מתחת לרדאר: נציגינו לטוקיו שלא הכרתם

לא רק בג'ודו, בשחייה, בהתעמלות ובשייט. המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים בטוקיו תהיה הגדולה, המגוונת והמרתקת ביותר אי פעם, עם לא פחות מ-90 ספורטאים/יות שהולכים לייצג אותנו בבמה הכי גדולה של הספורט העולמי.

את השמות הבולטים כולם כבר מכירים, ועליהם דובר לא מעט. אז הגיע הזמן לצלול קצת יותר פנימה ולהכיר גם את אלה שנמצאים קצת יותר מתחת לרדאר. לשם כך קיימנו ראיונות עם מספר נציגים ונציגות של המשלחת שייתכן שלא כל כך הכרתם - סרגיי ריכטר מענף הקליעה, מאור טיורי שתשתתף בריצת המרתון, אבישג סמברג מהטקוואנדו, גולשת הגלים ענת ליליאור, והאחים שחר ורן שגיב שיתחרו בטריאתלון.

"אין קשר בין קליעה לצבא, זה כמו שתיקח נהג מונית ותשים אותו בפורמולה"
נתחיל עם אחד הספורטאים היותר מנוסים במשלחת, סרגיי ריכטר. הקלע כבר השתתף במשחקים האולימפיים של לונדון 2012 וריו דה ז'ניירו 2016, כשגם הפעם הוא יהיה הנציג היחיד בענף הירי התחרותי (עד 2008 כולל ישראל הייתה שולחת 2-3 נציגים בענף).

ריכטר בן ה-32 הוא יליד אוקראינה שעלה לארץ ב-1996, והספורט באופן טבעי לא היה דבר זר לו: "אמא שלי עסקה בהחלקה אמנותית ואבא בהיאבקות. הם לא הגיעו לרמה מקצוענית, לא תחרויות בחו"ל. בצעירותי עסקתי בכל מיני חוגים כמו כדורגל, שחייה, טניס. זה תמיד היה במשפחה. הצלחתי בהכל, אבל הקליעה היה הכי חזק אצלי, והכי קרוב מבחינה משפחתית".

הקלע היה בטוח שיגיע למשחקים האולימפיים ב-2020 בכושר טוב, לאחר שזכה בזהב במשחקי אירופה במינסק 2019. אולם, המשחקים כזכור נדחו. "הייתי גם ממוקם שלישי באליפות אירופה ב-2020, כמעט חצי שנה אחרי המשחקים האירופאים. בגדול אני בשלוש השנים האחרונות באופן קבוע במיקום גבוה ובגמרים. הדחייה כן השפיעה, במשך שנה שלמה אתה יושב ולא עושה שום דבר. די קשה להגיד שהכל כרגיל. אין תחרויות גדולות, אי אפשר לבחון את הרמה של עצמך. אתה כביכול מתכונן והכל מתבטל, ככה שנה שלמה. לפני חודש סיימתי שני באליפות, ובגביע העולם האחרון הייתי חמישי, אז אני בסדר גמור, באותו כושר כמו מלפני שנתיים ושומר על עצמי".

על העובדה שהוא מגיע על תקן הספורטאי המנוסה והוותיק יותר, הוא אמר: "זה לא סוד שאני כבר לא קלע צעיר, בכל זאת אולימפיאדה שלישית. ניסיון יש לי, לא יכול להגיד שאין. עברתי הרבה סוגים של תקופות בספורט. אני יודע טוב מאוד מה זה אולימפיאדה ומה מצפה לי. אני לא נוסע לשם בשביל לראות את הכפר האולימפי ולהגיד רק שהתחריתי. אם זה פחות ממדליה, אהיה מאוכזב. אמרתי את זה גם לפני ריו, המטרות לא השתנו. הרצון והמטרה היא למדליה, ועל זה עובדים. כל מה שיהיה פחות ממדליה זה יכול להיות מאכזב".

