שווה זהב: הבלון ד'אור מגיע ללבנדובסקי

יודעי דבר מספרים שטקס כדור הזהב שיתקיים הערב (שני) אמור להיות אחד הצמודים בהיסטוריה. 180 העיתונאים (בינהם הנציג הישראלי, נדב יעקבי חברנו) מרחבי העולם כבר שלחו את טופס ההצבעה שלהם בחודש שעבר, לפני החשיפה הגדולה בפריז. גם לפי סוכנויות ההימורים, אי אפשר להבדיל בין רוברט לבנדובסקי לליאו מסי, שני הפייבוריטים לפרס, שנאבקים ראש בראש על התואר האישי החשוב בעולם הכדורגל.

הוויכוח לגבי זהות הזוכה מתקיים באופן ער ותוסס ברחוב, ברשתות החברתיות ובתקשורת מדי שנה ושנה ואפילו אשתקד, כאשר בזלזול ואטימות בחרו אנשי הפראנס פוטבול לבטל את הפרס עקב מגפת הקורונה. אחת הסיבות לשיח האמוציונלי הזה הוא שאין באמת מאפיינים מיוחדים או קריטריונים לפיהם יש לקבוע מי השחקן הטוב ביותר בשנה מסוימת בענף שמסמל יותר מכל את ערך הקבוצתיות. גם בניתוח של למעלה מ-60 שנות כדור הזהב, לרוב היה קשה לשים את האצבע על פרמטר אחד שהעניק לשחקן מסוים יתרון על רעהו בדרך לתואר השחקן הטוב בעולם.

למשל, הזוכה הראשון סטנלי מאתיוס ב-1956 קיבל את הבאלון ד'אור כשהוא בן 41, מעבר לשיאו, סוג של פרס על מפעל חיים. הפוליטיקה ותחושת התיקון חדרו למצפון של מארגני התואר, כאשר ב-1995 העניקו אותו לג'ורג' וואה, כוכבה של מילאן, כאשר עד עצם היום הזה היה לשחקן האפריקאי היחיד שהניף את הכדור המוזהב. עד לשנה זו, לא ניתן היה לבחור בשחקנים שנולדו מחוץ מאירופה. למגינת ליבם של דייגו ארמנדו מראדונה, פלה, גארינצ'ה, ודרום אמריקאים אחרים.

ובכל זאת, אם יש קריטריון אחד שבלט הוא שבשנים של מונדיאל או יורו, הוענק הפרס למצטיין הטורניר הגדול. אם מדובר בשנת יורו, הרי שמאז פרנץ בקנבאואר (1972) ועד מתיאס זאמר (1996), העיתונאים הצביעו בעד השחקן האירופי הטוב ביותר באותו טורניר. אלא שמאז יורו 1996 עברו ארבעה זוכים שונים - לואיס פיגו (2000), אנדריי שבצ'נקו (2004), כריסטיאנו רונאלדו (2008) וליאו מסי (2012) מבלי להצטיין בטורניר האירופי (האחרון ארגנטינאי להזכירכם), עד שרונאלדו בעצמו שבר את הרצף ב-2016 עם הזכיה ביורו ולא פחות מכובד מכך, זכייה בליגת האלופות עם ריאל מדריד.

השנה, מוסכם על כולם שלא היה שחקן שבלט באופן חריג ביורו 2020. ז'ורז'יניו, שעזר לאיטליה לזכות באליפות אירופה ולצ'לסי בצ'מפיונס ליג, הוא בהחלט מועמד ראוי, אך יסתפק ככול הנראה במקום 3 עד 5. עובדה נוספת שלא משחקת בעד ז'ורז'יניו היא היותו שחקן קישור אחורי, ואם נתבסס על אופי ההצבעה בשנים האחרונות, הדור הנוכחי הולך אוטומטית עם שחקני ההתקפה ובשתי מילים: מסי ורונאלדו. שני הנפילים שחלקו בינהם את פרס כדור הזהב בין 2008 ל-2019, להוציא זכיה אחת של לוקה מודריץ' ב-2018, גם כשברור היה ששחקנים אחרים הגיעו להישגים אישיים או קבוצתיים טובים יותר. אחת הסיבות לכך היתה עם הטמעות הפרס בפיפ"א בין 2010 ל-2015 ששינתה את אופי ההצבעה והכניסה גם מאמנים, שחקנים וקהל לבחירה הסופית.

