה משחקים לא מוצלחים, ובוודאי לא רצוי לקפוץ למסקנות מיותרות, בטח בימים מבלבלים כאלו בהם עונות מתחילות היישר מהנקודה בה הקודמות מסתיימות והספורטאים, שלא זכו להכנה ראויה עקב מגבלת הזמן, נדרשים להיות במיטבם בכמות בלתי נתפסת של משחקים. וכשאתה בקבוצה שצריכה לאגור אנרגיות כדי לזכות בכל התארים בהם כבר זכתה, המשימה קשה על אחת כמה וכמה.

ואולי, כדאי בכלל לשנות תפיסה, ולשנות עמדה. הרי אם עיקר חסרונותיו מסתכמים באינטנסיביות ההגנתית ובחלוקת העומס על הקו בין ההגנה להתקפה, אולי כדאי לשקול בכל זאת לשלב אותו בקישור. "אני לא אוהב אותו כמגן", טען אחד מהמגנים התוקפים הטובים שהיו לאנגליה, אשלי קול. "הוא צריך לשחק במקום בו יוכל להגיע לחללים הפנויים, וכך נראה את טווח המסירות שלו. כעת הוא מרבה לרדוף אחר שחקנים, וזה לא מתאים לו".

גם יוזואה קימיך, מתחרו לתואר המגן הימני הטוב ביותר, מחלק את זמנו בין הקישור להגנה, ואלכסנדר-ארנולד עצמו בילה את מיטב שנות נעוריו בקישור, כך שהעמדה הזו לא זרה לו. קלופ אמנם חידש והציג כדורגל אחר, אלא שלכל בעיה יש פתרון, ובסוף קבוצות הבינו איך לשחק נגד השיטה של ליברפול.

צריך להגיד, מדובר בכישרון נדיר. כזה שיודע לנווט את הספינה, לתת את המסירה שתחתוך את ההגנה ולעזור לחבריו לבלום את היריבה. שילוב של איזון ויצירתיות. אך מה שיכול להספיק כקשר ליד קשר אחורי, לאו דווקא מספיק בהגנה ובטווח הארוך, כמגן, זמנו יושקע יותר בדברים שהוא פחות מוצלח בהם. כשיש פרח כזה בערוגה, כדאי להעניק לו את התנאים האופטימליים לפרוח, ולא להשאיר אותו בצד – רק משום שזה עבד היטב בעבר.