ריכטר רצה להבהיר קצת יותר על הענף בו הוא מתחרה ולשבור סטיגמות: "אני חושב שקליעה הוא ענף שעד שאתה לא מתנסה בו לבד, קשה מאוד להבין מהצד במה מדובר. להבין למה זה מסובך וקשה, ולמה צריך כל כך הרבה להתאמן. צריך להתבגר בתוך זה. אין אחד שלא פגשתי ואמר לי 'אני הייתי הצלף הכי טוב בצבא'. אין שום קשר לצבא, זה כמו שתיקח נהג מונית ותשאיר אותו לפורמולה. ירי צבאי הוא גס ולא מדויק, זה בכלל לא זה, לא אותן דקויות".

לסיום, דיבר הנציג המנוסה על התכניות לעתיד: "אנחנו כבר בתוך הקמפיין לפאריס. יש לנו חליפות מיוחדות, אז מנסים לתכנן כך שהחליפה תהיה מוכנה כדי להתרגל, וכמובן שהיא כבר הוזמנה. בעוד שנה מתחילים להתחרות על הקווטות. כרגע אני נמצא במוסקבה, מ-2012 מתאמן פה רוב הזמן. אישתי והילדים פה, אין לי אפשרות אחרת כרגע. מאמין שבשלב מסוים אחזור לישראל, זה יקרה בסופו של דבר, אבל כרגע מבחינה מקצועית אין לי בחירה אחרת. יש לי קבוצת אימון מעולה. כל התנאים שאני צריך זה פה".

"הריצה מצאה אותי. במרתון הכל יכול לקרות"
נמשיך עם עוד נציגה שכבר טעמה אולימפיאדה אחת עם המשלחת הישראלית בריו 2016 - מאור טיורי. רצת המרתון בת ה-30, שגדלה בכפר סבא וכעת גרה בבולדר קולורדו שבארה"ב, מתחרה במקצי אתלטיקה שונים כבר מעל 15 שנה, והשיא האישי שלה במרתון עומד על 2:29:03 שעות. את ההכנות שלה היא מקיימת בבולדר, ומשם תטוס ישר לטוקיו. "כמה שפחות טרטור", היא אמרה.

על ההתחלה שלה בענף היא סיפרה: "הריצה די מצאה אותי, בחרה בי באיזהשהו מקום. בגלל זה גם התשוקה התחילה, גדלתי לתוך זה. המורה שלי לחינוך גופני רצה שאתחרה בתחרות בכיתה ד', לקחתי מקום שמיני בתחרות בית ספרית, ואז בשנתיים הבאות הגעתי לתחרויות יותר מחוזיות. אמרו לי לנסות את החוג הזה והסכמתי. עבדנו על כל מיני דברים, לא רק ריצה. עם השנים התחריתי בתחרויות שונות בריצה וראיתי שאני מנצחת וקובעת שיאים לגילאים השונים. נשאבתי לזה ובגלל זה התחלתי לאהוב".

לאחר מכן דיברה טיורי על ההכנות ליום הגדול: "אין יותר מדי סודות, מה שעשיתי עד עכשיו זה מה שאני ממשיכה לעשות. די מנסה להמשיך כרגיל, אימונים ועבודה קשה. מתמקדת בתזונה נכונה, שינה טובה, די מפוקסת. אין הרבה חיים חברתיים בתקופה הזאת, אבל בכל מקרה שומרים על סוג של נורמליות. אני מנסה לראות מה מרגיש לי הכי טוב, לפעמים טוב לי להיות רק עם עצמי, אבל אני כן אוהבת להיות עם חברים. עם עושים הכל באקסטרים זה לא כל כך טוב".