ועכשיו לשני המועמדים שיחלקו כנראה את המקומות 1 ו-2: מסי יכול לגרוף את הפרס בפעם השביעית לאחר שהבקיע 41 שערים והוסיף 17 בישולים ב-2021 ונדמה שאם יעשה זאת שוב, יהיה זה עוול גדול. ונסביר: הפרעוש, שהחל את העונה בצורה מגומגמת בקבוצתו החדשה פ.ס.ז', לא יסיים את העונה בצורה טובה יותר מאשר עונות קודמות, בטח לאחר שנכשל עם ברצלונה פעם נוספת בליגה הספרדית והסתפק רק בגביע המקומי. המעלה העיקרית שלו היא הזכיה בקופה אמריקה עם נבחרת ארגנטינה לראשונה מאז 1993. צריך לומר שרק רונאלדו ב-1997 וריבאלדו ב-1999 זכו בכדור הזהב לאחר הצלחה בקופה אמריקה (ובמקרה של רונאלדו, לא זה מה שנתן לו את התואר, אלא עונה מופלאה בברצלונה). כך שקשה להתייחס לקופה כשובר שוויון והיכולת של מסי לאורך השנה לא היתה יותר מרשימה מלבנדובסקי או כרים בנזמה למשל.

לעומתו, לבנדובסקי, וזה לא חדש, הוא הכובש הטוב ביותר בכדורגל העולמי בשנתיים האחרונות. אם לא ביטול הפרס בעונה שעברה, שחקן השנה בעולם היה גורף את כדור הזהב ב-2020 בהליכה וללא מתחרים ועם תחושת חוסר הצדק הזאת הוא מגיע לישורת האחרונה של 2021. נדמה שאם מנתחים גם השנה את המספרים שלו, הרי שהוא המועמד הראוי ביותר, עם 64 שערים ו-10 בישולים ב-2021 בכל המסגרות - שזה כמעט 20 שערים יותר מהכובש הטוב הבא אחריו (!), קליאן אמבפה (45 שערים). בכלל, אם מחשבים את אחוז המשחקים בהם כבש או בישל שער אחד לפחות במהלך השנה, מגלים שהוא עשה זאת ב-85 אחוז מהמקרים (!) נכון לכתיבת שורות אלה. וגם כאן אין לו בכלל מתחרים. כלומר, המכונה עבדה כמעט תמיד, בטח ביחס למסי (57 אחוז בלבד!), אמבפה (64 אחוז) או כרים בנזמה (62).

נכון הוא שלבנדובסקי זכה השנה רק באליפות עם באיירן מינכן, שזה כמו להגיד שילד גרמני לומד להגיד גוטה מורגן. הרבה בקשר לליגת האלופות הוא לא יכול היה לעשות, משום שנפצע ונעדר משני משחקי ההדחה מול פ.ס.ז' ברבע הגמר, מה שרק מעצים את התלות בו. מאחר ואי אפשר לעסוק במה היה קורה אם, צריך לדבר על ההישג האישי הכי מרשים שלו כשבסיום העונה שעברה רשם 41 שערים בבונדסליגה - אחד יותר מהשיא המיתולוגי של גרד מולר המנוח מ-1972. החלוץ הפולני השיג משהו שרק שני שחקנים בני זמננו, מסי ורונאלדו, עשו בליגה בכירה, כשחצו את מחסום ה-40. אין בכלל ספק מי המבקיע הטוב ביותר בכדורגל העולמי, וזה כשלעצמו, מספיק כדי לתת לו עדיפות על פני כל מועמד אחר מבין שחקני ההתקפה האדירים - מסי, בנזמה, סלאח, רונאלדו ואחרים.