ג'ק המלטש: גריליש המושיע של אנגליה?

"אתה נראה טוב, איך אתה מסדר את השיער שלך?" - הוא לא המשפט הקלאסי, שנאמר בין שני שחקני כדורגל במהלך משחק, בטח לא במשחק סופר חשוב כמו המפגש העתיק בעולם בין נבחרות אנגליה וסקוטלנד, אבל סטיבן אודונל שחקן ההגנה הסקוטי בחר לומר אותו לאחד השחקנים הכי חמים בקיץ האחרון, שחקן שבממלכה מקווים שיראה את הכישרון הגדול שלו, ג'ק גריליש. בכדי להבין מדוע אודונל לא בחר בסתם טרש טוק או בגליץ' אגרסיבי כדי לעצור אותו, אלא במחמאות לקשר האנגלי, צריך להבין מיהו בדיוק, ג'ק גריליש.

לפעמים טיימינג הוא הדבר החשוב ביותר. לפני כשנה אמור היה להתקיים יורו 2020, אך הוא נדחה בשל מגבלות הקורונה - יש נבחרות שהפסידו מהמהלך ויש שכנראה הרוויחו בגדול. זה המקרה של נבחרת אנגליה, שכמה משחקני המפתח שלה הגיעו לטורינר בכושר נפלא, בניגוד לקיץ הקודם, אז הארי קיין ומרקוס ראשפורד לא היו בריאים במאת האחוזים, פיל פודן וג'וד בלינגהם, עוד לא הפכו לשחקני המפתח בקבוצתיהם, ובינתיים בשלושת המשחקים הראשונים של הטורניר, קיין שהיה אמור להיות הכוכב לא ממש מורגש, ובממלכה מחפשים מושיע, שחקן שיעיר את את הנבחרת עם יצירתיות וקסם ברגליים. מי שנראה הכי בשל ומוכן לקחת עליו את התפקיד הוא גריליש, שעשה כמו בכל שנה בשנים האחרונות עוד קפיצת מדרגה, ומגיע לקיץ בכושר שיא, ומרים עוד קצת את רף הציפיות הגבוה גם כך בממלכה.

הסיפור של קפטן אסטון וילה, שבניגוד להרבה כישרונות אחרים, הטורניר הגדול הראשון שלו מגיע רגע לפני גיל 26, מתחיל בעיירה הציורית סוליהול הסמוכה לברמינגהם, שם נולד ג'ק למשפחה עם שורשים אירים, שהמכנה המשותף לכולם היה היותם אוהדים של אסטון וילה. אחד מאבות אבותיו אף שיחק בקבוצה, וג'ק הקטן שנסחף אף הוא בהתלהבות המשפחתית, שימש כמביא כדורים במשחקיה של הקבוצה שאהב, אבל הוא לא נשאר הרבה זמן כצופה מהצד. די מהר אחרי שהגיע לאקדמיה של אסטון וילה, הילד הצנום והזעיר הרשים את כל מאמניו בקבוצות הילדים והנערים של המועדון מברמינגהם, בריאן ג'ונס מנהל האקדמיה כינה אותו "רוח רפאים" בגלל היכולת שלו לעבור שחקנים בקלות ולתעתע בהם.

במועדון, שימיו היפים דיי מאחוריו, רק חיכו לכשרון שכזה שיוביל אותם קדימה לשנים יפות. זר לו נקלע למשחק בו שיחק הנער הצעיר, היה שם לב מיד לזריזות המדהימה וליכולת המסירה הגאונית של ג'ק וכן להופעתו החיצונית יוצאת הדופן: גרביים בחצי התורן, כמעט בגובה הקרסול, ומגיני עצם קטנים הרבה ממידותיו שהם שילוב של אמונה טפלה, ומחשבה שכך קל לו יותר לשלוט בכדור.

אבל עם כל זאת, כמו הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים הוא נשלח להשאלה אצל נוטס קאונטי מהליגה השלישית הקשוחה, והפך לשחקן חשוב בסגל שלה, וכעבור שנתיים שבהם נראה היה שהתחשל, חזר לקבוצת האם שלו, שהיתה אז בעונה לא פשוטה בליגה הראשונה, וגריליש ירד איתה לליגת המשנה, ואף שבר שיא שלילי והפך לשחקן היחיד שהפסיד את כל משחקיו בפריימרליג (16 משחקים) בעונה אחת.