האתלטית נשאלה על המטרות שלה והסיכויים לסיים במיקום טוב: "במרתון הכל יכול לקרות ואתה לא יודע. אני מדורגת 80 מתוך 93 לפי מה שבדקתי, מבחינתי כל מקום מתחת ל-80 זה יהיה טוב. זו לא באמת המטרה, אלא לנסות להתברג באזור ה-40-50, זה יהיה הישג טוב מאוד בשבילי. באה להתחרות, רוצה לעשות זאת בצורה הכי טובה שאני יכולה. אני חושבת שאם אני אתחרה בצורה הכי טובה, אז זכיתי בלי שום קשר".

מעבר לטוקיו, לטיורי יש עוד שאיפות מקצועיות, אך היא מודעת להשלכות: "יש מבט לפאריס, לא כרגע כמובן, אבל באופן כללי רוצה להמשיך בספורט. יש את הנושא הכלכלי, הוא די קשה. צריך בסופו של דבר לממן את זה, לא רוצה להיות בת 35 ושלא יהיה לי כלום. אני יודעת שאני אמשיך ורוצה להמשיך לפחות עד פאריס. אצטרך למצוא את הדרך הכי טובה לעשות זאת. מרגישה כרגע שרק נפתחו לי דלתות עם הקריטריון לטוקיו, מבחינת פוטנציאל אני חושבת שיש לי הרבה מה לתת, גם במרתון וגם במרחקים יותר קצרים".

הנציגה האולימפית רצתה גם להעביר מסר לאלה שלא הכי מתחברים לצפייה בריצת מרתון: "יש רצה אחת שכתבה ספר ואני מאוד התחברתי לציטוט אחד משם שאומר 'ריצה זה בדרך כלל לא זוהר, לפחות למתבונן מבחוץ, אבל זה בהחלט אמיץ להיות מחויב לזה, ואומץ זה כן דבר זוהר'. מאוד מתחברת לזה כי זה נכון, אנשים רואים אותי רצה ברחוב ואומרים 'אוקיי, זה רגיל', כי יש הרבה אנשים שרצים. אבל אני עושה את זה כל יום וזו העבודה שלי, משקיעה את כל כולי וזה מה שזוהר".

"רואה את עצמי מגיעה לפודיום בפאריס"
נעבור כעת לנציגה היחידה שלנו בענף הטקוואנדו - אבישג סמברג. אלופת אירופה של סוף 2020 היא אחת הספורטאיות הצעירות ביותר של המשלחת, בסך הכל בת 19, ונחשבת לפרוספקט לא קטן. "אני במקור מגדרה, עברתי לרמלה בשביל להתאמן", היא סיפרה על עצמה. "התחלתי בגדרה בחוג קטן בכיתה א', גיל 6 וחצי בערך. הייתי בעוד כמה חוגים, קצת התעמלות קרקע ושחייה, הייתה לי עוד הרבה תעסוקה. בעיקר שלא אשתעמם בבית. אני זוכרת שלאט לאט הייתי צריכה להחליט ולעשות אימונים רציניים יותר, ובטקוואנדו הייתי יותר טובה, אז אמרתי 'טוב, זה הדבר שאני הכי אוהבת'. ילדה ביסודי, שאלו אותי אז עניתי כן או לא. עם השנים האהבה גדלה והתמכרתי".

על העובדה שהיא מגיעה בגיל יחסית צעיר למעמד מאוד גדול, אמרה: "זה לא טייטל כלשהו להיות אחת הצעירות, אבל זה כן מוריד ממני לחץ, אפשר להגיד. אני מכוונת הכי רחוק שאפשר, אבל יש לי את הזמן שלי. אליפות אירופה נתנה לי המון ביטחון להגיע יותר מוכנה. הייתה שנה מלאה באתגרים, ב-2020 התגייסתי לצה"ל, והייתה טירונות ולא הייתי באימונים חודש. הייתי רק בבסיס בלי לצאת, אבל ניתבתי את האתגרים למקומות טובים, הקפדתי על הכל. הייתה שנה טובה עבורי, קשה לי להגדיר את 2020 כשנה לא מוצלחת. גם חליתי בקורונה, אבל עדיין זו הייתה שנה אישית מאוד טובה בשבילי".

