תון מייקר: ״המחשבה שהקריירה היא כישלון אפילו לא עוברת לי בראש״

פתיחת העונה הרעה של הפועל ירושלים הביאה לכך שדווקא אחד משחקני החיזוק הנוצצים ביותר שהגיעו לכאן בשנים האחרונות, ת׳ון מייקר, נראה כמועמד ריאלי להחלפה, בשל החולשה של הקבוצה בקו הקדמי. הביגמן הגיע לירושלים עם תקוות גדולות מאוד, אך עד מהרה הסתבר שהוא לא באמת הסנטר שירושלים קיוותה לו, ונדמה שכל משחק יכול להיות ההזדמנות האחרונה שלו להוכיח שהוא יכול לעשות את ההתאמות לכדורסל האירופי. בראיון בלעדי הוא מספר על הקשיים במעבר מארה״ב לאירופה, ההשוואות לדוראנט ולגארנט, והחלום לעורר שינוי אמיתי בארץ מולדתו, דרום סודאן.

עם כמה משחקים אל תוך העונה, נדמה שעדיין לא הצלחת להיכנס לעניינים. מה החלק הכי קשה?
״הכדורסל כאן יותר מושתת על שיטה, ואתה חייב להבין אותה בצורה מושלמת כדי להצליח. ב-NBA כל הקבוצות עושות פחות או יותר את אותו דבר. כלומר, אם העבירו אותך בטרייד, אתה תגיע לאימון הראשון והכל יהיה מאוד דומה. תרגילים דומים, רוטינות דומות. פה הכל קשור לשיטה ולרעיון אחד גדול. ספציפית לשיטה שלנו, זה קצב משחק שאני לא שיחקתי מאז התיכון, וזה דורש המון עבודה. הפיזיות כאן שונה, יש דברים ששורקים כאן ולא שורקים שם. למשל, נגד קרשיאקה שרקו לי פעמיים צעדים על דברים שאני לא רגיל אליהם, אז באימון לאחר מכן באתי לעבוד קודם כל על המהלך הזה, על מתי להוריד את הכדור לרצפה. או למשל, כאן מותר להסיט את הכדור אחרי שהוא קופץ על הטבעת בזריקת עונשין, ולא ידעתי את זה, אז באימונים הראשונים כולם צרחו עלי לעשות את זה״.

אתה רואה את עצמך יותר כסנטר או כפורוורד? כי כרגע נראה שזו עיקר הבעיה שלך בהשתלבות, העובדה שאתה טווינר כזה
״אני רואה את עצמי שחקן כדורסל, העמדה לא ממש חשובה. יש לי סט כישורים לא רגיל לשחקנים בגודל שלי. אני יכול לכדרר, אני קלעי טוב. בהרכבים של סמול בול אני יכול להיות סנטר, בהרכבים של גודל אני אזוז ל-4. אם ישתמשו בי נכון אנחנו יכולים לגרום לקבוצה היריבה הרבה כאבי ראש ולהכריח אותם לעשות את ההתאמות אלינו ולא ההיפך״.

זכרונות מאפריקה
מייקר בן 24 בלבד (״עד לפני כמה שנים הרגיז אותי שפיקפקו באמיתות הגיל שלי, אבל היום כבר לא איכפת לי״), אבל מדבר ומתנהל כמו וטרן בן 30. מסלול החיים שלו אילץ אותו לעבור תהליכים מואצים של התבגרות, ושיחה איתו מרגישה כמו שיחה עם אדם שעבר הרבה, למד הרבה, ומסתכל על החיים בצורה שונה לגמרי מרוב בני גילו. ״אני מודע לכך״, הוא אומר, ״נאלצתי להתבגר מהר מאוד בגלל החיים שהיו לי. עברתי המון בתים, ארצות, ובכל מקום שהגעתי אליו הייתי חייב להסתגל אליו מהר מאוד וזה מחשל ומבגר אותך. היו לי מטרות בגיל מאוד צעיר, והקרבתי הרבה מאוד כדי לפתח קריירה בכדורסל, ויתרתי על ההנאות של גיל ההתבגרות, וכל זה כשאתה לא בסביבה הטבעית שלך כי אתה זז כל הזמן, אז אתה פשוט חייב להסתגל מהר ולהתבגר מהר״.

