אחת המטאפורות השחוקות בעולם בכדורגל לתיאור שחקנים בעלי יכולות מגוונות היא "אולר שווייצרי". שחקנים כאלה שכמעט לא משנה איפה תשים אותם, הם יתנו תפוקה, ויעזרו למאמן לחפות על חוסרים או בעיות בסגל. שרן ייני הנהדר הוא הכלבויניק, "האולר השוויצרי" אם תרצו. בעוד שאייל גולסה, בהשאלה מה-NBA, הוא אול אראונד פלייר.
גולסה הוא חלומו של כל מאמן. הוא משחק מצוין בכל עמדות הקישור, מאפשר מעבר בין מערכים ומדביק את הקבוצה באינטנסיביות שלו. בעונה שעברה, מאז שפטריק הגיע, שיחק גולסה את ה-10 במערך שלושת הקשרים, ואם אתם חובבי ביטויים בלטינית – הסופוקו (Suffoco).
תפקידו של השחקן במערך הזה הוא לסגור את קווי המסירה של הקשר האחורי של היריבה, ובכך "לחנוק" אותה מאחור, ומכאן משמעות השם. הוא ביצע את התפקיד הזה בהצטיינות, ויחד עם דור פרץ, הוביל את מכבי לריצה חסרת תקדים של 16 ניצחונות מ-17 משחקים, שנעצרה רק בדרבי בסוף הסיבוב השני. הדרבי שאותו רבים מסמנים כנקודת המפנה לרעה בעונה המטורפת ההיא. אצל איביץ', גולסה שיחק לרוב כאחד מצמד קשרי 50/50 יחד עם פרץ, כשגלזר מדרגה מאחוריהם, במה שכונה ביציע "חליפת האיומים". אם נלך עוד אחורה, נראה שגולסה גם תופקד כ-6 לעת מצוא, ואפילו כשחקן כנף בימיו בפאוק.
גולסה הוא חלומו של כל מאמן. אבל אולי בגלל מסגנון המשחק האגרסיבי שלו, אולי בגלל עומס המשחקים, ואולי סתם כתוצאה מחוסר מזל, גולסה מתקשה לרוב להשלים יותר מ-25 משחקי ליגה בעונה. וכאן עולה הדילמה הקבועה של מנהליה המקצועיים של מכבי, כל קיץ מחדש. כשמגיע חודש יולי, מפיל המנהל המקצועי של מכבי סנדוויץ' חמאת בוטנים דמיוני לרצפה, ומקווה שהוא לא ייפול על הצד עם הממרח. הוא מקווה לעונה מלאה של גולסה, כמו זו של 19/20, שנגמרה באליפות ובמועמדות לגיטימית לשחקן העונה, בזמן שהוא יודע שזה עלול להיגמר גם במספר הופעות חד ספרתי, כמו בעונת 18/19.
יש משהו כמעט סמלי בחזרה של גולסה למגרשים במשחק האחרון מול הפועל ירושלים, שניה לפני עוד פגרת נבחרות, וכחצי שנה לאחר שנפצע בפגרת הנבחרות קודמת, במה שהוגדר "כמכה בברך". כל אחד שראה את המשחק הזה חשב את אותו הדבר – מכבי התגעגעה לגולסה. במשך חצי שנה, האוהדים התפללו לרפואת אייל בן אבנר, העוקבים באינסטגרם ניתחו כל סטורי, וקהילת הטוויטר געשה בעקבות כל דיווח של כתבי הקבוצה בעניינו. אבל פה נעוץ ההבדל. בניגוד לקהל, לארגון כמו מכבי אין את הפריבילגיה להתגעגע לשחקן. טוב ככל שיהיה.
רגע לפני שאתם סוגרים את הכתבה בחמת זעם, או מגיבים שלכותב שורות אלו אין מושג (אתם כנראה צודקים), חשוב להבהיר שאין כאן קריאה לשחרור גולסה. רחוק מכך.
עושה הכל בקישור. גולסה (אלן שיבר)
וכאן נכנס לתמונה המנהל המקצועי. אותו פונקציונר שאמור לבנות את עתיד הקבוצה. בהשוואה גסה לעולמות התפעול, מנהלי פרויקטים עוקבים אחרי מדדי ביצוע שונים, מאתרים בעיות או חריגות ומנסים לתקן אותן. כך גם אמור לפעול מנהל מקצועי, אם הקבוצה חסרה את אחד משחקניה הטובים באופן תדיר, זה מעיד שעליה להחזיק עתודה מספקת בעמדה. עמדה שאוישה העונה בעיקר על ידי שניים – שרן ייני ושחר פיבן. שחקנים מצוינים בפני עצמם, אך לא כאלו שיכולים לספק את מה שגולסה נותן למכבי. בעונה שעברה עוד היה למכבי את דור פרץ, שחקן לא פחות טוב מגולסה. אך עזיבתו פרקה סופית את "חליפת האיומים", והכריחה את מכבי לחשב מסלול מחדש בנוגע לסגנון המשחק של הקבוצה.
כיום, כשגולסה משתלב בהדרגה, והקבוצה לפני לוח משחקים פשוט על הנייר, לגורמי המקצועיים במכבי יש זמן לשבת בנחת, ולבנות את תכנית המגירה של הקבוצה למקרה שגולסה (חו"ח, טפו טפו, שום בצל ושאר ירקות) ייעדר. יש שיטענו שאפשר להחליף את גולסה רק בשחקן זר. הם כנראה צודקים, אבל אין לקבוצה מקום לזר כרגע, ואיך אומרים, עדיף מחליף ישראלי צעיר עם פוטנציאל ביד, מאשר זר מדומיין על העץ. ובמקרה, למכבי יש בדיוק כזה – עידו שחר. הג'ינג'י הקשוח של מכבי הראה את יכולותיו המגוונות לאורך המסלול הקבוע של צעירי מכבי – מבית"ר תל אביב, דרך השאלה לליגת העל, וכעת הגיע כדי לתקוע יתד בקבוצה הבוגרת. יותר מזה, עם שחרורו של קארצב, מכבי פינתה לו את הדרך, והשאירה אותו כמחליף הטבעי היחיד בסגל.
למרות הנסיבות האידאליות לכאורה, שחר טרם ראה דקות משחק משמעותיות בקבוצה העונה. וזאת למרות ששחר הוא בן טיפוחיו של פטריק, ומי שאמור לתפוס את התקן של "הצעיר שמשתלב העונה בסגל" על שם גררו. ייתכן שפטריק מעדיף ללכת עם השחקנים הוותיקים שלו, אולי כדי להשאיר אותם מרוצים, ואולי כי הוא מעדיף ניסיון עד שהספינה תתייצב. אבל כאן, שוב, אמור להיכנס לפעולה המנהל המקצועי. כבר תהיתי בעבר בנוגע ליחסי הכוחות בין יצחקי לפטריק, והאם יצחקי מסוגל לדרוש מפטריק דרישות מקצועיות. אך אם יש רגע להתחיל בכך, זה הרגע. אחרת, וכמו שפתיחת העונה הזו הראתה לנו, נמשיך להתגעגע לגולסה.
הכותב הינו אוהד של מכבי ת"א
אפשר וצריך לשלב אותו יותר. עידו שחר (דני מרון)