״קשה יותר להישאר בפסגה מאשר להגיע לשם״, כך קבעה מיה האם, אחת הכדורגלניות הגדולות בכל הזמנים, במשפטה המזוהה עימה וההיסטוריה בחמש הליגות הבכירות הוכיחה זאת. אולם בעשור האחרון יובנטוס החליטה לאתגר את ספרי השיאים, כאשר השתלטה ביד רמה על הסרייה A וקבעה תקדים עם תשע אליפויות רצופות (אגב, באיירן מינכן השוותה את שיאה העונה).
אך לא לעולם חוסן והעונה הגברת הזקנה איבדה את התואר, דווקא לאנטוניו קונטה, שהיה בשר מבשרה במשך 16 שנים (בתור שחקן ומאמן), שהוציא את אינטר לעידן חדש אחרי 11 שנים. מעבר לכך, יובה חווה עונה קטסטרופלית במונחיה וגם הזכייה בגביע רחוקה מלנחם אותה. אם לא יקרה נס במחזור הסיום, האלופה הנצחית תמצא את עצמה מחוץ לליגת האלופות לראשונה מאז עונת 2011/12 וכל זה בלי שהתייחסנו לכישלון הגדול באירופה.
אז מדוע ולמה יובנטוס הגיעה למצב הזה? למעשה, התנהלותה בשנים האחרונות הזכירה את שיר הילדים המפורסם - ״למה לובשת הזברה פיג'מה?״ לאלו מכם שהספיקו לשכוח ולאחרים שלא מכירים את היצירה אנמק - ע. הלל משווה את הגוף המפוספס של הזברה לפיג'מה ומסביר מדוע היא עוטה את ה"בגד" הזה ולא אחרים מלבדו. כלומר, הזברה, הלא היא יובה, ניסתה בגדים שונים לאחר שפשטה מעליה את ה"פיג'מה", ועם כל אחד מהם הייתה בעיה כלשהי עד אשר היא בחרה לשוב לפיג'מה שלבשה טרם לכן. אז עד ש״הזברה״ מטורינו תשוב ל״מדיה״ המוכרים, כלומר לדרך המסוימת שאפיינה אותה לאורך ההיסטוריה, אם זה בכלל יקרה, אנו ננסה לנתח את דעיכתה עם תשע נקודות לזכר כל סקודטו.
אניילי עם אלגרי. מתגעגע אליו (Getty)
מי הבוס?
זה לא סוד גדול שאנדראה פירלו הגיע מוקדם מהצפוי בקריירת האימון שלו לאמן את יובנטוס, והסיטואציה אליה נכנס לא עושה עימו יותר מדי חסד בלשון המעטה. כלומר, ה״מאסטרו״ תוכנן להדריך את קבוצת הפרימוורה עד אשר יצבור ניסיון, אבל הכישלון של מאוריציו סארי הוביל לזעזע מיידי וכשבוע וחצי לפני פתיחת העונה הוא נקרא לדגל, על אף שאמר כי הדרך הנכונה היא להשתפשף תחילה בקבוצת המילואים של יובה. אגב, הבעיתיות על הקווים החלה עם המינוי המפתיע של סארי, שהוא ההפך המוחלט מהמאמן היובנטיני הטיפוסי - מה-DNA, דרך האופי ועד סגנון המשחק. סארי, שידע שראשו מונח על הגרדום למרות האליפות, תיאר את הסיטואציה בצורה טובה ביותר: ״אם זכיתם איתי בתואר, אתם משהו מיוחד״.
זהות במלכודת
הנהלת יובנטוס השתעממה מהישגיה בזירה המקומית ולפני שנתיים החליטה שהגיע הזמן לשנות אג'נדה - הדרך לא פחות חשובה מאשר התוצאה. לכן, מאסימו אלגרי, אחד ממאמניה הגדולים בכל הזמנים, פינה את מקומו משום שסגנון המשחק הפרגמטי שלו רחוק שנות אור מהכדורגל המרהיב והמודרני עליו אנדראה אניילי חולם. אך עובדי ה״מפעל״ בצפון איטליה התקשו להסתגל לדרישות החדשות של מעסיקיהם כשלאונרדו בונוצ'י הסביר זאת בכנות: ״פשוט לא הבנו את סארי״. בעונה הנוכחית ה״תזה״ של פירלו נחלה מפח נפש גדול פי כמה וכמה ובאיטליה נטען כי חלק מהסגל לא מבין מה הוא אמור לעשות מבחינה טקטית.
אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד?
לאורך ההיסטוריה הגברת הזקנה דגלה בגישה זהירה בנוגע לסופרטארים, לכן בין היתר נמנעה מלהילחם על רונאלדו הברזילאי לפני שהגיע לארץ המגף. אולם הזמנים השתנו, וברגע שכריסטיאנו רונאלדו מצא עצמו על המדף בקיץ 2018 אניילי ושות׳ עשו הכל על מנת לצרף את הפנומן שחתם בגיל 33 עבור דמי העברה של 117 מיליון יורו. אחרי שראו את הגביע עם האוזניים הגדולות חומק מנגד עיניהם פעמיים בעשור האחרון, ביובה היו בטוחים ש״המלך״ של ליגת האלופות יקח אותם צעד קדימה. אבל כידוע לא כך רצה הגורל, כאשר חבריו לקבוצה היו רחוקים שנות אור מהיכולת של אלו מריאל מדריד. על אף שאנשים רבים מצביעים על CR7 בתור אחד הגורמים העיקריים לכישלון, בלעדיו הדעיכה הייתה אף מהירה יותר. יתרה מכך, העובדה שהוא הכובש השלישי בטיבו באירופה בשלוש העונות האחרונות (101) יכולה להעיד על אותה סברה.
רונאלדו. רכש לא אופייני (Getty)
על מנת להביא את רונאלדו לאיטליה יובנטוס נאלצה לחרוג ממנהגה והפכה את הפורטוגלי למשתכר השני הכי גבוה בעולם הכדורגל - כ-31 מיליון יורו בעונה, בעוד חבריו מקבלים סכומים נמוכים משמעותית. לשם השוואה רונאלדו מרוויח כמעט פי 4 ממתייס דה ליכט, לו השכר השני בגובהו בקבוצה. לצד זה, CR7 זוכה ליחס מועדף ובין היתר דווח כי לא פעם החמיץ אימונים מטעמי חסויות, פרסומות ועוד. אחרי ההפסד הכואב למילאן, למשל, רונאלדו לא הגיע לאימון והלך לבקר במפעל של פרארי במאראנלו כשהוא לווה באניילי. כתוצאה מכך היחסים בינו לשאר חבריו התדרדרו בחודשים האחרונים, ובאיטליה דווח כי ה"הטבות" שרונאלדו מקבל יוצרות תחושות קשות - ויותר מכך, המצב גרם לו להתבודד לאחרונה.
אצא לי השוקה
אחרי שהתבססו על אותו תלכיד במשך שנים ארוכות, הביאנקונרי ניסו לשנות את פניהם אך לא פעם נכשלו בשוק ההעברות. פדריקו ברנרדסקי ודוגלאס קוסטה נרכשו יחד עבור 80 מיליון יורו ולא הותירו חותם. ארון ראמזי ואדריאן ראביו אמנם הגיעו בהעברה חופשית, אך קיבלו שכר מוגזם שמעמיס על התקציב ועל מנת לשחרר את גונסאלו היגוואין ובלז מטווידי לאינטר מיאמי יובה נאלצה להשתתף באחוז לא מבוטל משכרם. גם הטרייד בין ז'ואאו קאנסלו לדנילו לא הוציא את ההנהלה באור חיובי והרשימה עוד ארוכה.
ציפיות יש רק בכריות
מאז ומעולם יובה הייתה ידועה בתור מארג קבוצתי עוצמתי המאפשר לכל אחד לעשות את ההבדל בכל יום נתון. אולם מאז שרונאלדו הגיע לטורינו הדבר השתנה, ולא בהכרח בגללו, כאשר יתר חבריו לפעמים חיכו שהפורטוגלי פשוט יסחב אותם על גבו, וכך נוצרה תגובת שרשרת שלקחה את הקבוצה אחורה. פאולו דיבאלה, שהיה הפנים של המועדון, החל להתדרדר משנה לשנה עד אשר איבד את המקום בהרכב. דה ליכט ורודריגו בנטנקור הצעירים והמוכשרים התקשו לשמור על יציבות, כמו גם ראביו ואלברו מוראטה, שכנראה לא מתאים לרמות הגבוהות ביותר לאחר שלל הצ'אנסים שקיבל. גם העונה הראשונה של דיאן קולוסבסקי במדי הביאנקונרי הייתה מלאת מהמורות, וארתור גרם ללא מעט אנשים לתהות: אולי ברצלונה לא עשתה עסקה כל כך גרועה?
