מאז פרץ הרכב החשמלי לחיינו, עסקנו, אנחנו ועמיתנו בכלי תקשורת אחרים לא מעט בשאלת הטווח וזמן הטעינה. בשני המקרים השיפור הטכנולוגי היה כה ניכר עד שהמכונית החשמלית הפכה לאופציה ריאלית למשפחות ישראליות רבות שהחליטו לנטוש את מנוע הבערה. את סכר החששות פרצה סופית טסלה שהצטרפה לשוק הרכב הישראלי רק לפני חודשים ספורים וכבר מכרה כאן כמה אלפי מכוניות מדגם מודל 3.
על רקע ההצלחה הזאת, ומה שנראה כמו נכונות מבורכת של השוק הישראלי לאמץ את המכונית החשמלית, צצה עכשיו שאלה שמשליכה בצורה ישירה ומשמעותית על היבט השימושיות; בואו נקרא לה בעדינות "השאלה התרבותית". קצת רקע לפני שנתחיל: במהלך השנים החליטה ממשלת ישראל לקדם פריסה של עמדות טעינה ציבוריות (להבדיל מהפרטיות שמותקנות בבתים) למכוניות חשמליות. למרות ההחלטה קצב הפריסה צלע וכיום יש בישראל סדר גודל של כאלף תחנות טעינה בלבד, רק כמה עשרות מהן עמדות לטעינה מהירה.
נוסיף בהערת שוליים שהנתונים של משרד האנרגיה קצת יותר נמוכים: 800 עמדות רגילות וכ-80 מהירות, אולם הם ככל הנראה לא לגמרי מעודכנים. כך או אחרת בשלבים כאלה ואחרים של תכנון והקמה נמצאות עוד כאלף תחנות שיוקמו בשנים הקרובות אחרי שמשרד האנרגיה פרסם כי ישקיע 24 מיליון שקלים בהצבת עמדות טעינה נוספות. לעמדות ה"ציבוריות" יש חשיבות מכרעת בכל הנוגע לשימושיות של המכונית החשמלית ולנכונות לאמץ אותה, שכן הן מאפשרות לעשות בו שימוש שאינו מוגבל לטווח עירוני - היינו מעבר לכמה עשרות קילומטרים בשבוע. עד השטף של טסלה היו מכוניות חשמליות מחזה נדיר והפריסה המצומצמת של תחנות לא עוררה קשיים מיוחדים. חיפשת את העמדה, אם הייתה כזאת - הגעת אליה, התחברת וטענת. טסלה כאמור, שינתה את התמונה.
ליד עמדות הטעינה של טסלה בנגב
לא מתפנה
כאן אנחנו מגיעים ל"שאלה התרבותית", ובואו נתאר אותה בסיפור חצי דמיוני. מר ומרת ישראלי גאים עד מאוד בטסלה הירוקה שרכשו במיטב כספם. לקראת סוף הקיץ הם מדרימים לטיול רומנטי במצפה רמון. הם מגיעים העירה, מחברים את המכונית לאחת העמדות הבודדות ופורשים לחדר המלון שבעי נחת. בינתיים הטסלה נטענת, מהר או לאט - עד לקיבולת המלאה ואז מתקבלת דרך האפליקציה התרעה שניתן לנתק אותה מהתשתית. אבל מה, הזוג עסוק בעניניו ואין מי שיזיז את המכונית והתור למטען הולך ומתארך עד שנוצר פקק של אנשים ובטריות מרוקנות. מר וגברת כהן, למשל, שגם הם מתים על החשמלית שלהם ובדיוק עושים דרכם אל העיר אילת, חייבים תוספת של כמה עשרות קילומטרים לסוללה ומחכים כבר שעתיים ל-20 דקות עם המטען המהיר. במילים אחרות, טעינה מהירה זה יופי אבל רק בהנחה שהעמדה פנויה.
