מכבי חיפה תעלה הערב (שני, 20:30, ישיר ב-5SPORT), אולי למשחק הכי חשוב העונה בליגת העל. אחרי שמכבי תל אביב יצאה מהמירוץ בעקבות שתי תוצאות התיקו שלה בפתיחת הפלייאוף העליון, ניצחון היום של הירוקים על הפועל באר שבע יפתח פער של 7 נקודות מהשנייה בטבלה. כזה שהאלופה והמאמן שלה ברק בכר, יצטרכו להתאמץ מאוד כדי לאבד עד סיום העונה.
ואם, וכאשר, חיפה אכן תשלים את העבודה, זה יהיה עוד כוכב ועוד תואר בארון המפואר של הירוקים, אבל זה יהיה גם עיטור נוסף בחגורה של ברק בכר. המאמן שפרץ כמטאור בשמיי הכדורגל הישראלי, ובסיום העונה הזאת, בגיל 42 בלבד, יכול למצוא את עצמו במקום מכובד מאוד בדיון המאמנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל שלנו.
ברק בכר הוא למעשה האיש שמפריד בעשור האחרון בין מכבי תל אביב לשליטה מוחלטת בכדורגל הישראלי. באופן די מדהים, מאז רן בן שמעון שהוביל את עירוני קריית שמונה לאליפות לפני עשר שנים, בכר הוא המאמן הישראלי היחידי שהצליח לעצור את הצהובים, והפך את עצמו אולי ל"קריפטונייט" של הקבוצה האדירה אותה בנה מיץ' גולדהאר.
מה שמרשים בבכר, אלו המקומות בהם הוא עשה זאת. נכון, מכבי חיפה והפועל באר שבע הם מועדונים גדולים בכדורגל הישראלי, עם בעלי בית עשירים שהעמידו לבכר סגלים אדירים, אבל זה לא מוריד במאומה מההישגים שלו, ומיד ננסה להבין למה.
מיצב עצמו כאחד הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי (אלן שיבר)
בטור הזה, אני לא רוצה לדבר על היכולות הטקטיות של ברק בכר, המערכים איתם הוא עולה (דווקא בנושא הזה הוא עשה לא מעט טעויות לאחרונה בחיפה), או שיטות האימון שלו. אני רוצה לדבר על משהו אחר שבכר מביא איתו. משהו שהופך אותו לשונה בנוף הכדורגל הישראלי, משהו שאנחנו רואים בעיקר אצל מאמנים מעבר לים.
לברק בכר "יש את זה". לאף מאמן ישראלי אחר אין "את זה", ולא בטוח שהיה מאמן שהיה לו את זה מאז דרור קשטן. מה זה אומר "זה"? זאת היכולת לגרום לך להאמין שבסופו של דבר, הוא זה שייצא עם ידו על העליונה. הווינריות הממגנטת, שגורם לשחקנים ולקהל שלו להאמין, וגורמת ליריבים שלו לחשוש.
אפשר לנסות ולהמעיט במה שבכר עשה בעשור האחרון בכדורגל הישראלי, אך זה לא יהיה חכם. מקריות יכולה להתרחש בכדורגל פעם אחת, פעמיים, לא עונה אחרי עונה. בשורה התחתונה, ברק בכר הגיע להפועל באר שבע אחרי 40 שנה במדבר, והוביל את האדומים לא לאליפות אחת, אלא לשלוש. והוא עשה זאת מול יריבה אדירה בדמותה של מכבי תל אביב, כשבאחת העונות עמד מולו ערן זהבי, אולי בעונה האישית הטובה ביותר של כדורגלן בליגה אי פעם.
הוא עזב את באר שבע בטונים צורמים אחרי שנכשל, כן נכשל, מול ולדימיר איביץ' ומכבי תל אביב, אבל הצורה שבה הוא התרומם יחד עם מכבי חיפה בעונה שעברה, הוכיחה שוב את הגדולה שלו, ואת מה שמבדיל בינו לבין כל מאמן אחר בישראל.
היחיד שמנע ממכבי תל אביב עשור של שליטה מוחלטת (אלן שיבר)
יכול להיות שהעונה האחרונה בה חיפה שולטת בליגה, ונהנית מחולשה יוצאת דופן של מכבי תל אביב, קצת השכיחה את התנאים שברק בכר הגיע אליהם בכרמל. קבוצה מצוינת? כן. סגל נהדר? בוודאי. בעלים תומך? ועוד איך. אבל יותר מהכל, לחץ אטומי, ומקום שבו יש לך רק מה להפסיד.
