לזאיון וויליאמסון עוד הייתה תקווה שהוא ייבחר ע"י הניקס בדראפט, קוואי לנארד ופול ג'ורג' לא היו שחקנים של הקליפרס, נבחרת העתודה של ישראל חלמה על זכייה באליפות אירופה כאן בתל אביב ו"קורונה" היה בסך הכל שם של בירה או כדורגלן מקסיקני. כך, בקצרה, נראה העולם שלנו בפעם שעברה שקליי תומפסון שיחק כדורסל.
ב-13 ביוני 2019 פני ה-NBA השתנו. כשטורונטו הובילה 2:3 על גולדן סטייט בסדרת הגמר, תומפסון נדרש לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב – להתעלות במשחק 6, וזה בדיוק מה שהוא עשה. הצלף של הווריירס עמד על 30 נקודות ברבע השלישי, וכשמשחק 7 היה נראה מעבר לפינה והלוחמים הובילו 80:83, תומפסון נחת לא טוב על הרגל וקרע את הרצועה הצולבת.
הפרצופים באורקל ארנה שידרו הלם מוחלט, והאוהדים המרוסקים, שכבר איבדו את קווין דוראנט במשחק הקודם, ראו איך השושלת שלהם מתפוררת. תומפסון ירד לחדר ההלבשה, ולמרות הפציעה הקשה חזר לפרקט כדי לדייק פעמים מהקו ולעלות את חבריו לפלוס 5 כ-14 דקות לסיום.
הרגע האחרון על הפרקט. תומפסון בגמר 2019 (Getty)
כולנו יודעים איך אותו גמר הסתיים, אבל מה שאנחנו לא יודעים זה מה היה קורה אילו תומפסון היה נשאר בריא ולא קורע את הצולבת בגמר/האכילס לפני העונה שעברה. אופציה ריאלית למדי: דוראנט לא עוזב לברוקלין, הניקס שוב הקבוצה הטובה ביותר בניו יורק, גולדן סטייט עם אליפות ב-2019, 2020 ו-2021 (שש אליפויות בשבע שנים), לברון ג'יימס תקוע על שלוש טבעות ועוד ועוד השלכות שאפשר לקשר לאירוע שהוציא קצת מהכיף ב-NBA.
אך לשמחתנו הכיף הזה יחזור בדצמבר הקרוב. הווריירס מתכננים לקבל בחזרה את פניו של תומפסון באיזור חג המולד, ואנחנו נחזור לכתוב את צמד המילים הכי קטלני בשפה האנגלית – ספלאש בראת'רס. גם אם סטף קרי לא קטף את התואר בסופו של דבר (לסיים במקום השמיני לא עוזר), הכוכב הגדול סיפק אשתקד עונה של MVP. עם שיא קריירה של 32 נקודות ו-5.3 שלשות בממוצע למשחק, לעיתים קרי גרם לנו לשכוח שלצדו בדרך כלל משחק האיש היחיד בעולם שמסוגל לנצח אותו בחיובים.
כל חובב כדורסל יתרגש כשהוא יראה את הספלאש בראת'רס שוב בפעולה, אבל לצד ההתלהבות חייבים להעלות את שאלת השאלות – איזה תומפסון נקבל אחרי היעדרות בת שנתיים וחצי? ועל זה, ננסה לענות.
"הכושר הטוב ביותר שלי עוד לפניי"
האוהדים, כלי התקשורת והצוותים הרפואיים יכולים לדבר בלי סוף על הקאמבק של תומפסון, ולנסות לנתח כיצד הוא יחזור לפרקט, אבל בסופו של דבר רק הוא יודע איך הוא מרגיש מבחינה גופנית ומנטלית (הפן המנטלי לא פחות חשוב). אז לפני שנבחן לעומק את הסיטואציה בסן פרנסיסקו, בואו נראה מה יש למספר 11 לומר. "נלחמנו העונה בלא מעט מכשולים, זה ישתלם כשנרוץ לאליפות בעונה הבאה", אמר אחרי ההדחה לממפיס בפליי-אין.
"בשנתיים האחרונות צפיתי בהרבה משחקי כדורסל ומהר מאוד הבנתי שזאת לא המומחיות שלי. מעולם לא הייתי כל כך רעב ואני באמת ובתמים מאמין שהכושר הטוב ביותר שלי עוד לפניי. לא סיימנו כלום, אני מבטיח לכם". גם כשהוא רחוק מהמגרש, תומפסון כל הזמן דואג להיות קרוב לאוהדים ברשתות החברתיות, על מנת להזכיר להם שהוא לא הלך לשום מקום.
