זה כל היופי: ההבדל בין ריאל לסיטי

קשה לסכם משחק כמו המשחק אתמול (רביעי) בין ריאל מדריד למנצ'סטר סיטי, משחק שבאמת הלך לכיוון אחד לאורך 89 דקות. פתאום, בשבריר שנייה, בשתי התקפות, ראינו גם התעלות של מועדון כמו ריאל מדריד וגם קריסה מנטלית של שחקני סיטי שלא הצליחו להרים את עצמם. לא רק מבחינת שני השערים שספגו, אבל בעיקר בהארכה, שם ראינו שהשחקנים איבדו את זה לגמרי. לא היה את השחקן הזה, את "השליח של פפ" על המגרש שירים את השחקנים.

יכול להיות שהם נכנסו להלם בשני השערים הראשונים שהובילו להארכה ועוד איכשהו זה מתקבל. הם עוד לא הספיקו לנשום וכבר היו בפיגור 2:1. הייתה להם חצי שעה להתאושש מהנוקאאוט שהם ספגו. הם פשוט לא היו מסוגלים, לא היה אחד שהיה מסוגל להרים את הדבר הזה שנקרא "מנצ'סטר סיטי", וזו הייתה הקריסה הגדולה שלהם.

אין ספק שמבחינה קבוצתית סיטי עדיפה על ריאל. זה בא לידי ביטוי במשחק הראשון, ראינו את זה אתמול בגומלין. בחלקים נרחבים של המשחק סיטי הרגישה נוח לשחק בברנבאו ולהציג את המשחק שלה, אבל אין לה את השחקנים הגדולים באמת כמו שיש לריאל מדריד.

למה הכוונה ב"שחקנים הגדולים באמת"? יש משפט בצרפתית שאומר "כשאתה בא לגמר אתה לא בא לשחק יפה, אתה בא לנצח". לסיטי יש שחקנים שמשחקים כדורגל יפה, אבל אין לה שחקנים שמשחקים כדורגל של לנצח. אין לה את אלה שיכולים להרוג את המשחק כמו שלריאל מדריד יש.

לבלאנקוס יש עוגנים שכבר ראו הכל בכדורגל - כרים בנזמה, לוקה מודריץ', טוני קרוס, דני קרבחאל, קאסמירו ואפילו דויד אלאבה, שלא שיחק במשחק אבל הגיע בחינם בקיץ ומתחבר לחזון של פלורנטינו. זה שחקן שרמס את הבונדסליגה עם באיירן וגם זכה באליפות אירופה, הוא לא יקרוס במאני טיים. גם הרכישות של ריאל הן רכישות שמתמזגות עם המועדון עצמו והולכות בקווים מקבילים אליו, דבר שאי אפשר להגיד על סיטי.

לא הגיוני שבסגל של סיטי, לעומת ריאל מדריד לה יש 12 שחקנים שזכו בליגת האלופות, אין שחקן אחד שזכה במפעל בעבר למרות כל השפצורים של פפ בשנים האחרונות. ראינו את זה, חסר שחקן כזה שחווה רגעים של זכייה באלופות או במונדיאל. מישהו שירים את הקבוצה ברגעים הקשים, וזו אחת המסקנות הגדולות של סיטי ושל פפ, אם מנסים לסכם עד כה את הקדנציה בת שש השנים באיתיחאד. הוא כמובן ימשיך שם, אבל אם הוא רוצה להשתדרג הוא חייב להביא שחקנים שחוו את המעמדים האלה ושלא יקרסו בחצי הגמר ובגמר הבאים.

אפשר ללכת עם קווין דה בריינה, הוא יכול להמשיך להיות המנהיג וזה בסדר. הבלגי החביב הזה יודע לשחק את המשחק בצורה המדהימה ביותר בעולם, אבל באופן שיטתי מתקשה לנצח את הגמרים האלה. ההפסד בחצי גמר המונדיאל עם בלגיה לצרפת, ההפסד בגמר אשתקד לצ'לסי, ההפסד היום. הוא הפנים של סיטי מאז העזיבה של קון אגוארו ואתה רואה שבשש השנים האלה תחת פפ תמיד קורה משהו. יתכן שהבעיה היא במנהיג עצמו, שיודע לשחק משחק בצורה היפה ביותר אבל בסופו של דבר צריך שחקן שצריך תארים, ויכול להיות שהוא לא בנוי לזה. צריך לעזור לו ולהביא שחקנים שהיו שם וזכו. זו נקודת השיפור שהמערכת של סיטי חייבת לקחת על עצמה בקיץ הקרוב, כדי שלא נדבר בקיץ הבא ונגיד 'איך זה קורה שנה שביעית ברציפות?'.