סמברג פירטה קצת יותר על הענף שלה: "הדבר הראשון מבחינתי שאפשר להגיד על הטקוואנדו באולימפיאדה זה שיש רק 16 מתמודדים בלבד בדרך כלל. השנה יש 17 מתמודדים בכל קטגוריית משקל. זה מאוד קשה, וכשאתה צופה, אין קרבות לא מעניינים. כולם זה הטופ העולמי לגמרי. זה קריטריון שאפשר רק לחלום עליו. בתחרות הקריטריון אפשר לשלוח רק שני בנים ושתי בנות, כלומר הסיכוי שלך כבר קטן. בקרבות אתה רואה דברים מרהיבים, בעיטות לראש ובעיטות בסיבוב. זה מאוד קל להבין גם את הניקוד, אין סיבוכים, הכל מופיע על המסך, קל לראות את הרגל פוגעת בראש או בגוף. אני מראה לאנשים קרב, הם תוך דקה מבינים ואומרים לי את מה שהם רואים".

יום התחרויות שלה יהיה יום אחד אחרי טקס הפתיחה, בשלב די מוקדם של האולימפיאדה. על ההכנות שלה היא הוסיפה: "בימים האחרונים אני קצת מורידה קצב לאימון ביום ועוד אימון קצת יותר קליל כדי להגיע רעננה ליום עצמו. מתאמנת בארץ וטסה ביום שישי הקרוב. הכל לפי הלו"ז של המאמן שלי שאני סומכת עליו בעיניים עצומות. מגיעה בדיוק לכל אימון שאומרים לי. מאוד מודה על המעטפת שיש לי. גם המשפחה וגם הצוות, הכל ביחד נותן לי את המקום הכי טוב, לא רק לאולימפיאדה הזאת, בכללי".

לסיום הוסיפה סמברג על התקוות שלה לעתיד: "השנה הזאת נתנה לי המון זמן לצמצם פערים עם שאר הבנות, לא רק בישראל אלא בכללי בענף. הדברים הסתדרו לטוקיו, אבל המטרה הייתה להתכונן לפאריס מלכתחילה. רואה את עצמי שם בפודיום בעזרת השם. יכולה לקוות גם עכשיו, אבל ברור שאחרי טוקיו המטרה היא פאריס. מסר לצופים? צפו בענף, זה ממכר. ממליצה מאוד".

"כשהשגתי קריטיון הטלפון שלי התפוצץ. חגגנו בפיג'מות במסדרונות של המלון"
הבאה בתור היא ענת ליליאור, גולשת הגלים שתהיה הראשונה אי פעם לייצג אותנו בענף שלה, שיערוך הופעת בכורה במשחקים האולימפיים. היא בת 21, אלופת ישראל בעבר ומשתתפת בשלל תחרויות ב-WSL (ליגת הגלישה העולמית). בימים אלה היא מתאמנת בקליפורניה, בעיירת גלישה כשעה וחצי דרומה מלוס אנג'לס.

"פה צמחו הגולשים הכי טובים בעולם היום", היא אמרה. "האזור מציע לא מעט מקומות גלישה ולא מעט מתחרים. סביבה תחרותית, גלים טובים, פיזיותרפיה. מסגרת אימונים מושלמת, לגולש או לגולשת. מפה אטוס ישר ליפן, פה עם המאמן שלי גדי בולוביק. אני בשיא האימונים, גולשת כל יום. קצת מתמודדת עם פציעה קטנה, אבל משתלטים על זה ואני מרגישה יותר טוב עם הימים".

