שקיעה כחולה: כרוניקה של אימפריה שמתרסקת

כל אוהד כדורגל מלווה את הקבוצה שלו במשך שנים ומרגיש שאהדתו למועדון בטוחה וקבועה לכל החיים. תהיינה עונות טובות יותר או פחות, אבל הקבוצה שלו תמיד תהיה שם ותחכה לו. מה קורה שהביטחון הזה מתערער? כשעצם קיומה של מושא האהבה שלנו מוטל בספק? אחרי שני פירוקים ורגע לפני ירידה לליגה א', גורלה של הפועל פתח-תקוה ואלפי אוהדיה נראה עגום וקודר מאי פעם.

אז מה קרה לאימפרייה ממלאבס, לזו שמופיעה בכל חידון טריוויה כתשובה לשאלה: "מי הקבוצה היחידה שלקחה 5 אליפויות ברציפות", לקבוצה התוססת של שנות ה- 90 ולמי שיצרה אינספור שחקנים מוכשרים לאורך השנים? מה קרה להפועל פתח תקוה והאם דבר דומה יכול לקרות גם למועדון שלכם?

מועדון לא קורס ביום אחד וגם במקרה הזה ההידרדרות החלה לפני לא מעט שנים. העונה הטובה האחרונה של הפועל פתח תקוה הייתה בעונת 2004/5 עם דרור קשטן על הקווים, אדורם קייסי, קלמי סבן, מנור חסן, ארביטמן ועוד. לאחר שני ניצחונות של 1:5 בגביע הטוטו על מכבי חיפה, היא גם זכתה בו. עונה לאחר מכן החלה נסיגה ביכולת הקבוצה ובעונת 2006/7 ירדה הקבוצה לליגה הלאומית, בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר למעלה מ-20 שנים ברציפות בליגה הראשונה.

בחלוף עונה אחת בלבד, חוזרת הפועל פתח תקוה לליגה הראשונה. במשך שנתיים נאבקה הקבוצה בתחתית אך שורדת. במאי 2010 נהרס אצטדיון האורווה המיתולוגי לטובת פרויקט מגורים והפועל פתח תקוה נותרה בלי בית. היא אירחה את משחקיה באצטדיון רמת גן, שגדול על מידותיה ובתום עונה היא נשארה בעור שיניה רק במשחקי המבחן.

את העונה שלאחר מכן פתחה הקבוצה עם מינוס 9 נקודות בשל הפירוק הראשון ולאחר שלוש עונות קשות יורדת שוב ללאומית. הפעם זה לקח שנתיים, אבל היא הצליחה להעפיל שוב לליגה הראשונה. השמחה המוקדמת של אוהדיה נגדעה באיבה בתום עונה אחת בלבד והיא נשרה ללאומית, שם היא "בילתה" את השנים הבאות.

בתווך, מחלקת הנוער המפוארת של המועדון לא הצליחה להתאושש מאז הפירוק הראשון ואיבוד מבנה הקבע למועדון ובכך איבדה אט אט את ההגמוניה לטובת הקבוצה השנייה של העיר. כל כישרון שנבט, נקטף ונחטף ע"י הלוזונים והפועל פתח תקוה נשארה עירומה מכלל נכסיה. בית הספר לכדורגל שהיה מהגדולים והמובילים בארץ התכווץ והלך שנים לאחור.

לאחר הירידה הנוספת נדמה שהנדנדה נמשכה כשעד המחזור ה-18 של עונת 2014/5 צעדה הפועל פתח תקוה בראש הטבלה הלאומית. לאחר מכן נכנסה הקבוצה לסחרור ועדיין הצליחה לסיים את העונה הסדירה במרחק של 3 נקודות מעליית ליגה. את כל שבעת משחקי הפלייאוף העליון סיימה הקבוצה ללא ניצחון אחד וסיימה עונה מרה ומאכזבת.

הבעיות הכלכליות של הקבוצה לא פסקו והיא כמעט ומורדת לליגה א' עוד לפני פתיחת העונה הבאה. לאחר פתיחת עונה רעה, התאוששה הקבוצה, אך כלל לא היתה קרובה למאבקי העלייה וסיימה שוב בקול ענות חלושה. בעונה שלאחר מכן (2017/8) רשמה הפועל פתח תקוה שיא שלילי כשהיא סיימה את העונה הגרועה בתולדותיה במקום התשיעי ומחוץ לפלייאוף העליון.

סדרה של בעלי בית שונים נכשלו ועזבו והמועדון הגיע לפירוק שני תוך שבע שנים. בחודש מרץ 2019 רכשה עמותת הכחולה את המועדון ונדמה שהפיחה בו רוח חדשה. למרות שהתחילה את העונה במינוס 11 נקודות, נשארה הקבוצה בליגה בתום עונה דרמטית ומרגשת במיוחד. בקרב אוהדי פושטת אופטימיות בנוגע לחזרתה לימים יפים בליגת העל.

תחת הנהלת עמותת האוהדים, ההמועדון החבול ניסה לשקם את עצמו. חרף הציפיות הרבות לקבוצה שתתמודד על עליית ליגה, סיימה שוב הפועל פתח תקוה עונה מאכזבת. על אף האכזבה מהכישלון המקצועי, מבינים מרבית אוהדיה כי דרושה סבלנות. בתחילת העונה הנוכחית מספר שיא של 1,100 חברי עמותה חידשו חברותם ורובם אף רכשו מנוי (למרות "עונת קורונה ללא קהל") כי שוב חלמו על עלייה, אבל חלומותיהם התנפצו לרסיסים נוכח עונה נוראית ומזוויעה.

אם היה נדמה שסאגת הפועל פתח תקוה בדרך ל"האפי אנד", אז דווקא עמותת האוהדים תהיה ככל הנראה זו שחתומה על ירידת המועדון בפעם הראשונה בהיסטוריה לליגה א', זאת למרות שהנפילה הגדולה החלה שנים רבות לפני כן. אובדן האצטדיון הביתי, מכירת שחקני הבית, סקנדלים תוצרת בעלי בית קרי דני לוי ותומר סיני והתנהלות כלכלית רשלנית- כל אלה היו סדקים שקשה מדי לאחותם במהירות. 

הציפייה המובנת של האוהדים לחזרה מהירה לליגה הראשונה הייתה לא ריאלית והכבידה על המערכת. חבלי הלידה של העמותה התבטאו בשגיאת במינוי אנשי המקצוע, שהיו חביבים ונקיים אך לא מנוסים וטובים מספיק. להפועל ירושלים (קטמון) נדרשו 10 שנים להגיע לעמדת עלייה לליגת העל ולכן קשה לשפוט לחומרה את "הכחולה" לאחר שנתיים בלבד. העונה הנוכחית היא כישלון של כלל המערכת - החל מבניית סגל רשלנית של מסאי דגו וניב טל, שכבר לא במועדון, ועד הבאתם של חיים שאבו ואייל ברקוביץ', שלא שינו דבר. הפועל פתח תקוה יורדת בצדק לליגה א'.

ועדיין, על אף הכאב הקשה מנשוא אל לאוהדיה לוותר עליה ולשכוח ממנה. ההשקעה המחודשת במחלקות הנוער שמתאוששות והכנת תכניות עבודה ארוכות טווח הן אלו שיביאו את האור בקצה המנהרה. כל עוד אלפי אוהדיה נושאים בפיהם את שמה, הפועל פתח תקוה תישאר בחיים. לי ולשאר אוהדיה נותר רק למחות את הדמעות, לאגור כוחות מחודשים ולהמשיך לחלום ולהאמין שלסיפור שלנו יהיה סוף טוב.