הנה זה מגיע. אחת העונות המוזרות בהסטוריה עומדת להסתיים בדרמה ספורטיבית מהזן המשובח ביותר. עונה שהחלה ללא קהל באצטדיון (אבל עם סאונד של קהל בסלון) מסתיימת בפוטו פיניש כשבלומפילד מלא ב-30 אלף איש פעמיים בתוך שבוע למשחקי הכרעה על עונה שלמה. מה יותר טוב משני מפגשים ישירים בין מועדוני ענק שהיריבות ההסטורית ביניהן הפכה לקלאסיקות שעיצבו את הכדורגל הישראלי.
צהוב מול ירוק. ירוק מול צהוב. מכבי תל אביב ומכבי חיפה. באופן הזוי, עברו כמעט עשרים שנה מאז ששתיהן הלכו ראש בראש עד הסוף. הנה זה קורה. אליפות וגביע על הפרק. אי אפשר לפספס את הווייב של האוהדים משני הצדדים, שמתעוררים ומעורבים רגשית יותר מתמיד. זה בולט עוד יותר בצד הירוק, שמתקשה להאמין שאחרי עשור של הליכה במדבר הספורטיבי יש אולי נווה מדבר שמחכה להם באופק. ללגום קצת מים ואז שמפניה.
האמת היא שמאוד קשה לנתח עונה ללא קהל, אך מלאה בקורונה ופציעות לאור הפגיעה של המחלה בגוף והעומסים שהצטברו בלוח משחקים מסובך ועמוס. יותר מחצי עונה עמיחי שפיגלר ואנוכי ישבנו לבד בדממה מוחלטת באצטדיונים ריקים, כשלפעמים קבוצות הופיעו בסגלים והרכבים חסרים אחרי פגרות מאולצות עד שבישורת האחרונה זה מתנקז למאבק אליפות נהדר עם קהל ביציעים.
תואר האליפות לא סתם מתרחק מקרית שלום. ההכנה הבעייתית של מכבי תל אביב בקייץ עלתה לה ביוקר. היא היתה צריכה ריצה מושלמת אחרי פיטורי דוניס כדי לגשר על פער 8 נקודות ממכבי חיפה, והיא עשתה את זה.עד הפלייאוף. ואן לוון חיבר את הקבוצה לרצף חסר פרופורציה של מעל 90 אחוזי הצלחה עם שחקנים שלא היו אמורים להוביל קבוצה לאליפות, אלא להיות שחקנים משלימים. מתן חוזז. אדורדו גררו. אילון אלמוג. ניק בלקמן. שרן ייני. שחר פיבן. ערן קארצב. גם טל בן חיים שאחרי הפציעות הוא לא גיים צ'יינגר.
נווה המדבר מחכה באופק. בכר (אלן שיבר)
לעניות דעתי הם עשו ריצה חיובית בלתי נתפסת בסגל הזה. לא במשחקים גדולים, אלא במשמעת ובעוצמות שכוללות התעלות בדקות האחרונות. שלושה חודשים של איכות ו-ווינריות בלתי נתפסת של דור פרץ, שהתחבר לשיטת המשחק של ואן לוון. בהנעת כדור סבלנית שבה הכדורים הולכים לאגפים ומשם עוברים קרוסים לרחבה לתנועות נהדרות שלו מקו שני. משחק מעברים מהיר שבו ניצל את כח הפריצה האדיר שלו. עד ששפך לאגר בחודש האחרון.
ללא יונתן כהן וגולסה הפצועים במהלך חלק מהעונה זה היה יותר מדי עבור מכבי תל אביב וניהול הסגל והכוחות של ואן לוון פשוט התרסק בפליאוף עם מאזן של 9 מ-18, חמישים אחוזי הצלחה. כל הדברים ששינה והרגישו נכונים במהלך העונה בצורה מעוררת השראה, פשוט הלכו לאיבוד במערכים והרכבים לא נכונים. אם קארצב הוא השחקן הקדמי בשלישיית הקישור שלך במשחק שאתה צריך לנצח, אז אתה עושה לו עוול וגם לקבוצה.
