ממציא מכונת הכדורגל: האנזי פליק הוא מאמן השנה של נדב יעקבי

האמת היא שאפילו יורגן קלופ היה מופתע כאשר אנשי פיפ"א בישרו לו שזכה בתואר מאמן השנה של ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל. קלופ אמנם הוביל את ליברפול לזכייה באליפות ראשונה באנגליה אחרי 30 שנה - אבל גם הוא יודע שהמאמן הטוב בעולם ב-2020 היה גרמני אחר. האנזי פליק.

מי שלגלג על הבחירה המוזרה היה ז'וזה מוריניו, שאמר: "אני חושב שהדרך היחידה שפליק היה זוכה בתואר, הייתה אם באיירן מינכן הייתה מוצאת עוד שניים או שלושה טורנירים וזוכה בהם. אולי אם הוא היה זוכה בשבעה תארים השנה היו בוחרים בו כמאמן השנה. כי לצערו הוא זכה רק בליגת האלופות, הליגה הגרמנית, הגביע הגרמני, הסופרקאפ הגרמני והסופרקאפ האירופי".

סיפור ההצלחה של האנזי פליק הוא אדיר, אבל הוא עוד יותר גדול כשזוכרים איך הכל התחיל, כשבאיירן הושפלה בתחילת נובמבר 2019 בפרנקפורט והובסה 5:1. לכולם היה ברור אז שהקיץ הקץ על הקדנציה הלא ממש ארוכה של ניקו קובאץ' כמאמן הקבוצה. באיירן אמנם הביסה באוקטובר את טוטנהאם 2:7 בלונדון בליגת האלופות, אבל האוהדים לא התרשמו יותר מדי. הם הביטו לעבר טבלת הבונדסליגה וראו את הקבוצה שלהם במקום הרביעי, בדרך לאבד את התואר אחרי 7 אליפויות רצופות.

התבוסה לפרנקפורט חרצה את גורלו של קובאץ'. הצעד המתבקש היה למנות סוף סוף שם גדול כמאמן החדש. סוכנויות ההימורים הצביעו על מוריניו כמועמד הבכיר. היו אפילו שמועות ש"המיוחד" התחיל ללמוד גרמנית. גם מסימיליאנו אלגרי היה פנוי להצעות. כמו מוריניו, הוא ישב בבית וחיכה לקבוצה המתאימה. לחלל האוויר נזרקו עוד שמות: ארסן ונגר, גם הוא עם שלט "פנוי להובלה", ואריק טן האח, ההולנדי שעשה נפלאות עם אייאקס.

להפתעת כולם, מי שקיבל את המינוי היה האנזי פליק, עוזרו של קובאץ'. מי ששם אז את כספו על פליק יכול היה לעשות קופה לא רעה. יחס ההימורים עליו עמד על 12 ל-1. בהתחלה המינוי של פליק הוגדר כ"זמני", כלומר עד שיימצא המאמן המתאים לטווח הארוך.

זה נשמע גם הגיוני, שכן האנס דיטר פליק בן ה-55 מעולם לא היה שם גדול. הוא גם מעולם לא היה מאמן ראשי בקבוצה בכירה. הוא אימן את ויקטוריה במנטאל בליגה האיזורית בין 1996 ל-2000 ולאחר מכן אימן את הופנהיים עד 2005. היום הופנהיים היא קבוצת בונדסליגה לגיטימית, אבל בתקופה של פליק היא הייתה עדיין קבוצה חצי מקצוענית ששיחקה בליגות השלישית והרביעית.

פליק היה שחקן מוערך בשנות ה-90. הוא אפילו שיחק בגמר ליגת האלופות ב-1987, כשבאיירן הפסידה 2:1 לפורטו. אבל לקח הרבה שנים עד שהוא חזר לתודעה. זה קרה רק אחרי מונדיאל 2006, כאשר מאמן הנבחרת יואכים לב מינה אותו לעוזרו, תפקיד אותו מילא במשך 8 שנים. "יוגי" לב זכה כמובן למרבית התהילה, על ההעפלה לגמר יורו 2008 ועל הזכייה במונדיאל 2014. פליק כהרגלו היה לצידו, שותף מלא להצלחות האדירות, אבל מבלי לקבל יותר מדי קרדיט.

כל חייו פליק הנחבא אל הכלים נשאר בצל, על יד. כשהיה בן 18 הוא התלבט בין עבודה כפקיד בנק לבין ההצעה שקיבל משטוטגרט. "רציתי לסיים את הקורס בבנק. רציתי להבטיח לעצמי עבודה במידה ולא אצליח בכדורגל. אבל בשטוטגרט אמרו שאם אמשיך בבנק, אוכל לשחק רק במילואים. אז בחרתי בכדורגל".