ליליאור סיפרה קצת רקע על החיבור שלה עם הגלישה: "אני גולשת מגיל 5, התחלתי בגיל מאוד מוקדם. אין לי עבר במשפחה בזה, אבל אנחנו גרים מרחק הליכה מהים בתל אביב, ההורים שלי אמרו לי שמאז שהייתי קטנה ביקשתי לנסות לגלוש, אבא ניסה ללמד אותי וזה לא ממש עבד. אז הוא שלח אותי לבית ספר לגלישה, ואז אני חושבת שבאזור גיל 7-8 המנהל של מועדון הגלישה אמר לי שהוא חושב שאני אחת הטובות בארץ, ומאז הבנתי שזה מה שאני רוצה. עוד לא נכנסתי לתחרותי, אבל הבנתי שענף הגלישה יתפוס את חיי".

"בגיל 11 הייתי בתחרות הראשונה שלי, לקחתי מקום שני. בגיל 12 הייתי אלופת הארץ. שמרתי על התואר די הרבה זמן, הייתה לי תחרות מאוד צמודה עם אחותי הקטנה, נועה, שהיא גם גולשת. בגיל 14 יצאנו לטיול בת מצווה של אחותי שביקשה ללכת לתחרות בין לאומית. כשהגענו לשם האווירה הייתה אחרת, מקצועית, תחרות רק של נשים, היה מדהים. הפתעתי לא מעט אנשים שם עם העובדה שאני מישראל ורמת הגלישה שלי כזו. כשנחשפנו לעולם התחרותי הזה בחו"ל, אבא שלי לקח את היוזמה לידיים שלו ועזר לנו להירשם לעוד תחרויות".

לאחר מכן המשיכה הגולשת לספר על המסע שלה לפני טוקיו: "2019 הייתה השנה הכי טובה שהייתה לי בקריירה, זכיתי בקריטריון. בכללי בגלישת גלים יש שני ארגונים, או שאתה מייצג את עצמך כגולש או שאתה בארגון שאתה מתחרה בו בשביל נבחרת. אל התחרות הזאת יצאנו כנבחרת ישראל, זה היה ביפן, הייתי ה'אירופאית' שהגיעה הכי רחוק מכולן, הגעתי שביעית בתחרות כולה, וזה מה שהשיג לי את הקריטריון. אלה שהיו מעליי היו התותחיות האמיתיות שאני מעריצה, חייתי בחלום וניצחתי בו. היה לי מאוד קשה לא להסתכל אחורה לראות את הגלים של הבנות שאני מעריצה".

ליליאור אמרה שלמעשה היא גילתה בהפתעה על הקריטריון שלה: "לא הגעתי בכוונה להשיג את הקריטריון, אני קצת ממעיטה מהיכולות שלי, וכשהשגתי בכלל לא ידעתי על זה. הייתי מרוכזת במקצה הבא. באותו הערב כשזכיתי, הטלפון שלי התפוצץ בהודעות. חגגנו בפיג'מות במסדרונות במלון ביפן".

בהמשך היא דיברה על היעד שלה במשחקים הקרובים וגם לאחר מכן: "בגלישת גלים הולכים להתחרות רק 20 גברים ו-20 נשים, שזה לא הרבה, ואין מתחרה אחד שמגיע לא בשביל לזכות בזהב. זה כולל אותי. הכל יכול לקרות, בגלל שאנחנו תלויים בטבע, הטבע משתנה, יש גם תחזית לטייפון שייכנס ויהיו גלים גדולים. חושבת שזה נותן יותר אפשרויות. אני גם מסמנת את פאריס ולוס אנג'לס. כרגע רק פאריס אישרה את הענף. אני מופיעה בפעם הראשונה בהיסטוריה בענף, זה על סף המפחיד-מלחיץ. כרגע אני מנסה לחיות בהווה. לא מסתכלת יותר מדי רחוק, אנחנו בעידן מאוד מוזר".

