266 שערים ב-379 משחקים במדי טוטנהאם היו לג'ימי גריבס בקריירה. שיא המועדון. 357 השערים שלו בליגה הבכירה באנגליה, הם שיא שלא צפוי להישבר בעתיד הקרוב. 44 שערים ב-57 משחקים בנבחרת שלושת האריות היו לגריבס. אבל בסופו של דבר, דווקא פציעה אחת ומשחק אחד בו לא שיחק, הגדירו במשך שנים יותר מכל את הקריירה שלו.
פרידה מג'ימי גריבס. גדול החלוצים האנגלים בכל הזמנים, אחד הכובשים המחוננים שידע הכדורגל העולמי ומי שסיפור חייו המרתק על המגרש, שזור בטרגדיות כואבות על ומחוץ לדשא.
"אנשים זורקים את המילה 'גאון' לאוויר. זו בדיוק הדרך לתאר אותו"
יש מעט מאוד רגעים היסטוריים ומשפיעים בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי, כמו גמר המונדיאל ב-1966. את הגמר הזה, ג'ימי גריבס, מי שהיה החלוץ המוביל של הנבחרת ושל הכדורגל הבריטי כולו באותן שנים, נאלץ לפספס בעקבות פציעה עוד בשלב הבתים.
ההמשך ידוע - ג'ף הרסט תפס את מקומו, והפך לשחקן היחיד אי פעם שכובש שלושער בגמר הגביע העולמי. "לפעמים אנשים שאלו אותי אם הייתי יותר גדול ממנו בגלל המשחק הזה. זה קשקוש מוחלט, לא הייתי יכול לגעת בו", אמר האחרון והוסיף: "חלוצים נמדדים על פי השערים שלהם. הוא היה הגדול מכולם. אוהבים להשתמש במילה 'גאון', זה בדיוק המנוח הנכון עבורו".
גריבס. תואר כ"גאון" (Getty)
אבל בואו נחזור אחורה. גריבס, שנולד בלונדון, הוחתם במחלקת הנוער של צ'לסי ב-1955. שנתיים אחר כך, וכשהוא בן 17 בלבד, ערך את הבכורה אצל הבלוז. 125 שערים ב-157 משחקים, הובילו אותו לחתום במילאן ב-1961. אחרי 12 משחקים בלבד אצל האיטלקים, הוא חתם בטוטנהאם, המועדון איתו יהיה מזוהה יותר מכל. העזיבה של הספרס ב-1970, תהיה אחד הטריגרים המרכזיים להדרדרות שלו בחיים.
אפילו ג'ון לנון התרגש
בשנות ה-60, גריבס היה אליל אנגלי. התמונה שלו לצד הארי קיין, שצולמה ב-2017, שוברת את הלב כשמסתכלים על התמונות של החלוץ משנות ה-60. בחור יפה תואר, עם שיער מרשים וכריזמה שאפשר להרגיש אותה אפילו דרך המסך.
האגדה מספרת שב-1964, בזמן שיאה של תופעת 'הביטלמניה', ג'ון לנון עצר הופעה של הלהקה בלונדון, ברגע שזיהה את גריבס בין קהל הצופים. "יש לנו מלך אמיתי איתנו כאן הערב!". אלו היו השנים הגדולות בחייו. הן היו אמורות להגיע לשיאן באותו גמר ב-1966, אבל זה לא קרה בעולם. ב-1970, הוא וטוטנהאם נפרדו (ההחלטה הגרועה בקריירה שלי"), ואז החל ה'עשור האבוד' של החלוץ.
בעונה שלאחר מכן עבר לווסטהאם, אבל הספיק לשחק בה עונה אחת בלבד. הראש שלו כבר לא היה בכדורגל. "הוא היה סוגר את עצמו בחדר, מקשיב לתקליטים של ניל דיאמונד ושותה ללא הפסקה. הוא לא הצליח להתמודד עם הפגיעה שהרגיש בגאווה שלו", סיפר בנו, דני.
שניים מהגדולים שטוטנהאם ידעה
המוות הטרגי וההתמכרות לאלכוהול
בשנת 1960, בנו הבכור של ג'ימי מת בגיל 4 חודשים. כל עוד היה עסוק בכדורגל והיה הכוכב הגדול של הכדורגל האנגלי, הצליח גריבס להתמודד עם הנושא באופן יחסי. "אם לאורך החיים שלי היה יום שרציתי לחזור אליו בחזרה, זה היה היום לפני שהוא מת. היה נדמה שכל השמחה בחיים מאחורינו, וגם עצב ואבל לפנינו. זה באמת יכול להוציא אותך מדעתך", סיפר בשלב מאוחר יותר.