נשמע מומצא? כבר בחודש מרץ האחרון דיווחנו על מכונית שחסמה לנו את עמדת הטעינה בחיפה ותקעה אותנו עם בטריה גוססת, צמאים לישועה. לפני חצי שנה זה היה קוריוז אבל השבוע, כפי שהדגמנו במסגרת המבחן למודל 3 פרפורמנס, וכפי שעולה מתלונות של בעלי חשמליות שהגיעו אלינו, זו כבר מצוקה של ממש - במיוחד בעמדות הטעינה של טסלה שבהן החשמל ניתן (בינתיים) חינם. עניין שהפך אותן לאטרקציה אזורית כמובן.
הבעיה של אנשים שמשאירים את המכונית מחוברת ונעלמים לשעות איננה ייחודית לישראל, ובכלי תקשורת בעולם התפרסמו במהלך השנים דיווחים על תורים וצפיפות בעמדות טעינה. ועדיין, אפשר לומר שהבעיה אצלנו קשה יותר וכנראה צפוייה רק להחמיר. זה נובע בראש ובראשונה ממספרן המצומצם של העמדות הציבוריות שיש בינתיים על השטח, בעיקר בפריפריה, אבל גם מתרבות כביש אגרסיבית שכולנו מכירים ושאינה נוטה להתחשב בנהגים אחרים. מותר לקוות שפריסה מסיבית של עמדות טעינה תשפר את המצב אבל זה ייקח זמן, כנראה הרבה זמן.
ומה עם שאר החברות?
טסלה איננה לבדה. התופעה קיימת גם בחברות אחרות המספקות עמדות טעינה למכוניות חשמליות כמו אפקון לה 51 עמדות DC הפרוסות ברחבי הארץ , EV EDGE עם 20 עמדות DC -ו-ג'ינרג'י לה 20 עמדות DC. אגב, כל החברות צופות הכפלה של מספר עמדות הטעינה שלהן בשנה הקרובה כאשר עלות כל עמדה בהתאם לתשתיות ולעוצמתה נאמדת בסכום של בין 150-500 אלף שקלים. מעבר לבעיה המדוברת ישנה בעיה נוספת בסיסית יותר כך מספרים לנו - נהגי מכוניות "רגילות" שתופסים מקומות חניה המיועדים למכוניות חשמליות ולטעינה. נסביר.
כיום, אין במדינת ישראל חוק מסודר המאפשר הטלת סנקציות על התופעה המבישה הזו, והכלים העומדים לרשות החברות מועטים וברובם לא אפקטיביים. שיטה אחת שאומצה ע"י מועצה אזורית עמק חפר היא חקיקת חוק עזר עירוני המאפשר לפקחים שלה לקנוס נהגים כאילו חנו בחניה של רכב נכה. שיטה נוספת שנשקלת ע"י חברת EV EDGE היא שער אוטומטי שיפתח רק ללקוחות החברה, אותו יהיה ניתן לפתוח בעזרת אפליקציה.
בחזרה למחושמלים הלא מתחשבים. אף חברה לא נוקטת בענישה נגד נהגים שבחרו להתחבר לעמדה ולהעלם לעשר שעות ויותר, אך כולם כבר מבינים את חומרת המצב וכבר עמלים על פתרונות הסובבים ברובם סביב תמריץ שלילי בדמות העלאת תעריפים באחוזים האחרונים, או חיוב גבוה לנהגים שסיימו להטעין את המכונית, קיבלו הודעה לנייד ולא הגיעו לפנות את עמדת הטעינה. בשורה התחתונה, כרגע, "השמיכה" החשמלית קצרה מאוד, בעוד מספר המכוניות החשמליות הולך וגדל. הפתרון, כך מסתמן נעוץ בפריסה רחבה יותר של תחנות מהירות לצד אכיפה ממוקדת שתפגע ישירות בארנק של נהגים שסרחו. גם קיום המושג "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך" ראוי לשינון חוזר על ידי כל הנהגים בישראל. סעו בזהירות.