את עודד קטש אין צורך להציג. אחד מגדולי השחקנים והמאמנים הישראלים. אדם בעל זכויות רבות בכדורסל ובספורט המקומי. נראה אנחנו יודעים עליו הכל, גדלנו איתו דרך ההתחלה במכבי ר"ג ועד המינוי לנבחרת ישראל. ועדיין, לא שמענו אותו מדבר כמו שהוא מדבר בפרק הרביעי של "לבד במגרש" וחושף צד חדש בהחלטה שלו לפרוש.
"יש לי מחלה אוטואימונית שאני מטופל כבר כמה שנים, פסוריאזיס מפרקים", חשף קטש, "זו מחלה שהתוודעתי אליה לפני כמה שנים. אם תשאל את הרופאה שלי, זו הסיבה שפרשתי מכדורסל. הגוף תקף את עצמו. לי אין ספק שזה נגרם מלחץ נפשי מאוד גדול, משחק מול מכבי, פיינל פור, סלוניקי. הגוף חווה סיטואציה שאי אפשר להכיל אותה. גם שם חוויתי חוסר תסכול, ימים שפחדתי שלא אוכל לתפקד. אחרי המשחק אמרתי שלא נתתי לעצמי לבכות. אם אני נותן לדמעה אחת לרדת, אני מתפרק. והצלחתי לתפקד, וזה היה אחד ההישגים. וזה לא היה המשחק הכי גדול שלי מבחינת כדורסל. אבל זה היה מאוד מאוד גדול שהצלחתי לתפקד. לא ידעתי להוציא את זה כנראה, אולי אם הייתי מתפרץ... מאוד יכול להיות ששם החלה מחלת המפרקים הזאת שהלכה אתי במשך שנים"
היו רופאים שאמרו לך שיש קשר ללחץ?
"לא, אבל אני די משוכנע שעוד כמה שנים ידעו. בסופו של דבר חוויתי אובדן מאוד מאוד גדול. עצם המחשבה שאם הייתי הולך לרופא הנכון, או שהיה הטיפול התרופתי של היום, הייתי חוזר לשחק כאילו כלום לא קרה. כמו שמשחקים עם קרוהן, או מתאוששים ממחלת הנשיקה, או דברים כאלה, הייתי יכול להמשיך קריירה. הנוח היה ללכת לאורתופדיה, למרות שלא הייתה סיבה, לא הייתה איזו טראומה, אבל אף אחד לא חשב שמשהו נפשי יכול לפגוע במפרקים. ד"א, אני חושב שמה שאני מתאר כפסוריאזיס מפרקים יש להמון אנשים. פשוט שפסוריאזיס תוקף את העור, יש כאלה שחוטפים חזק ויש כאלה שזה בקטנה שהם לא יודעים את זה".
קטש. "חוויתי אובדן גדול" (אלן שיבר)
איך גילית את זה?
יש סימנים מאוד ברורים, המחלה תוקפת מפרקים קטנים בהתחלה, אצלי זה התחיל מהברך. אני ב-5 אחוז המוזרים שזה תקף קודם מפרק גדול. אבל זה עבר למפרקים קטנים. כאבים בקרסול למשל, צעד ראשון כאילו שברתי את הרגל. ואז בסוף היום אני משחק טניס. שזה גם אחד הסימנים, תנועתיות עושה טוב. הלכתי לרופא עור ואורתופד וכאבים בצוואר, כשאתה פוגש את הרופא הנכון הוא יודע לזהות את זה. ובסוף אתה מבין שיש סיכוי שזה מה שהרופאים לא ראו אז".
ואתה אומר לי: לא מעניין אותי מה אומרים הרופאים, אני משוכנע שגרמתי את זה לעצמי. חייתי עם לחץ מוגזם
"חד משמעית... תראה יש דברים שאי אפשר להחזיר לאחור. אריק זאבי... אין לו את אותו הגוף בגלל הקריירה, לגור שלף לא היה כואב הגב. יש מחיר לסטרס הזה ולמה שקורה לגוף. עדיין הייתי רוצה את הדרך הזאת".
אשמח אם תוכל לחזור על חווית הדיכאון של עודד קטש. שלקחו ממך את הכדורסל
"זה סוג דיכאון.... אני יכול להגיד תמידי, כמו המחלה שלי, יש ימים כאלה ויש כאלה. וזה קטע מטורף, הימים שאני מרגיש פיזית הכי טוב זה כשיש לי משחקים הכי גדולים וחשובים. קם אחרת. מבחינתי זה דיכאון, אין לי ספק שקלינית אני בדיכאון תמידי, אבל מתפקד. הייתי בנאדם שעושה הרבה יותר דברים והרבה יותר מתפקד, היום זה חוסר תפקוד בדברים לא הכרחיים ואני חושב ש... אני לא מטופל מספיק, לא משתמש בזה, אין לי ספק שזה נובע מפחד מסוים. לא ממה שיגידו. אלא מפחד לפתוח את זה עד הסוף. מפחד מרגרסיה. מפחד שזה יעשה רע מאוד. זה חיוני בשבילי, אבל אני מפחד לפתוח. זה פצע שהוא קיים שם ולא עובר עם השנים. תמיד קיוויתי שכשאעבור את הגיל שמשחקים בו, זה יעבור ויירגע. בגיל 38-39 חשבתי שזה יהיה מאחוריי ותליתי בזה המון תקוות ולא ממש, הפצע נשאר, אבל אני מפחד...".
במדי פאו. "יכול להיות ששם החלה המחלה" (Getty)