החיים של אוהד כדורגל הם רצף בלתי נגמר של דאגות. אתה תמיד בפחד: מהעונה הבאה, מהמשחק הבא, מהבעיטה הבאה לשער. כשהקבוצה מנצחת, אתה מפחד ממשבר שיבוא. כשהקבוצה מפסידה, אתה מפחד שהמשבר לא ייגמר. גם אם הקבוצה שלך עושה הלא יאמן וזוכה בטרבל מחומש, יש לך בסך הכל כמה ימים של אופוריה לפני שכל הדאגות חוזרות להתחלה.
ואז הגיע איביץ'.
בשנתיים האחרונות מכבי נקרעה מבפנים ממשחקי כוחות, כשהבעיות על הדשא היו רק שיקוף של הבעיות בצוות המקצועי. יותר מידי פעמים בשנתיים האלו לא היה ברור מי מקבל החלטות, מי סוגר עניינים, למי יש את המילה האחרונה. אבל עזבו את משחקי ההאשמות האישיים, למי אכפת ממה שהיה?
עכשיו, כשאיביץ' חזר, יש עוד פעם בוס שכבר הוכיח שהוא יודע לנהל. עוד לפני שעולים לאימון הראשון של מחנה האימונים, עוד לפני שבכלל מדברים על כדורגל, הידיעה שיש מישהו שמנהל את האירוע היא לא פחות מכדור הרגעה וירטואלי.
קיבלנו את מה שחיכינו לו (אלן שיבר)
קשה להסביר כמה ההחתמה של איביץ' היא בדיוק מה שאוהדי מכבי היו צריכים עכשיו. למעשה, באופן די לא סביר, אנחנו היינו צריכים אותו אפילו יותר מאשר שקבוצה. מכבי הייתה יכולה למצוא עוד מאמנים טובים שהיו מצליחים כמו איביץ'. יש כאלו. אבל אף אחד מהם לא היה עושה לאוהדים את מה שהחזרה של איביץ' עשתה – סיפקה רגע טהור של שקט נפשי.
זה לא שמישהו חושב שחזרה של מאמן מבטיחה אליפות או שלב בתים באירופה. לא קרוב לזה. מבחינה מקצועית האתגרים של מכבי נשארו זהים ואולי אפילו הפכו ליותר מורכבים, כי עכשיו יש גם ציפיות והצלחה ש"חייבים" לשחזר. מה שאיביץ' מביא איתו זו הוכחת יכולת. הוא כבר הראה שהוא יודע לאמן קבוצת כדורגל, שהוא יודע לאמן את מכבי. ואחרי השנתיים האחרונות, זאת נקודת מוצא כל כך גבוהה, שאי אפשר שלא לנשום לרווחה.
עכשיו כבר לא משנה שאין שחקני כנף ולא מטריד יותר מי ישחק בלם. לא אכפת אם ערן זהבי יחזור או יטוס לברזיל. לא כי זה לא חשוב, כל אחת מהשאלות האלו היא חשובה ומהותית, אך היא פשוט כבר לא הבעיה שלנו - העברנו אותה הלאה. מידי פעם אתה עוד יכול לתפוס את עצמך תוהה על מי מהזרים צריך לוותר, ויש איזה חשש קטן שמתגנב ללב, אבל אתה נזכר שאיביץ' כאן לטפל בזה, ונרגע. כי את זה איביץ' הוכיח שהוא יודע לעשות - לטפל בעניינים.
אפילו הסוגייה שהכי הדאיגה את אוהדי מכבי בשנתיים האחרונות פתאום נראית שולית: השאלה האם ברק יצחקי הוא מנהל מקצועי מספיק טוב עבור המועדון איבדה את החשיבות שלה. עכשיו שאיביץ' באזור, התלות ביצחקי (או בכל מנהל מקצועי אחר, לצורך העניין), כבר לא מביכה.
השבועות הקרובים, כך נראה, עומדים להיות מרגשים. מכבי עומדת לפני מהפכה ובפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, מנהיג אותה מישהו שאנחנו יודעים שהוא יודע מה הוא עושה. כל מה שנשאר לנו לעשות, זה להישען אחורה, לחייך, להנות מהרגע ומהימים הבודדים של שקט נפשי שקיבלנו. ניסיון העבר מוכיח שהדאגות יחזרו כבר ב-14/7. בכל זאת, משחק חשוב בגביע הטוטו.
ועכשיו, למטרה הבאה (דני מרון)