זיו בלאלי היה אחד מ-12 חיילי מילואים מהצנחנים שנפגעו מקטיושה בעת שחנו מחוץ לקיבוץ כפר גלעדי בדרכם ללבנון בתקופת מלחמת לבנון השנייה, ונהרג בגיל 29. מדי שנה נערך מרוץ כפר סבא על שמו של זיו. הוריו, אלי וליזי בלאלי, התראיינו לתוכנית "מגרש פתוח" וסיפרו על המורשת של זיו, על הדרך שעבר ועל הפרידה בשנה האחרונה מבתם מיכל ז"ל.
"זה לא רק יום הזיכרון, זה כל הימים. כל יום, כל שעה, כל דקה", תיארו הוריו. ליזי אמו סיפרה על השנה הקשה שעברה עליהם: "לזיו הייתה אחות שנפטרה לפני שנה מסרטן בגיל צעיר. מיכל עשתה את כל הפעילויות להנצחה של זיו ולקחה על עצמה. לפני שנה היא נפטרה והשאירה אחריה שני ילדים קטנים".
אביו אלי סיפר על המרוץ: "בערב ההודעה שבה הודיע לנו קצין העיר את הבשורה המרה החלטנו לבחור בחיים. אני בא מתחום הספורט, הנושא עלה והחלטנו שאנחנו רוצים להנציח את שמו במרוץ כפר סבא. משם, יחד עם מיכל, בנינו את כל התהליך והיא הביאה תומכים למהלך ביחד עם עיריית כפר סבא וחברת שוונג. בכל שנה אנחנו מקיימים את המרוץ וזה מפעל ההנצחה שלנו. אני מגיע מתחום המרתון והישרא-מן וכך גם מיכל ז"ל שעזרה לנו להיות על הקרקע ודאגה לכל מה שצריך מאז הנפילה".
"ילד חייכן ומופנם שהיה אהוב על חבריו"
אלי שחזר את היום הנורא שבו הגיעה הבשורה: "בשעה 12:00 מיכל הרגישה שזיו נפל, כשהפרסומת פרסמה כל מיני תמונות חיילים ונעלי צנחנים. בפינוי הגופות היא ראתה את אחת הגופות מכוסה בשמיכה, זיו היה איש גדול, כמעט 2 מטרים וקשה היה לטעות. זיו בן בכור, ילד חייכן ומופנם שהיה אהוב על חבריו. הוא ניצל את הגובה שלו לכדורסל וירש ממני ומהדודים את סיפור האהבה לים. הוא אהב מאוד לדוג".
"הוא היה תלמיד מצטיין ואהוב על כולם", נזכרה אמו. "הוא דרש מעצמו הרבה, למד בכפר סבא ולימודי מזרח תיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. הוא מאוד אהב את העבודה שלו ועשה את כל המבדקים למשטרה עד שהתקבל לזיהוי הפלילי במשטרה. שבוע לפני המלחמה בישרו לו את זה, אבל הוא כבר לא הספיק להתגייס למשטרה".
אלפי רצים מדי שנה. מרוץ כפר-סבא (באדיבות עיריית כפ"ס)
אלפי רצים ומשתתפים מגיעים מדי שנה למרוץ כפר סבא. אלי מספר: "אני אומר את זה לחברים שלי, וזה מדהים לראות את הירתמות ילדי בתי הספר. שדרך המרוץ הוא לומד על החללים, השנה היו כ-10,000 במרוץ אחרי שנתיים של קורונה. זה מרוץ של כל המשפחות, של הורים, תלמידים, אחים ואחיות ולנו זה עושה כיף והתרוממות רוח לראות את הדור הצעיר. הייתה תקופה שדיברתי בבתי ספר וסיפרתי על זיו ועל המורשת שלו. מיכל הייתה רצה לספר ולדבר על זיו, זה עשה לה טוב ועשתה הכל כדי שכולם ידעו ולא ישכחו".
ליזי שיתפה בכאב שלה כאמא: "אני שואבת את הכוחות מהבעל שלי, שהוא תומך ומקסים. מיכל השאירה לנו שני נכדים מקסימים והם נותנים לנו את הכוחות ביחד עם המשפחה המורחבת שלנו שנמצאים איתנו כל הזמן. כולם איתנו ולא נותנים לנו דקה לשקוע למקומות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם וזה חשוב מאוד. זה הייחודיות של מדינת ישראל".
זיו בלאלי ז"ל
1977-2006
יהי זכרו ברוך
"כולם איתנו ולא נותנים לנו לשקוע". הוריו של זיו בלאלי ז"ל