"טריאתלון זה אחד הענפים הכי קשים שיש באולימפיאדה"
נסיים עם צמד ספורטאים שמגיעים ביחד להתחרות באותו הענף, והם שניהם אחים - שחר ורן שגיב, שיתחרו בטריאתלון. אחרי רון דרמון, שהיה הראשון לייצג את ישראל בענף זה, האחים שגיב יהיו מספרי 2-3 שעושים זאת. הם מתאמנים בחמש השנים האחרונות בג'ירונה, ספרד, בסיס האימונים שלהם בכל קיץ. "מצאנו לנכון להמשיך את מה שעושה לנו טוב, להיות במקום הרגיל ולהתנתק", סיפר האח הגדול יותר, שחר בן ה-26. "לפעמים יוצא לנו להתאמן ביחד".

רן, בן ה-24, דיבר קצת על איך הכל התחיל: "אבא שלנו סיים קריירה מקצועית, ואז התחיל לעשות טריאתלונים בשביל הכיף בגיל מבוגר ונכנס לעולם הזה, כולל אופניים. הוא לקח אותנו איתו, היו מקצים של ילדים. לאט לאט זה נהיה כמו בילוי משפחתי, גם אבא התחרה וגם אנחנו. התאהבנו בענף, משהו שאפשר לעשות כל המשפחה. באופן כללי זה ספורט אקטיבי שאפשר לעשות בחוץ, ולאט לאט זה נעשה יותר רציני. לא הייתה נקודה אחת עבורנו, זה קרה בהדרגה. האימונים והמקצוענות עלו שלב, ההתמדה עלתה שלב, צריך להשקיע יותר. ככה אתה מוצא את עצמך ברמה הבין לאומית".

שחר התייחס למטרות באולימפיאדה הקרובה: "לכל אחד יש את המטרות שלו, מגיעים עם שאיפות למשחקים האלה. יש הרבה רצון לעשות תחרות מדהימה. אנחנו יכולים לעשות תחרות ברמה גבוהה, זה אנשים שמתחרים איתם בסבב כל השנה. אין פה משהו שונה מדי, יודעים מול מי מתמודדים, לא הפתעה מיוחדת. לסיים באזור ה-20 הראשונים זה ייחשב טוב". רן הוסיף עם הסתייגות קלה: "אנחנו לא מתעסקים ביעדים כל כך. הניתוחים של מיקומים וצפי, זה ניתן למומחים. מתעסקים במה שאנחנו עושים. יש תחרויות חשובות של הסבב העולמי, אבל כרגע כל המאמצים זה לאולימפיאדה".

על הדחייה של המשחקים בשנה אמר רן: "מן הסתם זה מבאס כשאמרו שיש עוד שנה, אבל זה נתן לנו עוד שנה להתכונן, וזה משמעותי בשבילי. הגעתי בגיל מאוד צעיר, עוד שנה דווקא הייתה קריטית עבורי. היינו צריכים להיערך לזה ולעשות התאמות שלנו". שחר אמר גם מה יקרה אחרי טוקיו: "התכנית של אחרי האולימפיאדה ממשיכה, יש בקנדה תחרות גרנד פיינל, ואז עוד תחרויות באוקטובר-נובמבר. ואז מתחילים ממאי את הניסיון להשיג ניקוד לפאריס".

לסיום, השניים רצו לספר קצת על הענף שלהם יותר, לאלה שלא בטוח כל כך מכירים על מה הבאז. שחר אמר: "אולי זה לא הספורט הכי מפתה שנשמע, אבל ברגע שאתה רואה, אתה מרגיש שכל שנייה קורה משהו. זה משלב שלושה ענפי ספורט, אני בטוח שכל אוהד יכול להתחבר לפחות לענף אחד ולהבין ולראות את העוצמות. ככה גם מבינים את הקושי שלו, זה אחד אם לא ה-ענף ספורט הכי קשים שיש באולימפיאדה. דורש מיומנות ברמה מאוד גבוהה". רן הוסיף: "זה מאוד מורכב, בכל שנייה דברים יכולים להשתנות ולהתפתח, צריך לשים לב להכל".