אייל ברקוביץ': "הוכחתי שזה לא נכון שכל הכדורגלנים ערסים"

למדינת ישראל אין הרבה ספורטאים כמו אייל ברקוביץ', ולא רק בגלל ההצטיינות שלו על כר הדשא. "הקוסם" נשאר בעין הציבור, הפעם מהצד השני של המצלמה, והפך לכוכב תקשורת וכמו על המגרש, גם בקריירה החדשה הוא לא מסתפק בבינוניות. בראיון לעופר שלח במסגרת משדר העצמאות של ערוץ הספורט, "לתפארת מדינת ישראל", סקר ברקו את הקריירה שלו ואת הדברים שייחדו אותו.

תחילת הדרך בכדורגל
"החלום התחיל מזה שהייתי בכלל שחקן כדורסל. הייתי הרכז הכי טוב בגיל הזה. נבחרתי לרכז הכי טוב במדינה. אבל אז הבנו שאני נמוך. בגיל 11 ראינו שאני לא גובה, ואני מאוד נמוך והסיכוי שלי להיות כדורסלן מאוד קטן. החלום של אבא שלי היה שאני אהיה שחקן כדורגל. הוא העביר אותי למכבי חיפה. הזיכרון הראשון שלי בחיים זה שאני משחק כדורגל ועושה 'מספרות' בים ו-200-300 איש מסתכלים עליי. זה היה בגיל 5-6".

הקוף על הגב
"הגעתי למה שהגעתי בגלל שחובת ההוכחה היתה עליי עד הרגע האחרון שפרשתי. תמיד הייתי אצל המאמנים השני הכי טוב. לא הייתי תמיד בהרכב, הייתי מרגיש שעושים לי טובה שאני בהרכב. אשר עלמני ז"ל האמין בי מהרגע הראשון והוא נתן לי יד חופשית לעשות מה שאני רוצה והרגשתי איתו בנוח. כשהתחילו להגיע השלבים היותר מאוחרים.. נערים, נוער, נבחרות, תמיד הייתי על הספסל. אמרו 'הוא קטן, הוא צנום, הוא לא יכול להתמודד עם האירופאים'. תמיד היו אלה שהפריעו".

כדורגלן חכם?
"הסטיגמה אומרת שהכדורגל שייך לאנשים שאין להם הרבה איי.קיו, קצת ערסים. אני הוכחתי בקריירה השניה שלי בתקשורת שזה לא בדיוק שהשכל ברגליים ולא בדיוק שכולם ערסים. יש הרבה שחקני כדורגל שהתפתחו והיום הם מעצבים, עורכי דין, מנכ"לים".

הייחודיות שלו במשחק
"הראייה המרחבית זו תכונה מולדת, אי אפשר להסביר את זה. ראיתי את התמונה של השחקנים שמסביבי כל הזמן, בכל תנועה במגרש. ידעתי מה הולך בצד השני של המגרש כי צילמתי את זה לפני זה. אולי לחמישה אחוזים מהשחקנים יש את זה".

החלוץ הכי גדול ששיחק איתו
"אלון מזרחי לטעמי, ושיחקתי עם איאן רייט ועם אגיל אוסטנסטד, ועם מתיו לה טיסייה ועם אנלקה ועם רובי פאולר... שמות גדולים. אני אגיד משהו שיצחקו עליי.. אלון מזרחי היה הכי חכם בתנועה שלו".

למה שיחק רק בקבוצות בינוניות וקטנות
"רוב המאמנים שלי היו אומרים לי ליהנות מהמשחק ולעשות מה שאני רוצה. ההוראה הטקטית היחידה שנתנו לי היא שכשאני מסיים את ההתקפה זה לחזור לעיגול האמצע ולהיות ליד הקשר האחורי. כשלא הייתי עושה את זה, המאמנים באנגליה היו כועסים עליי. התפקיד שלי במגרש הקשה על השיטות של הרבה מאמנים וזה עשה בעיות. אם יונייטד או ריאל שכביכול גיששה אצלי, רצתה לקחת אותי, זה בעייתי כי צריך לבנות סביבי את הקבוצה. אז יש מאמנים שמסכימים לזה ויש שלא מסכימים".

