אדום עולה

כמה פעמים יכול אוהד כמוני להסביר את ההתרסקות ב-2020, שבגלל הקורונה, אי אפשר היה לתקן באמת גם ב-2021. לא כתבתי בסופו של דבר בהכנה לעונה על הצונאמי של חובבי הפורמולה 1 מנטפליקס, אבל השינוי קשה וכואב לאוהד ״ותיק״ כמותי. ניחא שבאחד השאלונים האחרונים, פתאום פרארי מתדרדרת בדירוג הקבוצות האהודות, אלא שפתאום השואו בפורמולה 1 הפך להיות חשוב מהספורט. איפה היה האומץ של מאסי מאבו דאבי בספא בשנה שעברה?

ועדיין, האמריקניזציה הזו של הספורט הכרחית בכדי לשמור אותו חי ורלוונטי לעתיד. ליברטי היא זו שהצליחה להכניס לניהול של הספורט את מגבלות התקציב, הכה חשובות. ליברטי הכניסו גם את מגבלות זמן הפיתוח שמקשות על הקבוצות המובילות ומקלות על המתקשות. ולסיום, ליברטי מינתה את רוס ברון לנהל את המהפכה התכנונית שתאפשר למכוניות להתחרות קרוב יותר וחזק יותר. ככה מנהלים פרנצ׳ייז ספורט בשכל.

ואם נחזור לבחריין, הרי שהרבה דברים מוזרים קרו במירוץ הראשון ולמעשה כבר באימונים לפני. המסתורין הכי גדול מבחינתי הוא מה קרה למקלארן? איך קבוצה שנראית נהדר בברצלונה מתרסקת ככה בבחריין? ברור שהמסלול בבחריין מציג דרישות קצת לא רגילות מבחינת חומרת הבלימות וכמובן שהטמפרטורות שם גבוהות מבברצלונה, אבל בסופ״ש המרוץ מזג האוויר לא היה כה חם ומקלארן לכאורה הביאה פתרונות בלימה חדשים, אלא שהביצועים שלה על המסלול לא תאמו כלל את ההימור שלי עליהם בפנטזי ליג. משהו שם לא עובד ברמה הבסיסית ביותר וזו הפתעה רעה לא צפויה.

הפתעה אכזרית אחרת הייתה הפרישה הכפולה של רד בול. ברגעים אלה עוד לא ברור מה קרה, אבל כל פרישה היא מכה אמיתית במאבק אליפות, אפילו אם יש יותר מרוצים מאי פעם. זו מכה לא צפויה לאור האימונים החלקים של רדבול ולאור זאת שדווקא מבחינת יחידת הכוח לא התרחשה מהפכה. מעבר למכה הכפולה של הפרישה, רדבול גם לא הצליחו להציג במהלך המרוץ יתרון ביצועים בסטינטים הארוכים על פרארי וזה עוד משהו שהם יחשבו עליו, אלא שאין להם זמן להרבה מחשבה, כי ג׳דה כבר כאן...

נקודה בולטת מאד בהתנהגות המכוניות היא הגמלוניות שלהן בפניות האיטיות. מכוניות האפקט הקרקעי הללו מייצרות הצמדה אווירודינמית דומה למה שהיה בעבר בפניות המהירות, אבל בפניות האיטיות אין בכלל השוואה ועל זה צריך להוסיף את המשקל הרב ביותר אי פעם בהיסטוריה של הפורמולה 1. נקודה נוספת היא המתלים המוקשחים שנועדו למנוע את הקפיצות ולסייע בשליטה בנקודת שיוויון הכוחות האווירודינמיים ואתם מקבלים מכוניות עם מעט אחיזה מכנית, ורגישות גבוהה לנעילת גלגלים בבלימה לפניות האיטיות. במסלולי רחובות עם פניות איטיות כמו מונקו או סינגפור, המכוניות עלולות להראות פשוט מצחיק...