עזבת ארץ מדממת כמו דרום סודאן לאוסטרליה, שהיא אולי ההיפך הגמור ממה שהכרת. איך זה קרה?
״ההחלטה היתה לעשות הכל כדי להשיג חינוך טוב יותר. כשהייתי ילד היינו צריכים בכלל לחצות את הגבול לקניה או לאוגנדה כדי לקבל חינוך טוב יותר. כשאבא שלי שלח אותנו לאוסטרליה, הכל פתאום השתנה. האוכל היה שונה, התרבות שונה, כל החיים השתנו. לא באנו לאוסטרליה כדי לנפוש, באנו כדי ללמוד וכדי לרכוש השכלה וזה מה שעשינו״.

אתה רואה את עצמך חוזר יום אחד לארץ מולדתך?
״אני בונה כעת בית יתומים בדרום סודאן. זה משהו שאני עובד עליו בשנה האחרונה, התחלנו לבנות לפני כמה חודשים, אבל זה משהו שחלמתי לעשות במשך שנים. אחי ואני חשבנו על זה המון זמן וסוף סוף זה קורה. עזבתי את דרום סודאן כשהייתי ילד ממש צעיר, וכשחזרתי לביקור בערך בשנת 2010, ראיתי איך כולם חיים והשוויתי את זה לחיים של באוסטרליה ויש כמובן הבדלים עצומים, אבל ראיתי עד כמה העם שלנו חזק, איזה יצר הישרדותי יש לו. יש הרבה אלימות בארץ הזו, אבל אנשים מנסים לחיות. כשחזרתי לבקר הייתי מאושר לפגוש את כל המשפחה שוב, אבל אז ראיתי באמת שיש המון דברים שצריך לתקן שם. החיים קשים, החינוך גרוע, אנשים סובלים. והרעיון שלי היה להתחיל מהנוער, מהצעירים, לערב בזה כמובן ספורט, שיכול להשכיח את הצרות ולהפיג את המתח״.

ההתחלה שלך באוסטרליה היית בכלל עם כדורגל, איך עברת לכדורסל?
״פשוט צמחתי במהירות מטורפת. בין גיל 12 ל-13 גבהתי באיזה 30 סנטימטרים, ואז שיחקתי באמת כדורגל, בכנף ימין, ואני זוכר שממש היו לי כאבי גדילה מטורפים. לא הפסקתי לגבוה ובאיזשהו שלב בן דוד שלי אמר לי ׳אתה יודע מה, עזוב את הכדורגל בוא לשחק איתנו כדורסל'״.

״לא הייתי זקוק לקולג׳, החיים לימדו אותי״
מייקר עורר באזז עצום לפני דראפט 2016. הוא קפץ ישר מהתיכון ל-NBA, לא לפני קלטת ביצועים שעשתה רעש ברחבי העולם ומייד גררה השוואות לקווין דוראנט ולקווין גארנט, השוואות שבדיעבד היו מנותקות מהמציאות ואולי פגעו בתחילת הקריירה של מייקר. ״ההשוואות האלה תמיד יהיו, לכל ילד שמראה פוטנציאל. זה הכל עניין של מי התקשורת שמה לב אליו ומנסה לדחוף אותו. אולי זה קשור לזה שבאיזשהו שלב הייתי עושה מהלכים דומים לשחקנים האלה ואז זה הגביר את העניין ואת ההשוואות״.

אבל אצלך זה היה ממש חזק. היתה ציפייה שההשוואות האלה יתגשמו, אפילו יאניס עצמו אמר בנקודת הזמן ההיא שאתה יותר טוב ממנו
״אני חושב שזה התחיל כשבאחד הראיונות שאלו אותי מי השחקנים האהובים עלי, אז הזכרתי אותם, וזה הצטייר כאילו אמרתי שאני משחק כמוהם. זה נכון שניסיתי לחקות אותם, הרי גדלתי עליהם, ולמדתי קטעים שלהם ושל קובי, של אולאג׳ואן, אז אולי זה מה שגרם לאנשים לחשוב שאני ברמה שלהם, ובהמשך הדרך כשאנשים הבינו שאני שחקן אחר, אז הם רואים בזה כישלון״.

החלטת לוותר על קולג׳ וללכת ישירות לדראפט בגיל 18. בדיעבד אתה מתחרט על זה?
״ממש ממש לא. אין הרגשה טובה יותר לשמוע את השם שלך עולה בדראפט. ההתחלה היתה קשה ולא קיבלתי הרבה דקות, אבל בהמשך הפכתי לשחקן רוטציה וזה גרם לי להיות יותר בטוח בהחלטה הזאת. שיחקתי בפלייאוף ה-NBA בזמן שחבר׳ה בגיל שלי לא הצליחו להעפיל לטורניר ה-NCAA, רדפתי אחרי החלום והגשמתי אותו. יש שחקנים שהקולג׳ עוזר להם ליצור הרגלים חשובים, מלמד אותם איך זה להיות חלק מקבוצה, מחדיר בהם ערכים כמו משמעת ועבודת צוות. אני קיבלתי את כל אלה מהמסלול שלקחתי בחיים ולכן לא חשבתי אני זקוק לקולג׳״.