סטיב קר סיפר אתמול (שישי): "אני רואה את קליי מתאמן מדי יום ואני יכול להגיד שהוא בכושר טוב, הוא שמח ומתרגש לחזור לשחק. אפשר לראות את האור בקצה המנהרה. אני כל הזמן חושב על הרגע שהוא יעלה לראשונה על הפרקט בצ'ייס סנטר, זה יהיה מרגש. רואים את ההתלהבות אצלו באמצעות ההליכה שלו, הקאמבק מתקרב".
סיבה אחת לאופטימיות וסיבה אחת לדאגה
לא צריך לחכות עד דצמבר כדי להצהיר שתומפסון עדיין אחד הקלעים הטובים בעולם. כל עוד סטף וגרין ישחקו לידו, וסגנון המשחק של הווריירס יישאר זהה, קליי יקבל המון קליעות פנויות שיסתיימו עם הכדור בתוך הרשת. תהיו בטוחים שהידית לא הלכה לאיבוד, כי בכל זאת מדובר בקלע ה'קאץ' אנד שוט' הטוב בהיסטוריה.
מאז 2013/14, נרשמו 11 מקרים שונים בהם שחקן קלע 217+ שלשות קאץ' אנד שוט בעונה אחת (כולל פלייאוף) – תומפסון רשום על שישה מהם (קרי על שניים). תומפסון שבר את שיא כל הזמנים לעונה עם 322 שלשות מתפיסה ב-15/16. ובמקרה שלו, אנחנו לא מדברים רק על הכמות, אלא גם על האיכות. מ-2015 עד 2019 קליי הוביל את הליגה גם במספר שלשות בקאץ' אנד שוט, וגם באחוזים בהם צלף אותן – 44%.
אנחנו הרי כבר יודעים שתומפסון הוא צלף היסטורי שימשיך לקבל מבטים פנויים אחרי תנועה ללא כדור. וכשהוא יקבל את אותם מבטים מול הטבעת, כמה מכם מוכנים להמר נגדו? מכיוון שקליי יכול לשנות קבוצה גם בלי הצורך התמידי בכדור בידיים או ביכולות אתלטיות, ניתן לומר שלפחות בחלק הזה של המגרש, הפציעות לא אמורות להשפיע.
אבל כמו שסקרמנטו לא יודעת - למגרש הכדורסל יש שני חלקים, ובצד ההוא של המגרש עולה סימן שאלה לא קטן. תומפסון נחשב לאחד השומרים הטובים בליגה (נבחר ב-2019 לחמישיית ההגנה השנייה), וכאן הוא כבר יצטרך שהגוף לא יבגוד בו. אם הפציעות ירדפו את קליי, הנסיגה תבוא לידי ביטוי קודם כל בהגנה. אייברי בראדלי הוחתם כדי לעצור את הדימום עד החזרה (ואולי אחריה) וגם אנדרה איגודלה צפוי לתרום מהניסיון שלו. גם אם תומפסון לא יהיה שוב השומר שהיה בעבר, קר אמור להסתדר בהגנה מחוץ לצבע עם שני החבר'ה הוותיקים, אנדרו וויגינס, חואן טוסקנו אנדרסון וג'ורדן פול שעשה קפיצת מדרגה כשומר.
יצטרך להוכיח את עצמו בהגנה (Getty)
לא כולם דוראנט: איך שחקנים אחרים התאוששו מהפציעות של תומפסון?
נתחיל עם מספר דוגמאות של שחקנים שסבלו מקרע בצולבת:
- דרק רוז. ה-MVP לשעבר מעולם לא חזר לרמה שהוא אמור היה להיות בה לולא הפציעות, אבל גם היום בגיל 32 הוא עושה חיל בניקס עם כ-15 נקודות למשחק.
- ברנרנד קינג. משחקן הווה של הניקס לשחקן עבר. קינג החמיץ למעלה משנתיים בגלל הפציעה הזו, אבל בסוף חזר ונבחר לאולסטאר שש שנים אחרי הפציעה המקורית.
- ביירון דייויס. סבל מהפציעה הזו בפעם הראשונה במכללות, מה שלא הפריע לו לרשום קריירת NBA נהדרת, אך בפעם השנייה הפציעה הקשה הובילה לסיום הקריירה שלו.
- קייל לאורי. קרע את הצולבת לפני המכללות, חזר תוך פחות מארבעה חודשים ולא חווה זאת שוב ב-NBA.
- ג'בארי פארקר. מי שנבחר שני בדראפט 2014 סומן כמי שיהיה הפנים של הליגה, אבל הוא קרע את הצולבת פעמיים והיום הוא שחקן ספסל בבוסטון.
- קריסטפס פורזינגיס. בתחילת 2017/18 פורזינגיס נראה כמו מועמד לגיטימי ל-MVP, אלא שבפברואר 2018 הוא הצטרף לרשימה הזו ומאז הוא רך, מפוחד ובעיקר סובל מפציעות חוזרות. ללא הפציעה, דאלאס עוד הייתה יכולה לקחת את האליפות בעונה שעברה.
