$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לוחם בכדורגל ובחיים: על בראל חדריה שמואלי ז"ל

ביפו ניבאו לו עתיד מבטיח, אך חדריה שמואלי פרש כדי להגשים את חלומו ולהיות לוחם. באוגוסט בשנה שעברה הוא נפל בעימותים על גבול עזה. מאמנו: "היה לו פוטנציאל להגיע לרמות הגבוהות"

יגאל גולדשטיין
יגאל גולדשטיין   03.05.22 - 18:50
Getting your Trinity Audio player ready...

בווידאו: חדריה שמואלי ז"ל כובש כילד

כמו במגרש הכדורגל, גם בחיים עצמם, בראל חדריה שמואלי ז"ל היה לוחם. הוא נפצע אנושות מירי מטווח אפס במהלך עימותים על גבול רצועת עזה ובמשך תשעה ימים נאבק על חייו. הרבה לפני שהוא היה לוחם, החלום הגדול שלו היה להיות שחקן כדורגל. בגיל 12 הוא עשה את צעדיו הראשונים בהפועל נחלת יהודה ראשון לציון, עונה לאחר מכן נדד לא.ס. רמת אליהו. המועדון עמו היה מזוהה כשחקן היה מכבי קביליו יפו, אליה הגיע ב-2014 ובעונתו הראשונה כבש 12 שערים. הוא שיתף פעולה עם מייקל צ'ילאקה, שלימים נרכש ע"י מכבי ת"א וגיא אמסלם, מכוכבי העלייה של קביליו יפו לליגה הלאומית. הוא טיפס עד לקבוצת הנוער של המועדון, אך לבוגרים לא הגיע.

"הוא שיחק תחתי מנערים ג' עד לנוער. הוא פנה אליי בקבוצת הנוער ואמר שהוא מעוניין לפרוש מכדורגל ולהיות לוחם", סיפר עופר ראובן, ששימש כמאמנו, "הצעתי לו לא לחתוך את הכדורגל, אבל הוא רצה רק קרבי. נשארנו בקשר גם לאחר שפרש מכדורגל. אני עובד במחלקת הנוער של יפו מעל לעשר שנים, בראל היה ילד מיוחד. לא את כולם אתה זוכר, הוא היה סימפטי. תמיד במרכז העניינים, הוא היה רוצה לעזור. הייתי בקשר ממש טוב עם המשפחה, היינו בטורניר בברצלונה וממש התחברנו, הוא היה עושה לי חיקויים. הוא היה אהוב מאוד".

אמסלם מספר על ההיכרות: "בשנה הראשונה שלי בנוער הגעתי למכבי קביליו יפו. התחלנו לשחק ביחד, הכרנו עוד לפני ששיחקנו יחד דרך חברים משותפים. היינו מבלים יחד. יש לו משפחה מדהימה. הוא רצה להיות כדורגלן, הוא מאוד אהב את המקצוע, אך תמיד אמר שבצבא הוא רוצה להיות קרבי וגם לשלב כדורגל. הוא הבין שזה לא אפשרי ובחר בכל זאת להיות קרבי. הוא היה מצחיק, אהב אנשים, לא שחצן. הוא היה שחקן טוב, מהיר, שיחק כמגן ובכנפיים, גבוה. הוא יכול היה להצליח".

גם ראובן העיד שמדובר בשחקן בעל פוטנציאל: "הוא היה שחקן מוכשר, שחקן שעובד על המגרש. הוא היה בנוי טוב, הזכיר את אלון חזן. אני חושב שהיה לו פוטנציאל להגיע לרמות הגבוהות, אבל לא הצלחנו לבדוק את זה. הוא היה המנהיג של הקבוצה, תמיד הוא חייך".

חברו לשעבר בקבוצה, מייקל צ'ילאקה, הוסיף: "הוא אדם מצחיק, הוא היה יודע לחקות אנשים, לחקות זמרים. תמיד היה מחיייך, אהוב על כולם. בתור כדורגלן הוא היה טוב, היה מהיר, כבש לא מעט שערים. הייתי בשוק כשפרסמו שהוא היה החייל שנפצע".

במשך תשעה ימים ואולי אלפי אנשים פקדו את ביה"ח סורוקה, מדינה שלמה התפללה לשלומו של חדריה. ראובן מספר: "הגעתי לביה"ח בסורוקה, הייתי אופטימי. הוא היה לוחם באופי, הרגשתי שהוא ייצא מזה, היו ימים לא קלים. מאוד עצוב ומאוד קשה. שמעתי שהוא נפטר בחדשות המאוחרות, סמוך לחצות. אמרתי לאשתי: 'זה הילד שלי'. קיבלתי צמרמורת".

אמסלם וחדריה שמרו על קשר חברי למרות שדרכיהם נפרדו: "הייתי איתו בחדר הכושר, עשינו סט-סט באחד המכשירים וקבענו להיפגש, תוך כמה ימים הוא נרצח. היה לי קשה לתפקד. בדיוק סיימתי אימון, קיבלתי הודעה באפליקצית 'חמ"ל' שחייל נפגע מירי, לפתע קיבלתי עשרות שיחות והודעות ואחד החברים סיפר לי שמדובר בבראל. כיביתי את הטלפון, נסעתי הביתה ולא יכולתי לדבר עם אף אחד למשך כמה ימים טובים".

לחדריה ז"ל הייתה פינת חמה בלב לבני יהודה. המועדון מהשכונה החליט לקרוא לקבוצת הנוער על שמו ואף קיים טקס לזכרו. בעלי בני יהודה, ברק אברמוב סיפר: "בראל ז"ל היה מודל לחיקוי וגאווה עבור כל אחד ואחד מאיתנו. מותו השאיר אותנו כואבים ועצובים והחלטנו להנציח את שמו. סיפור חייו ופועלו ילוו את שחקני קבוצת הנוער בפרט ואת ילדי מחלקת הנוער בכלל".

משפחתו התרגשה מאוד מהמחווה: "ההחלטה לקרוא לקבוצת הנוער של בני יהודה ת"א על שמו של בראל מרגשת במיוחד עבור מי שהיה אוהד מושבע של הקבוצה וליווה את המועדון בכל משחק מגיל 5. לא פחות מכך, דמותו וסיפור חייו מעורר ההשראה, יהפכו להיות מצפן עבור השחקנים הצעירים לערכי הרעות, האומץ, הדבקות במטרה ואהבת המדינה. מועדון בני יהודה ת"א הצטרף בכך למשפחה שלנו, משפחה כואבת שלא תשכח לעולם את בראל ותמיד תספר את סיפורו".

גם ביפו דאגו להנציח את הכדורגלן שגדל במחלקת הנוער וקיימו משחק לזכרו, בו עלו השחקנים עם חולצות הנושאות את תמונתו וענדו סרטים שחורים. ראובן סיפר: "אם בני יהודה לא היו מרימים את הכפפה, היינו ביפו קוראים לקבוצה על שמו".