אבל אתה לא חושב שהיית יוצא משם שחקן יותר שלם, עם יסודות יותר יציבים?
״הקולג׳ שלי היה 30-40 המשחקים הראשונים שלי בליגה, למדתי המון בפרק זמן כל כך קצר. חייתי בחדר הכושר, והקבוצה אפילו הטיסה במיוחד את קווין גארנט כדי שיעבוד איתי, זו היתה הוראה מיוחדת של ג׳ייסון קיד שהיה המאמן. אבל שים את כל זה בצד - עבורי כל עניין ההשכלה מאוד מאוד חשוב, וידעתי שאם אני אלך לקולג׳ זה כנראה יהיה רק לשנה אחת, ׳וואן אנד דאן׳, אז לא רציתי להתחיל משהו שייעצר באמצע. אין לי ספק שאני אשיג את התואר שלי הרבה לפני שאפרוש מכדורסל״.

״אתה לא משתפר מלחכות להזדמנות״
הרבה אנשים הופתעו לא רק מזה שמייקר הגיע להפועל ירושלים, אלא בכלל מזה שקריירת ה-NBA שלו הסתיימה, לפחות בינתיים. ״הרבה אנשים הופתעו, אבל אני ממש לא הופתעתי, ראיתי את זה בא. הקורונה שיבשה את החיים להרבה מאוד אנשים, ואני ישבתי בבית כמעט כל העונה שעברה. לא הסכמתי לעבור את זה שוב, הייתי יכול לעשות מחנות קיץ עם קבוצות, ואז אולי להגיע לסגל הסופי ולהיות הגבוה השלישי ברוטציה ולחכות שמישהו ייפצע. אתה לא משתפר ככה, אתה לא משתפר מלחכות להזדמנות. פשוט רציתי לשחק. שחקן בגודל שלי חייב לזוז, חייב לשחק, ואם הייתי מחכה ויושב הייתי נפגע מזה. לכן קיבלתי החלטה לא לנסות להתקבל בכל הכוח לקבוצת NBA.

למה דווקא ירושלים? הרי היו לך הצעות מהבית, מאוסטרליה
״נכון, היו לי הצעות, אבל רציתי לבוא לפה. היו כמה קבוצות מאוסטרליה שממש רצו אותי, אבל הרגשתי שישראל זה המקום הנכון עבורי. אני עדיין לא מוכן לחזור הביתה. היה לי חשוב גם להוות דוגמא לאחי הקטן, (מאקור מייקר) הוא היה יכול לקבל חוזה זמני בג׳י ליג,  אבל לבסוף החליט לעשות כמוני ועכשיו הוא משחק בסידני קינגס באוסטרליה. המחשבה שהקריירה שלי היא כישלון אפילו לא עוברת לי בראש, כי אני כאן כדי להשתפר ואני משתפר״.

אתה מגיע לאירופה במחשבה שפה יהיה ה״וואן אנד דאן שלך״, לתת כאן עונה טובה ולחזור ל-NBA?
"אם המחשבה שלי תהיה שאני רק זמני כאן, כי אני לחוץ לחזור, אני פשוט לא אצליח. באתי לכאן מתוך חשיבה שזה הבית שלי עכשיו, בלי קשר לאורך החוזה. אני מאוד נהנה מירושלים ומישראל עד כה״.

קאץ׳ אנד שוט עם ת׳ון מייקר
מקור ההשראה הכי גדול שלך? אחותי
אמן וז׳אנר מוסיקלי אהוב? דרייק ו-R&B
מאכל אהוב? פסטה
מאכל ישראלי אהוב? הפולנטה של ״יודל׳ה״
דאנק או בלוק? דאנק, רק אם זה על מישהו, ״פוסטר״
יאניס או לוקה? יאניס
לברון או ג׳ורדן? ג׳ורדן
השחקן שהכי קשה לשמור עליו ב-NBA? דוראנט ויוקיץ׳
השחקן הכי טוב ששיחקת איתו? יאניס אנטטקומפו
השחקן הכי אנדרייטד ב-NBA? מלקולם ברוגדון
בסוף העונה תון מייקר יהיה: ווינר