למה ההצלחה של הנוער לא משוחזרת בבוגרים?

לאורך עונת הכדורגל האחרונה, נחשבה ראן לקבוצת ההתקפה הטובה ביותר בליגה הצרפתית. עם שיטת משחק ייחודית במערך של 4:2:4, ראן הציגה על קו שמאל את מרטין טרייה, אחד הכובשים הגדולים של הליגה. את תפקיד היורש לטרייה, מייעדים בראן לכוכב נבחרת הנוער שלה לום צואנה, חלוץ ושחקן כנף עם סך של 30 משחקים העונה בראן ובנבחרת הנוער.

• ביום שישי ב-23:00: מהדורה מיוחדת של חדשות הספורט לסיכום הגמר

צמד שלו נגד איטליה וארבעה שעריו בשלושת המשחקים האחרונים, הפכה את ההגנה הישראלית של אופיר חיים לדרוכה, זהירה ולא יהירה מול חלוץ שמחזיק בממוצע אדיר של מעל 9 מסירות מפתח. ההגנה הזו ניצחה לנבחרת הנוער את המשחק אמש (רביעי) מול הנבחרת הצרפתית שכבשה 11 שערים בשלושת המשחקים שלפני חצי הגמר. יתרה מזאת, ערב המשחק צרפת עמדה על ממוצע של מעל 23.6 איומים לשער.

פרט ליוהן בוני מפארמה, רוב שחקני הנבחרת הגיעו מהמועדונים המקומיים. זה אותו כדורגל צרפתי שהפך את האקדמיות שלו לגולת הכותרת של פיתוח שחקנים צעירים. למעשה, שחקן צרפתי מתאמן בדיוק כפול מהכדורגלן ישראלי. מעל 60 שעות חודשיות, 6,000 שעות שנתיות. באקדמיות הללו ניתן דגש על טכניקה ואתלטיקה, אך אין שום דגש על המרכיב הטקטי. הצרפתים משאירים את הטקטיקה בצד ומשקיעים בפיתוח מוצר מוגמר. זה בדיוק היה היתרון שלנו אמש - הטקטיקה של נבחרת ישראל ניצחה את האתלטיקה נבחרת צרפת.

זו גם התשובה לשאלת מיליון הדולר: מדוע בגילאים הללו אנו משתווים לאירופאים ובחלוף השנים נפער בור גדול בגיל הבוגרים? בזמן שהצרפתים צמחו, הכדורגלן הישראלי עבד על טקטיקה והזניח את הפיתוח האישי. המועדונים האירופאים בכדורגל הצרפתי והבלגי, אלה שחרטו על דגלם את האקדמיות, עובדים בעיקר על אתלטיקה וטכניקה. הם מסדרים את השחקנים מהקודקוד, דרך צוואר, עמוד שדרה ועד עקב אכילס - הם מייצרים אותם ישרים, אתלטים, משורטטים. לא נוגעים בפן הטקטי, בזה הם נאיביים. בצרפת בכל שנה מתפתחים 800 שחקנים מ-20 מועדונים ומאקדמיית "קלייר פונטיין" של נבחרת צרפת. כולם מגיעים לבוגרים נטולי טקטיקה, אבל מטופלים מבחינה אתלטית וטכנית, ורעננים כדי לספוג את לימודי הטקטיקה. אצלנו בגיל 20 מגיעים חכמים מבחינת טקטית, אבל נטולי טכניקה ואתלטיקה.

ואם עסקינן בפיתוח, הרי שליבת ההצלחה של קבוצה או נבחרת היא מרכז השדה שלה. בסגל בו אופיר חיים בחר שניים על כל עמדה, בלטה העובדה כי במשך הטורניר מרכז השדה לא השתנה: אוסקר גלוך, איליי מדמון ואל-ים קנצפולסקי. האחרון, שהוא הקשר הכי אחרון, הוא השחקן היחיד בסגל שאופיר לא הביא לו מחליף. הרחק מאור הזרקורים, קנצפולסקי הביא איזון וחכמה. המהדורה החדשה של יוסי אבוקסיס. המסירות של קנצפולסקי נראות על פניו פשוטות, אך הקשר האחורי הזה מווסת ומזיז את החברים דרך המבט.

ואי אפשר בלי אוסקר. התכונה שהכי קשה להשיג, בטח ברגע האמת, היא הצטרפות בלי כדור לעומק. השער העצמי של צרפת לא היה מתרחש אלמלא ההסתננות המפורסמת של גלוך לרחבה עם כדור רוחב חזק ואיכותי. שיטת המשחק של חלוץ אחד מפרגנת ל-10 של מכבי תל אביב, שמשחק מאחורי החלוץ, וצריכה להטריד את אנשי מכבי עם השאלה - איך ישתלב הכוכב הזה עם שלושה חלוצים כמו זהבי, יובאנוביץ' ופריצה.

היינו רגילים כל השנים למספרי 10 - אייל ברקוביץ' ואורי מלמיליאן - שהיו מגישים כדורים לעומק, אבל קשה היה למצוא שחקנים שהם גם מגישים וגם נכנסים, גם מוסרים וגם נעים לעומק, גם 10 וגם חלוץ שני. הגדולים שהיו לנו בכדורגל הישראלי היו שחקנים שמקבלים כדור לרגל, ברקוביץ' ובניון היו היחדים שנכנסים לעומק. גלוך הוא גם וגם. סולומון ועבדה הם שחקני אגף, יש לך יותר זמן, אבל גלוך הוא שחקן מיוחד מאוד. כמעט ולא גדלים שחקנים כאלה - לא רק בישראל, אלא בכלל באירופה. ולכן היציאה לאירופה קורצת לו. אבל במקרה של גלוך יש עוד קצת זמן, הוא יכול לתת לו עוד שנה במכבי תל אביב. לצידם של זהבי, יובאנוביץ' ופריצה, גלוך יכול להיות צלע רביעית קטלנית בהתקפה ולהביא למכבי תל אביב אליפות.

וחזרה להישג העצום של נבחרת הנוער. צרפת לדעתי היא הטובה באירופה, ולכן ההצלחה של ישראל עוררה את אירופה כולה. ועכשיו הגיע השלב הבא, בו הנבחרת שלנו חייבת להיות מעוטרת בליגיונרים שמשחקים אפילו בקבוצה השנייה או קבוצת הנוער של מועדונים גדולים. למעשה, לצ'ה האיטלקית שלחה לפני 48 שעות מכתב למכבי חיפה במטרה לצרף לשורות האיטלקים את המגן הימני של הירוקים, איליי פיינגולד. זו תהיה התחלה טובה.