האם היה יכול לשחק בסיטי של היום
"קל לשחק בקבוצה כמו של גוארדיולה. כי כולם 'מתקתקים' את הכדור. לכולם יש את הראייה המרחבית. יותר קל לשחק בקבוצה כמו סיטי מאשר סיטי שאני הייתי. יש 7-8 שחקנים שהם גאוני כדורגל. בזמני באנגליה לא שיחקו בשיטה הזו. מבחינת כישרון, יותר קל לשחק עם שחקנים כאלה".

האם היה דומיננטי בחדר ההלבשה
"בארץ הייתי מאוד דומיננטי בחדר ההלבשה, בנבחרת הייתי הייתי מאוד דומיננטי בחדר ההלבשה, בחו"ל לא. לא התחברתי שם מבחינת המנטליות, זו היתה אחת הבעיות שלי. בשנים שהייתי באנגליה המצב הפוליטי בישראל לא היה טוב. היו פיגועים וזה יצר הרבה בעיות באנגליה".

למה שיחק רק באנגליה
"כיוונתי להגיע לספרד, אבל לא היו הצעות. אני יודע בוודאות שהיו פעם גישושים מריאל מדריד. היו כמה מועמדים והם החתימו את זינאדין זידאן. אני חושב שהם טעו (צוחק). הפרמיירליג היא הליגה הכי טובה בעולם. יש שם משהו שגורם לטירוף חושים, אבל זה לא היה קל".

התקרית עם ג'ון הארטסון
"אני וג'ון היינו חברים הכי טובים. יש פה פרדוקס מטורף. פעמיים-שלוש בשבוע הייתי הולך איתו לאכול איתו צהריים אחרי האימון. עם אף שחקן אחר לא הייתי הולך, רק איתו ולפעמים  עם ריו פרדיננד. קרה באותו יום משהו שאני לא יכול להסביר אותו. לא היה כלום. האימונים בווסטהאם היו טירוף. חוץ מריו פרדיננד, ג'ון היה החבר הכי טוב שלי בקריירה שלי באנגליה. יכול להיות שהוא שתה כמה פיינטים לפני האימון (צוחק)".

נבחרת ישראל בשבילו
"נבחרת ישראל היתה אהבת חיי. שיחקתי באנגליה בשביל נבחרת ישראל. כשאני הגעתי לארץ כדי לשחק בנבחרת זה הרגשתי שזה הטופ שבטופ. אין יותר ריגוש מזה. לראות את אצטדיון ר"ג מלא, זה היה וואו. הייתי מתרגש לחזור לארץ. היה וייב חיובי כלפי הנבחרת. היום לפעמים אתה לא יודע שיש משחק נבחרת. זה נתן לי הרגשה עילאית, להיות הכוכב של נבחרת ישראל".

אחרי הפרישה
"כשפרשתי, היו לי כמה חודשים מאוד קשים. קמים בבוקר, מה עושים? אתה רגיל להזיע, לעלות דופק. פתאום אין את הסביבה, את החבר'ה, את חדר ההלבשה, את סדר היום, אבל לא הייתי יכול לסבול שאני בינוני".

מה הוא יביא לנבחרת ישראל
"מה שאני רואה במגרש לא הרבה אנשים רואים. הווייב שאני יכול להביא לנבחרת ישראל, שזה חשוב בכדורגל, זה משהו שלא הרבה מאמנים יכולים להביא. ואני לא בא לבד. לא המצאתי את הכדורגל. אם אני אהיה מאמן נבחרת, אביא עוזר עם ניסיון ויש מנהל מקצועי. אנחנו נבחרת ישראל ולא ברזיל שמשחקת במונדיאל. אז מה יקרה אם ינסו? ניסיתם את הכל".