אין ספק שהדרך של פפ קסומה מבחינת איכות הכדורגל והנראות, אבל במבחן התוצאה אי אפשר להתכחש לעובדה שיש כאן כישלון. זה לא שנה ראשונה או שנייה או שלישית. זה שש שנים רצופות שהוא נכשל ולא מביא את הגביע לסיטי, כשהוא מחזיק בצ'ק פתוח לחלוטין. הוא יכול להביא כל שחקן שהוא רוצה כדי לעמוד במטרה אבל תמיד קורה משהו בדרך. הדרך עצמה היא קסומה, אבל בסוף במבחן התוצאה, שזה הפרמטר שבו השחקנים והמאמנים נמדדים, יש כישלון ואי אפשר להסתתר מאחורי זה.

ריאל זה בדיוק ההפך. כל אוהד סיטי היה מחליף את גבריאל ז'סוס בכרים בנזמה, כי הוא יודע שהוא תמיד יבקיע. כל אוהד סיטי יחליף את אדרסון בטיבו קורטואה, שהציל את ריאל עשרות פעמים. כל אוהד סיטי יעדיף במרכז השדה את קרוס, מודריץ' וקאסמירו, שאמנם לא היו שותפים לקאמבק ההירואי, אבל הם עדיין הלב של המועדון.

צריך להגיד יותר ממילה טובה על האופן בו קרלו אנצ'לוטי ניהל את המשחק. כשאתה בפיגור של שני שערים בסיכום התוצאות, להוציא את שלישיית הקישור - מודריץ', קאסמירו וקרוס - ולהכניס ילדים כמו רודריגו, שיצא המנצח הגדול של המשחק הזה, או קמאבינגה, ילד בן 19 שמסתמן כמי שיתפוס את אחת מעמדות הקישור ובאופן שיטתי בשלבי הנוקאאוט וכשריאל בפיגור ועם רגל בקבר, אנצ'לוטי שם את ידו על הילד בן ה-19.

הוא הכניס אותו בפיגור שני שערים נגד פריז, והוא היה חלק מרכזי בקאמבק. הוא הכניס אותו עם הגב אל הקיר נגד צ'לסי בגומלין וזה השתלם לו. ועכשיו זה קרה שוב, זה שחקן שמכניס קצב ורעננות למשחק ולכן הרבה אוהדי ריאל תמהים לגבי ההחלטה לא לפתוח אותו, אבל זה למעשה הג'וקר של אנצ'לוטי, תמיד יש לו מישהו שישנה את קצב המשחק ויכניס את האנרגיות הללו בקישור.

להוציא את אוהדי ליברפול, אני לא חושב שיש אחד שיכול להמר נגד ריאל בגמר. קראתי את דבריו של מוחמד סלאח מיד אחרי הניצחון על ויאריאל - הוא אמר שהוא רוצה לנקום בריאל על ההפסד ב-2018, אבל לבוא ולבקש את ריאל בגמר זה לגזור על עצמך גזר דין מוות. איזה בר דעת יעדיף את ריאל בגמר? מועדון שזכה בכל שבעת הגמרים האחרונים שבהם היה בליגת האלופות. לכן, קשה למצוא מישהו אחד שיהמר נגד ריאל בגמר, בטח כשיש לה את כרים בנזמה שישחק באצטדיון הביתי של הנבחרת הצרפתית, וכשהוא יודע שהוא רחוק שער אחד מכך שיהיה חתום על הקמפיין הגדול ביותר של שחקן בליגת האלופות. נכון לעכשיו הוא ורונאלדו בשיוויון של 10 שערים בשלב נוקאאוט בעונה בודדת, שער אחד יעניק לו את הפסגה וגם יעזור לו להניף את הגביע.