עבור גריליש שחלם לשחק בטופ של הכדורגל האנגלי האכזבה בירידת הליגה הזו היתה אולי יותר מידי גדולה, כאשר באותו קיץ התפרסמו תמונות שלו במהלך חופשה מרוח שיכור על הכביש כאחרון הבליינים, מה שבטח לא הוסיף לתדמית שלו כשחקן מקצוען, וגרר ביקורת רבה מהצוות המקצועי של קבוצתו, מהתקשורת ומהקהל האוהדים. אך הוא ידע להרים את עצמו ובמהלך אותה עונה 2018/19 בליגה השניה הראה גם את הכישרון שלו וגם את האופי העקשן ,שלא נכנע גם שלא פשוט והוביל את קבוצתו האהובה בחזרה לליגה הראשונה.

האופי שלו זוקק במשחק אחד באותה עונה - בדרבי מול ברמינגהם. חוליגן אנגלי בשם פול מיטשל פרץ למגרש והכה את ג'ק מכה חזקה בראשו, שחקן אחר היה אולי נבהל, מתעצבן או סתם יוצא מאיזון, אך לא גריליש, הוא נשאר על המגרש וכבש את שער הניצחון עבור קבוצתו, הוא לא מוותר. בסופה של אותה עונה, הוא מונה לקפטן הקבוצה אותה אהד כל חייו ונראה שעלה על דרך המלך.

ועדיין הזימון לנבחרת אנגליה לא הגיע, כנער בעל שורשים אירים שיחק ג'ק בנבחרת הנערים של אירלנד, אך שבגר החליט שייצג את אנגליה. אם היה קושר את עתידו עם אירלנד מן הסתם היה הופך לכוכב שלה, אבל הוא לא בחר בדרך הקלה, ואף על פי שמאמן הנבחרת סאות'גייט לא זימן אותו בהתחלה, גם הוא לא יכל להתעלם יותר מההצגות שלו על הדשא שזיכו אותו סוף סוף בזימון המיוחל.

עד כה, במשחקים המועטים ששיחק בנבחרת נראה שהולך לו טוב, למרות שבשני המשחקים הראשונים ביורו הוא לא פתח בהרכב. במשחק היחיד בו קיבל את הקרדיט ב-11, סיפק הופעה מצוינת ואף בישל לרחים סטרלינג את שער הניצחון על צ'כיה והעלה את המניות שלו בעיני האוהדים האנגלים. "הוא מבריק איתי", אמר גריליש על מאמנו לנבחרת לפני היורו, ועכשיו רגע לפני המשחק נגד גרמניה בשמינית הגמר, הולכים וגוברים הקולות של פרשנים בכירים בתקשורת האנגלית, הקוראים לסאות'גייט לתת לגריליש את ההזדמנות גם במשחק הזה, למרות חזרתו של מייסון מאונט מהבידוד.

הקיץ הזה הוא קיץ של צומת דרכים עבור גריליש, אחרי שנתיים בפריימרליג עם אסטון וילה, איתה סיים במקום ה 11 המכובד. שנתיים בהן הוביל את הקבוצה והיה הכוכב הבלתי מעורר שלה, הקשר נמצא בדילמה לא פשוטה: האם להישאר באהבת נעוריו האפרורית משהו או להתפתות לאחת מקבוצות הפאר שמחזרות אחריו. מנצ'סטר יונייטד הוזכרה לא פעם בהקשר שלו, ובימים האחרונים נראה שפפ גווארדיולה מתעקש שהוא יהיה חלק ממנצ'סטר סיטי, שעל פי הדיווחים מוכנה לשלם עליו כמאה מיליון יורו, סכום שיא בכדורגל האנגלי.

אבל עוד לפני כל זה, החלום שלו ושל נבחרת אנגליה חי ונושם, וגריליש שנשם הרבה אבק דרכים, מגיע סוף סוף אל חלומו של כל שחקן. תסמכו עליו, הוא לא בא להעביר את הזמן, אולי נראה אותו אפילו בגמר בוומבלי, נותן לנבחרת שלושת האריות את המתנה הכי גדולה, זכיה ראשונה אי פעם ביורו. רק אל תחמיאו לו, עם כל השאר הוא כבר יסתדר.