שפת הגוף של מכבי תל אביב במשחקים האחרונים היא הכי לא מכבי ת"א בעידן הנוכחי. חוסר אונים כשלא הולך, ותרנות, עימותים שלא שייכים לכדורגל שנקלעים אליהם בדרך כלל כשלא הולך. ניצחון על מכבי חיפה יכול לשנות את זה, אבל עדיין זה יהיה תלוי ברגליים ובראש של הירוקים.
צריך להגיד. העונה הזו הרגליים והראש של הירוקים נראים אחרת. הם לא נתנו לחוסר ההצלחה במפגשים הישירים מול התל אביבים לגרור אותם לתקופה רעה. הם ידעו להתאושש מארועי הדרבי הטיפשים בצורה מרשימה. הם העמיקו את הסגל בינואר בשחקן שובר שיוויון כמו עומר אצילי, שהביא למכבי תל אביב אליפויות ועכשיו פסע מלהפוך לשחקן החצי-עונה של מכבי חיפה, בדיוק בזמן שמכבי תל אביב לא העמיקה את הסגל על אף הבעיות.
שפת הגוף במשחקים האחרונים היא הכי לא מכבי ת"א בעידן הנוכחי (אלן שיבר)
כמות המשחקים שמכבי חיפה שיחקה כדורגל התקפי, מגוון ומעניין עולה לאין שיעור מאלה של מכבי תל אביב. גם בפלייאוף שבו היה סימן שאלה גדול האם היא מסוגלת לגרש את שדי העבר ולעמוד בלחץ. כל מי שמזלזל בלחץ, בטח במועדון הזה, לא מבין את מהות הכדורגל. נעשתה שם עבודה גדולה של ברק בכר והצוות שלו בניהול הסגל והלחצים במהלך העונה הלא פשוטה הזו.
כדורגל התקפי ולוחץ. גיוון במערכים. שלישית אמצע שיכולה להיות פיזית או יותר התקפית כשצריך, עם עוד שחקן יצירתי. מגינים תוקפים. בלם כמו פלאניץ' שהוא מנהיג עוצמתי, גם אם לפעמים הרצון הזה עולה בטעויות של גול. חזיזה, שרי ואצילי, שמצליחים לייצר מצבים כשהמשחק תקוע. ההתמודדות עם פציעה וקורונה של מלך השערים רוקאביצה שעד עכשיו לא חזר לעצמו. דחיקת שחקנים שלא שידרו חיובי לקצה הרוטציה.
כל הזמן דעתי היתה שאם מכבי חיפה לא תיקח אליפות אחרי המתנה שקיבלה ממכבי ת"א בתחילת העונה הגרועה שלה, זו תהיה אכזבה. כי מכבי חיפה קבוצה טובה יותר השנה והיא צריכה לעשות יותר מדי שטויות כדי לאבד את זה. היו רגעים שבהם מכבי תל אביב כמעט עשתה את הבלתי ייאמן והעלתה את זכרונות העשור האחרון שבו היא ביטלה את מכבי חיפה. היכולת של מכבי חיפה לשחק בפלייאוף כדורגל כל כך איכותי מול אשדוד, קרית שמונה ומכבי פתח תקווה, תחת לחץ כזה, היו פשוט מעוררי השראה. בטח לעומת הצורה שמכבי תל אביב שיחקה.
אם מכבי תל אביב תנצח הערב (ראשון) היא תעורר שוב את הספקות של הירוקים. אז שום דבר לא יהיה גמור והמתח ישאר עד הסוף. אבל אם מכבי חיפה תצליח לאבד את האליפות מהמקום שבו היא נמצאת היום, זה יהיה בלתי נסלח. זה אצלה ברגליים ובראש.
הזמן שלה? (אלן שיבר)