עוד לפני שהגיע לנבחרת, הוא עבד כעוזרו של ג'ובאני טראפאטוני ברד בול זלצבורג. בגיל 55 האנזי היה בטוח שגם יסיים את הקריירה כעוזר, כמספר 2 האלמוני. עובדה, בקיץ 2019 הוא שוב קיבל תפקיד של עוזר מאמן, הפעם בבאיירן מינכן. "כשהציעו לי את התפקיד לא חשבתי יותר מדי", הוא הודה.

לבחירה של ראשי באיירן בפליק, לפחות כמאמן זמני, היו סיבות טובות. ראשית, הוא מכיר את המועדון מבפנים, מבין את האופי המיוחד של באיירן, ואת ההיררכיה שפועלת בו. שנית, פליק מכיר מצוין ולאורך שנים שלושה מהכוכבים הכי גדולים של באיירן, אלו שעבדו איתו בנבחרת: השוער מנואל נוייר, הבלם ג'רום בואטנג והקשר תומאס מולר. בואטנג ומולר פתחו את העונה שעברה רע מאוד, עד שקובאץ' הוריד אותם לספסל. כשפליק קיבל את הג'וב, לפתע השניים חזרו לחיים. במיוחד מולר, שממש נולד מחדש. פליק שינה לו את התפקוד במגרש, לא דרש ממנו לעשות הגנה כפי שהיה בתקופת קובאץ', וראה זה פלא: תומאס מולר חזר להיות השחקן החכם והמיוחד שהיה בעבר, מבשל ומבקיע בכמויות.

"אפקט פליק" היה מיידי. באיירן ניצחה בארבעת המשחקים הראשונים איתו, כבשה בהם 16 שערים ולא ספגה כלל. זה כלל ניצחון מדהים 0:4 ב"קלאסיקר" על מוליכת הטבלה דורטמונד, וניצחון חוץ 0:6 על הכוכב האדום בלגרד בליגת האלופות. עד שהעונה בגרמניה נעצרה בשל מגיפת הקורונה בתחילת מארס, באיירן הייתה בטיסה מטורפת. ב-14 משחקים היא ניצחה 13 וסיימה אחד בתיקו. באיירן חזרה למקום הראשון בטבלה כשהליגה נעצרה, אבל פליק ידע להכין את הקבוצה בדרך המושלמת כשהעונה התחדשה באמצע חודש מאי.

הפיניש של העונה היה לא פחות ממדהים. באיירן ניצחה בכל 16 המשחקים שנותרו לה, כולל 2:8 היסטורי על ברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות ו-0:1 על פאריז סן ז'רמן בגמר. ומי שחשב שזה יעצור שם, טעה בגדול. את העונה החדשה פתחה באיירן באותו קצב מטורף, ולמרות הפסד בודד (4:1 להופנהיים של מונאס דאבור), היא סיימה את שנת 2020 כקבוצה הטובה בעולם - בפער.

המספרים של האנזי פליק שברו את כל השיאים. ב-58 משחקיו כמאמן באיירן הוא ניצח ב-50, סיים 5 בתיקו והפסיד ב-3. מדובר ב-86 אחוזי הצלחה. אלו נתונים חסרי תקדים. זהו הממוצע הטוב ביותר של מאמן כלשהו בהיסטוריה של באיירן. אבל מעבר למספרים פליק, הרבה בזכות אופיו הנינוח והחיובי, שינה לחלוטין את פניה של הקבוצה. באיירן ההססנית, חסרת הביטחון, עם ההגנה החדירה, התאפסה. היא הפכה להיות מכונת כדורגל מוחצת, כמו בימים הכי גדולים שלה.

רוברט לבנדובסקי הגביר את קצב כיבוש השערים שלו והפך לחלוץ הטוב בעולם, תומאס מולר חזר לפרוח והוא אחד המבשלים הטובים באירופה, המגן הקנדי הצעיר אלפונסו דייויס הפך לסנסציה, ג'מאל מוסיאלה האנגלי בן ה-17 בדרך להיות כוכב על. ולכל ברור שבלי האנזי פליק כל זה לא היה קורה.

"אפקט פליק" הוביל באפריל להחלטה המתבקשת של ההנהלה: האנזי יישאר. התואר "מאמן זמני" נמחק. בקיץ הוא חתם על חוזה עד 2023. ועכשיו בבאיירן כבר חוששים שהוא יתפתה לקבל את משרת מאמן הנבחרת הגרמנית...

וכך, בתוך כשנה, הפך האנזי פליק ממאמן אלמוני למאמן הטוב בעולם ב-2020. לא רע עבור מי שבצעירותו לא היה בטוח שיצליח בעולם הכדורגל וחשב שאולי עדיף להיות פקיד בבנק.