כבכל שישי, גם הפעם נסגור את השבוע עם "סיפור לשישי" - פינה חדשה מבית אתר ערוץ הספורט - אבל הפעם, ברשותכם, נקדיש את הפינה לחג הפסח שבא עלינו לטובה. הקטע הבא לקוח מתוך ספרו של דורון שפר, "משחק החיים", ומספר כיצד בחן אגדת העבר את השפעת האמונות הטפלות על ביצועיו >>
חג הפסח הוא הראשון מבין שלושת הרגלים בהם עם ישראל היה עולה לרגל לירושלים בזמן שהיה קיים בית המקדש. רגל מלשון עליה לרגל, אבל גם מלשון הרגל. אחת הברכות שהביאו איתם העליות לרגל בימי קדם (וגם בחגים עד היום) הייתה שינוי הרגלים, נושא שפוגש את כולנו באופן אישי וכללי כאחד.
עונת 1999/2000 הייתה עונה מיוחדת ומסעירה מבחינות רבות. ההחלטה שגמלה בלבי לפרוש בתום אותה עונה אפשרה לי להעז ולשנות הרגלים במידה שלא הרשיתי לעצמי קודם. הרגלים מלווים את האדם משחר ילדותו עד ימי זקנתו: הרגלי אכילה, הרגלי שינה, הרגלי לבוש, הרגלי מחשבה, הרגלי דיבור והרגלי מעשה. הרגלים שונים ומגוונים מלווים אותנו לאורך חיינו במודע או שלא במודע. פשוט לראות שיש רוב ברכה בהרגל טוב, שנותן יציבות נפשית ושעתיד להניב פירות מתוקים. אבל כמו לכל מטבע, גם ל"מטבע ההרגלים" יש צד שני שיכול להפוך הרגל טוב לכפייתי ולגרום לעושה אותו להשתעבד אליו או לעשותו ללא לב, חיּות וכוונה כ"מצוות אנשים מלומדה".
כשחקן כדורסל מקצועני ליוו אותי לא מעט הרגלים, ועם השנים הפכתי תלותי ומשועבד להם. כדי שאדע שאני שולט בהרגלים שלי ולא הם בי, היה עליי לצאת מגדרי ולפעול כהמלצת החכמים בדברם על תיקון המידות: "לשבור את ההגה לצד השני" כדי להגיע לאיזון. למשל, שנת הצהריים לפני משחק. ההרגל הזה היה נכון וטוב בהתחלה. כאשר נחתי היטב לפני כל הופעה, יכולתי לתת את המיטב שבי על המגרש; ואולם בהדרגה הפך ההרגל לאדון.
אם קרה שמסיבה כלשהי לא הצלחתי לנוח, אם רעש מבחוץ הפריע את שנתי, היה זה בשבילי סוף העולם. פיתחתי תלות בהרגלים נוספים – הרגלי אכילה והרגלי חימום לפני המשחק. טיפחתי גם אמונות טפלות ותפלות, כמו לעלות לפרקט רק ברגל ימין. הכול טוב ויפה, אמרתי לעצמי, הרגלים מרגיעים את הנפש, מקנים עקביות, סדר וביטחון - אך אם הם משעבדים, אזי יצא שכרי בהפסדי.
אתגרתי את עצמי לשבור את עריצותם: עליתי לפרקט דווקא ברגל שמאל, סיימתי בהחטאה את החימום שלפני המשחק והפרתי את שנת הצהריים המקודשת. כך מעט מעט השלתי בהצלחה את הרגליי ונפטרתי מאמונותיי הטפלות. למרבה הפלא, השלת ההרגלים לא פגמה בביצועיי על המגרש ולפעמים אף שיפרה אותם, ונסכה בי תחושת רעננות, חופש והתחדשות.
יש פירוש מקסים על הפסוק מספר שמות, במעמד הסנה הבוער, שבו הקב"ה אומר למשה רבנו "שַל נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". כדי להיות ראוי לעמוד על אדמת קודש – כלומר כדי להתחדש, להתעלות, להתקדש ולהגיע להישגים ולמחוזות חדשים – עליך להשיל את הרגליך (הרגלים=רגליים) אשר נועלים (=נעליים) אותך.
חג חירות שמח