דיבאלה. נעלם (Getty)
במקביל לתהליך ההצערה, שקיבל תאוצה בשנתיים האחרונות, ביובנטוס נותרו כמה אבני יסוד מהתקופה בה זללה תארים בקצב מסחרר, והדבר גם היה בעוכריה. למשל, לאונרדו בונוצ'י, אלכס סנדרו, וויצ'ך שצ'נסני ודיבאלה, שרשמו יחד 26 עונות במדי הזברה וגם הניפו עם המועדון 47 תארים, איבדו עם הזמן את התשוקה ל״לחם והחמאה״ וכך גם הדור הבא נדבק בשאננות המסוימת.
חבר אתה חסר
אחד הגורמים ששיבשו את השתלבותם של סארי ופירלו היה החיסורים הרבים, שבפועל הקשו על השרשרת סגנון המשחק המורכב שלהם. להלן רשימת החיסורים הארוכים מכולם בשנתיים האחרונות: דה ליכט (134 ימים), מריח דמיל (255 ימים), קייליני (298 ימים), אלכס סנדרו (129 ימים), ארון ראמזי (125 ימים), סמי חדירה (148 ימים בשנה), דוגלאס קוסטה (115 ימים בשנה וחצי), דיבאלה (186).
פה זה לא אירופה
כשרונאלדו נחת בצפון איטליה, ביובנטוס הזילו ריר עם המחשבה על גביע אירופה השלישי בארון התארים העמוס, אבל המציאות הייתה שונה בתכלית. במקום זאת הגיעה הדחה מפתיעה מול אייאקס ברבע, ושתיים מביכות למען האמת נגד ליון ופורטו כבר בשלב השמינית. אמנם CR7 המשיך להרשית ולהגדיל את מורשתו במפעל הגדול באירופה, אלא שרגעי האמת בליגת האלופות חשפו פעם אחר פעם את ה״קמטים״ של הגברת הזקנה.
פורטו חוגגת. גם אותה יובנטוס לא עברה (Getty)
אופטימיות היא שם המשחק
ולמרות כל האמור לעיל ליובנטוס יש גם לא מעט סיבות לאופטימיות. ראשית, מדובר במועדון שנמצא בתהליך אינטנסיבי של חילופי דורות, וכפי שהם זוכרים על בשרם (פרשת הקלצ'יופולי לדוגמא) התחלות חדשות הן לא תמיד דבר פשוט. גם במצבם הנוכחי הסגל של הביאנקונרי הוא אחד החזקים בסרייה A, כאשר יש מספר שחקנים שיכולים להתברג לטופ העולמי בעתיד אם יצליחו לממש את הפוטנציאל. גם אם ה״בגד״ החדש לא יהלום את ה״זברה״ היא תמיד תוכל לחזור ל״תלבושת״ המוכרת.
אז למה באמת הזברה לובשת ״פיג'מה״?
לאורך השנים היו מספר הערכות ותיאוריות לשאלה הזו. למשל, הפסים הם סוג של הסוואה מתוחכמת - הם מבלבלים טורפים באמצעות האשליה האופטית שהם יוצרים. לצד זה, יש סברה שטוענת כי הלבן מסנוור את הטורפים ויש האומרים שמדובר באמצעי זיהוי בין זברות, אך למעשה הפסים חשובים מאוד במניעת מוות, אבל לא מטורפים, אלא מעקיצות ומחלות. ביפן מדענים טענו שהפסים מצליחים לדחות חרקים עוקצים ובכך הזברות מורידות את הסיכויים שלהן לחלות. כדי להוכיח את התיאוריה, המדענים צבעו פרות בפסים שחורים ולבנים, והם גילו שמספר העקיצות על הפרות ירד ב-50%. בקיצור, מיליוני שנות אבולוציה הוכיחו שה"פיג'מה" נמצאת שם בגלל סיבה טובה למדי. שמעת, אניילי?
תחזור לפיג'מה? (Getty)