דם, יזע ודמעות. הסופרבול ה-56 הבטיח לא מעט וקיים כאשר הלוס אנג'לס ראמס זכו הלילה (בין ראשון לשני) במשחק קשוח מאוד, בו גברו 20:23 על סינסינטי בנגלס. ההגנות בלטו בשני הצדדים, כאשר כל אחת מנעה מהשנייה להתקדם בקרב הגנתי ושקול שנמשך, במצטבר, 3 וחצי שעות.
בתחילת המשחק נראה שהמומנטום בצד של הראמס. אודל בקהאם ג'וניור עשה טאצ'דאון מוקדם, קופר קאפ הוסיף אחד משלו והם עלו ל-3:13 מבטיח, אבל אז בקהאם ג'וניור נפצע ואיבד את הסיכוי להמשיך במשחק. בשלב הזה דברים יצאו מאיזון: הבנגלס הצליחו להוריד ולחזור לעצמם לפני המחצית.
בתחילת המחצית השנייה טי היגינס, אחד השחקנים הבולטים במשחק, עשה טאצ'דאון מיידי אחרי ספק עבירה על ג'יילן רמזי, שחקן ההגנה של הראמס. ההגנות של שתי הקבוצות המשיכו לעמוד בלחץ במשחק פיזי במיוחד בו היו הרבה עבירות ושני הקוורטרבקים, ג'ו בורו ומת'יו סטאפורד, נפצעו וחזרו לשחק.
ההגנה של הראמס חוגגת (Getty)
תמונה אופיינית מהסופרבול (Getty)
הגנות נהדרות בשני הצדדים (Getty)
קרבות פיזיים במיוחד (Getty)
קופר קאפ. מאנשי המשחק (Getty)
בסופו של דבר המשחק הסתיים בהתקפה ארוכה במיוחד של הראמס, שפשוט דחפו את הכדור עד לאנדזון של הבנגלס. קופר קאפ תפס את המסירות הקצרות והמדויקות של מת'יו סטאפורד פעם אחר פעם, הקבוצה השתמשה בחוכמה בשעון והצליחה לנצח.
ההגנה שלהם מנעה מהבנגלס אפשרות ליצור כל מהלך בצד השני, בערב נהדר של שחקן ההגנה ארון דונלד וכלל החולייה ההגנתית של הראמס, זאת שנתפסה בעיני חלק מהפרשנים כנקודת החולשה שלה ערב ההתמודדות. בסופו של דבר הם זכו בסופרבול והפכו לקבוצה הראשונה מלוס אנג'לס שזוכה בתואר מזה שנים, בעוד הבנגלס עדיין יחכו לזכייה הראשונה שלהם.
להגדיר את המשחק הזה כסיפור הוליוודי יחטוא לאמת. הראמס לא ידעו שהם הולכים לנצח, וזה לא היה ברור עד לסיום. בשונה מסצנת אקשן של גיבורי על כמו איירון מן או קפטן אמריקה, המשחק הרגיש כמו מלחמה בין טנקים שמנסים לדחוף אחד את השני לקצה. לא קיבלנו כאן יותר מדי מהלכים אקרובטיים או מסירות על מגרש שלם, אבל קיבלנו הרבה אופי של שתי קבוצות נהדרות. אחת מהן, ההיא שחטפה ריצת 17:0 וניצחה בכל זאת, הראתה שיש לה אופי של אלופה.
הראמס חגגו במגרש הביתי (Getty)
הופעה נהדרת לא הספיקה. היגינס (Getty)