אחרי שמרקו בלבול שיקם את מכבי חיפה המפורקת והוביל אותה למקום השני, יעקב שחר החליט לקחת הימור. הוא נפרד מבלבול, והחליט לקחת את בכר, מתוך אמונה שהוא המאמן היחידי שיכול להוביל אותו לתואר. צריך לזכור, מכבי ת"א הגיעה אחרי השנתיים האדירות תחת ולדימיר איביץ', שנתיים בהן נראתה בגלקסיה אחרת לחלוטין מכל מועדון אחר בישראל, ועדיין עם הסגל הטוב בארץ.
בכר הגיע, כשגם לו וגם ליעקב שחר, יש רק מה להפסיד. אחרי עשור בלי אליפות, עם הידיעה שאפילו מקום שני ייחשב לכישלון מוחלט, ובמועדון שהצליח בעשור האחרון להיכשל בכל דרך וצורה אפשריים, בכר עמד בלחץ. הוא עמד בלחץ גם כשהגיע לפלייאוף העליון אחרי שראה את מכבי ת"א מוחקת את הפער בצמרת, וסיים אותו בלי הפסדים. הוא עשה את זה, בגלל "שיש לו את זה". בגלל שברק בכר הוא המאמן הישראלי היחידי, שגדול לפחות כמו הקבוצה שהוא מאמן.
האם ברק בכר נהנה מדברים אובייקטיבים שעבדו לטובתו ולא היו למאמנים אחרים בחיפה? בוודאי. הוא נהנה מבחירת מאמנים לא טובה של מכבי תל אביב, הוא נהנה מעזיבתו של איביץ', הוא נהנה מעזיבת הכוכבים של הצהובים בשנים האחרונות, והוא נהנה יותר מכל מכך שקיבל את עומר אצילי "במתנה".
יעקב שחר. ההימור על בכר התברר כמוצלח (אלן שיבר)
לקבל מתנות כל אחד יכול, השאלה היא מה עושים איתן. ברק בכר, וזאת עובדה, הוא המאמן הישראלי היחידי שיודע לקחת את "המתנות" האלו, את התנאים האובייקטיבים שעובדים לטובתו, ולמקסם אותם. הוא יודע להתגבר על מהמורות ועל משברים, עם קור רוח ותחושת יציבות שאף מאמן אחר בליגה לא משרה על הקבוצה שלו. כמו שאמרתי, לברק בכר, פשוט "יש את זה".
אז איפה בכר ממוקם ברשימת המאמנים הגדולים בתולדות בכדורגל הישראלי? בואו נסתכל. דוביד שוויצר האגדי זכה ב-6 אליפויות, ה-4 בגיל 46. דרור קשטן, המאמן המעוטר ביותר ולדעת רבים גם הגדול ביותר, זכה גם הוא ב-6 אליפויות, ה-4 בגיל 52. ברק בכר זכה באליפות הרביעית שלו כבר בגיל 41. הוא עבר את שלמה שרף, והשתווה לאברהם גרנט. העונה, הוא עשוי גם לעבור אותו. והוא רק בן 42.
יהיה מרתק לראות לאן בכר יחליט לקחת את הקריירה שלו בהמשך. העובדה שהגיע לשיאים כאלו בגיל כל כך צעיר היא כמובן הישג ענק, אך זה גם משהו שיהווה אתגר עבורו. האם יחליט להסתכן וללכת לנבחרת ישראל, המקום ממנו כל מאמן יוצא חבול ומוכה, וינסה להביא מה"קסם" שלו לשם? האם יחליט ללכת בדרכו של אברהם גרנט ולנסות לאמן מעבר לים?
את התשובה לכך, אנחנו נדע בעוד מספר שנים. כרגע, ברק בכר מחזיק בחוזה לשנתיים נוספות במכבי חיפה. בכרמל יודעים שהוא, כנראה, מה שמבדיל בינם לבין חזרה לשנים השחונות והמאכזבות. ניצחון הערב על הפועל באר שבע וחניכו לשעבר אליניב ברדה, והירוקים יתחילו לבנות את הבמות בדרך לאליפות שנייה ברציפות שלהם. אליפות, שתהיה עוד נדבך במורשת האדירה שבונה לעצמו בכר.
במכבי חיפה רוצים לשחזר את התמונות הללו. עם בכר, זה יכול לקרות (מאור אלקסלסי)