עד הגמילה שלו ב-1978, גריבס התמכר בצורה קשה לאלכוהול, ופגע קשות בגופו וגם בנפשו. "הייתי שותה 20 כוסות בירה גדולות ביום, מגיע הביתה ושותה גם בקבוק אלכוהול לפני השינה. איבדתי לחלוטין את העשור הזה, אני פשוט לא זוכר אותו. הייתי שיכור באופן רצוף מ-1972 עד 1977, איבדתי קשר עם המציאות", סיפר באוטוביוגרפיה שלו שפורסמה ב-2003. "רק כאשר קמתי במוסד לפגועי נפש לצד אנשים שרועדים כמו עלה ומדברים עם עצמם, הבנתי שאני חייב שינוי".
אבל תקופת האלכהוליזם פגעה קשות בגריבס. גופנית, כלכלית, נפשית וכמובן גם לתדמית שלו. צריך להבין, תקופת הזוהר של החלוץ הייתה בימים בהם כדורגלנים הרוויחו כמה מאות פאונד בחודש. ההגדרה "הקדים את זמנו" נכונה עבורו בכל כך הרבה מובנים. אשתו עזבה אותו (בהמשך הם חזרו להיות יחד), הוא גר בדירת חדר ונאלץ למכור מעילי נשים על מנת לשרוד כלכלית.
הקאמבק הטלוויזיוני וההכרה שחיכה לה
אחרי שנגמל סוף סוף מאלכוהול, הצליח גריבס להחזיר את חייו למסלולם. ב-1985, החל להנחות תכנית טלוויזיה ברשת 'ITV' לצד אגדת ליברפול, איאן סנט ג'ון, שהלך גם הוא לעולמו לפני כחצי שנה. במשך 7 שנים דיברו שניהם בכל שבוע על הדבר שהם הכי אוהבים, כדורגל. התכנית שלהם הפכה לאחת האהובות בטלוויזיה האנגלית, כאשר קהל צעיר למד להכיר ולהתאהב בכריזמה ובהומור של גריבס, שנראה כמי שנולד מחדש.
החזיר את חייו למסלולם בטלוויזיה (Getty)
ב-1992, התכנית ירדה באופן סופי מהאוויר, החלטה שבאותו זמן תפסה את הכותרות הראשיות באנגליה. גריבס, שעבור רבים כבר זוהה יותר כפרשן מאשר ככדורגלן, שוב נעלם מהציבוריות האנגלית, עד שב-2009 רשם את סגירת המעגל המרגשת שלו, כאשר קיבל את מדליית הזהב מהגמר ב-1966 בו לא השתתף. הוא גם קיבל תואר MBE (עיטור האימפריה הבריטית) מהמלכה, למרות שעד יומו האחרון, אשתו טענה בתוקף שחייב היה לקבל תואר סר. למרבה הטרגדיה אגב, את המדליה לה חיכה כל כך הרבה שנים, הוא נאלץ למכור ב-2014 במכירה פומבית.
בשנים האחרונות, הבעיות הרפואיות כבר הכריעו את גריבס. מהשבץ המוחי הקטן שעבר ב-2012 הוא התאושש במהרה, אבל ב-2015, שכב שישה ימים ללא הכרה בעקבות שבץ נוסף שעבר. טוטנהאם עוד הספיקה לערוך טקס מיוחד לכבודו ב-2017, אבל אפשר להגיד שבשנים האחרונות, מותו של גריבס היה כבר עניין של זמן בלבד.
"מה הייתי עושה בחיים אם מעולם לא הייתי בועט בכדור? אני באמת לא יודע. אולי מוכר מכוניות משומשות. הכדורגל נתן לי אושר חיים טובים, אבל מעולם לא הצליח לתת לי יציבות כלכלית. נאלצתי לעבוד במשך כל החיים שלי", סיפר ב-2003.
האם חייו של גריבס היו טובים יותר ללא הכדורגל? האם הנפילה לאלכוהול לא הייתה מתרחשת ללא הדעיכה שלו כשחקן וככוכב תרבות אנגלי? לעולם לא נדע, וזה באמת כבר לא חשוב. הממלכה ועולם הכדורגל כולו, נפרד מאחד החלוצים המחוננים שאי פעם דרכו על הדשא, וכך ראוי לזכור אותו.
ג'ימי גריבס
1940-2021.
אגדה אנגלית.