שתי הנקודות הכי חשובות עבורי היו כמובן עד כמה פרארי תחרותיים ועד כמה המהפכה התכנונית עזרה לקרבות צמודים. מבחינת פרארי, נראה שקודם כל יחידת הכוח שלהם כבר לא סובלת מנחיתות והראיה הביצועים של אלפא רומיאו והאס. מבחינת פרארי היה מעניין לראות את הלחץ שהשתחרר בקבוצה לאחר שהצליחו לממש את הפוטנציאל. היה שם הרבה שחרור לחץ, אם כי תמיד מצחיק אותי לראות עד כמה לקלר וסאיינז כנים בראיונות שלהם. קרלוס ממש הודה בנחיתות שלו כל הסופש מול לקלר וזה לא דבר שרואים כל יום. מצד אחד חשוב שייווצר דירוג ברור בקבוצה, מצד שני צריכים את סאיינז חזק אם רוצים להיאבק אפילו על האליפות. קולטים? פרארי ומאבק על האליפות באותו משפט?!? הללויה!

ההפתעה הטובה מבחינתי של המרוץ הייתה הביצועים של האס ואלפא רומיאו. זה קצת מזכיר את התסכול שהעלתי לגבי ההסבר על פרארי. כמה אפשר להסביר ששתי הקבוצות ובמיוחד האס, פשוט עשו עונה פיננסית בשנה שעברה בכדי להגיע בפורמה הזאת למהפכה העונה. ברור ששתי הקבוצות תלויות לחלוטין ביחידות הכוח של פרארי, אבל רואים את ההשקעה במכוניות.

ואם מדברים על האס, אי אפשר להתעלם מנהג המרוץ – קווין מאגנוסן! נכון שכאוהד של לקלר אני מנסה להימנע מלבחור בו, למרות שעמד בלחץ גדול בסופש ובמרוץ, אלא שהוא עשה את מה שהוא אמור לעשות עם הכישרון שלו. קל היה ל״אוהדים החדשים״ לשכוח מי זה לקלר בשנתיים האחרונות, אבל בבחריין הייתה לו המכונית הטובה ביותר או בשיוויון עם רדבול.

גם הביצועים של המילטון ראויים לאזכור, שכן לאלוף עולם שכזה קל להתנהג כפרימדונה כאשר המכונית לא תחרותית, אבל לואיס הציג סופש שבו סחט כל גרם של ביצועים שהיו במכונית והראה לאריה הצעיר שאיתו בקבוצה, שלא הולך להיות לו קל העונה. פה זה לא לאטיפי.

אז מאגנוסן, זכה לדבר שלא זכור לי בפורמולה 1 אי פעם: הזדמנות שלישית. תגידו הולקנברג, אלא שפה מדובר על חוזה מלא. תמיד אהבתי את ה״נו נוסנס״ של מאגנוסן אבל כשהקבוצה בצניחה, צריך כוחות על בכדי לצאת מזה. התחרותיות של מאגנוסן והאס היא סיפור טוב מכדי להחזיק מעמד. באמת. למעשה אני מקווה שזה לא יהרוס את הקריירה של מיק שומאכר, כי הפרש כזה לאורך זמן יעשה זאת.

צריך להגיד מילה טובה על זוג הנהגים באלפא רומיאו, שסיימו בנקודות ובסה"כ לא הראו תצוגות נהיגה מזעזעות. חלקים ארוכים מהמרוץ אבל חשתי שהנהגים העבירו בנהיגה טקטית מאד של שימור הצמיגים. הקרבות הצמודים לא נראו לי רבים יותר מאשר בעבר ולכן אני לא ממהר להכתיר בהצלחה את המהפכה התכנונית. נכון שזכינו לקרב ארוך על ההובלה עם עקיפות הלוך וחזור בין לקלר לורשטאפן, אבל לא חשתי שראיתי משהו מהפכני.

אני מקווה שזה נובע מהאופי מרובה הישורות של בחריין עם מיעוט בפניות המהירות. ג׳דה מסלול פסיכי, אבל אני לא בטוח אם גם בו נראה שינוי ובכל מקרה, הצמיגים החדשים חשודים בעיני כלא עמידים מספיק בהתעללות של קרבות צמודים. בסוגיה של מהפכת העקיפות אני עדיין יושב על הגדר.