מספר שחקנים שסבלו מקרע בגיד האכילס:
- קווין דוראנט. הוא אמנם לא השחקן הכי בריא שיש ב-NBA, אבל הוא בוודאי הסקורר הכי קטלני שיש לליגה הזו להציע. למרות היעדרות בת שנה וחצי, דוראנט חזר בסערה, סיפק משחקים לפנתיאון בפלייאוף במדי ברוקלין והוביל את ארה"ב לזהב בטוקיו 2020.
- דמרקוס קאזינס. עד לפני ארבע שנים בלבד קאזינס היה הסנטר הטוב בעולם, אך זה השתנה עם הפציעה האכזרית. משחקן של 25 נקודות ו-13 ריבאונדים בממוצע למשחק, קאזינס הפך בגיל 31 לשחקן ספסל.
- ברנדון ג'נינגס. רק השבוע מר "Bucks in 6" טען שאם לא היה קורע את האכילס, הוא היה נבחר לאולסטאר. ג'נינגס הפך משחקן של 15-19 נק' למשחק לאחד שמתקשה לגרד ספרות כפולות.
- קובי בראיינט. לפני הפציעה קובי קלע 27.3 נקודות בממוצע ב-46%, ואחריה 19 נק' ב-37%. בראיינט קרע את האכילס בגיל 34 כשהשיא היה מאחוריו, והפציעה למעשה הייתה ההתחלה של סוף הקריירה שלו.
- ג'ון וול. הגארד של יוסטון שמחפש בית חדש הצליח לשמור על המנייה שלו עד כמה שניתן, על אף שפספס שנתיים. בעונת החזרה שלו אשתקד רשם 20.6 נקודות למשחק לצד 6.9 אסיסטים (ממוצעים כמעט זהים לאלו שהיו לו בוושינגטון לפני הפציעה).
- רודי גיי. בגיל 30 גיי קרע את האכילס, מה שגרם לתפוקה שלו לרדת (קלע בממוצע כמעט 20 למשחק), אך גם היום יש לו מקום בליגה כשחקן רוטציה לא רע בכלל שקולע בספרות כפולות. בחודש שעבר הוא הצטרף ליוטה.
*יש לציין ששנתיים וחצי מחוץ למגרשים זאת אחת ההיעדרויות הארוכות שראינו אי פעם ב-NBA
נשאר הסקורר הטוב בליגה, למרות הפציעה. דוראנט (getty)
מה גולדן סטייט תעשה אם תומפסון לא יחזור טוב מהפציעה?
תומפסון כל כך חשוב לגולדן סטייט, שהוא יכול להיות ההבדל בין עוד עונת פליי-אין לאליפות. תוכנית החלומות של קר תלויה בקליי, ואם היא תצא לפועל קרי ייבחר ל-MVP, תומפסון ישכיח את הפציעות, גרין ימשיך לעשות את הדברים הקטנים שמנצחים משחקים גדולים ו-וויגינס יתחסן. חגיגות בסן פרנסיסקו, השושלת הגדולה מאז שיקגו של מייקל ג'ורדן שוב איתנו. אבל אתם יודעים איך זה, כל תוכנית טובה צריכה תוכנית ב'.
תומפסון אחראי על איך ייראה הפרק האחרון בשושלת של גולדן סטייט שמגיעה לשנים האחרונות שלה (בכל זאת הוא וגרין יהיו העונה בני 32 וקרי 34), ואם הוא לא יעמוד במשימה, לג'נרל מנג'ר בוב מאיירס לא תהיה ברירה אלא לערבב את הקלפים שלו.
לקרי ולווריירס אין זמן לבלת"מים (כמו העובדה שוויגינס לא יכול לשחק במשחקי בית עד שיתחסן, למשל), אך למזלם יש בידיהם מספיק נכסים שבאמצעותם הם יוכלו להמר על כל הקופה. אם בהמשך דברים לא יזוזו כמתוכנן, גולדן סטייט תהיה חייבת לעשות הכל כדי להעביר בטרייד שחקנים צעירים כמו ג'ונת'ן קומינגה/ג'יימס ווייזמן/מוזס מודי/ג'ורדן פול, ולהנחית סופרסטאר נוסף שיחזיר את המועדון לגדולתו.
כשנגיע לגשר שער הזהב נחצה אותו ונחשוב בדיוק מה צריך להיות הצעד הבא של גולדן סטייט, אך בינתיים, אפשר להתמקד בציפייה לאחד הקאמבקים המרגשים שידענו. קאמבק של "וורייר" אמיתי שימשיך מאותה נקודה בה עצר בגמר 2019, וכמו תמיד – יסתכל רק על הטבעת.
מצפים לחזרה. תומפסון (Getty)