כמעט שמונה חודשים חלפו מאז היום בו אנדי הרצוג חתם כמאמן נבחרת ישראל. עד עכשיו מדובר בהצלחה, באופן יחסי כמובן. הנבחרת הראתה שיפור בליגת האומות, בטח לאור העובדה שהמאמן הגיע רק כמה שבועות לפני פתיחת הקמפיין. עכשיו יש לו משימה חדשה, להמשיך את מה שבנה גם במוקדמות יורו 2020 והפעם, כבר לא יעמוד לעזרתו תירוץ הזמן.
שמונה חודשים זה מספיק זמן כדי להבין מי זה אנדי הרצוג. שחקנים בנבחרת מספרים על אדם נוח, מאמן שמבין ללב השחקנים: "הוא לא מערבב. מה שיש לו, הוא יגיד בפנים מבלי לחשוב פעמיים. אפשר לאהוב או לא לאהוב את ההחלטות שלו, אבל אי אפשר שלא אהוב את היושר שלו". האוסטרי לא חשש להסביר בשבוע שעבר מול המיקרופונים כי "עטר ואצילי לא מתאימים לי מבחינת שיטת המשחק". מאמן אחר אולי היה סוגר זאת ב"אלו ההחלטות שלי ותצטרכו לקבל אותם".
"הייתי שחקן אני יודע מה שחקן אוהב, איך כדאי לדבר איתו ומה לא לעשות", אמר הרצוג בשיחת הפתיחה שלו עם שחקני הנבחרת. הוא אסר על שימוש בטלפונים ונעילת כפכפים וגם נתן הסבר. "העולם השתנה", הוא אמר, "פעם לא היו טלפונים. אנשים היו מדברים אחד עם השני וחולקים חוויות ומכירים טוב יותר. כך אני רוצה שיהיה גם אצלנו. בזמן המועט שאני מקבל אתכם ולאור העובדה שישנם שחקנים כאן מקבוצות שונות, חשוב שתנצלו אותו להיות ביחד. זה לא עונש. זה נטו בשבילכם". לגבי הכפכפים הוא הוסיף: "זה לא מכבד לא אתכם ולא אותנו כנבחרת. חשוב שנראה גם כלפי חוץ בוגרים, רציניים ומתואמים. איך שנראה מחוץ למגרש, כך נראה גם על המגרש עצמו".
מעבר לבקשות האלו, הרצוג מאוד נוח. לא פעם הוא ביקש משחקנים להחליט בעצמם אם הם צריכים חיזוקים לפני האימונים. "זה לא חובה, רק מי שמרגיש צורך", הוא נוהג לומר. אחרי ההפסד לסקוטלנד הוא היה מאוכזב, אבל בחדר ההלבשה שידר משהו אחר. "הוא עבר ולחץ ידיים לכולנו ואמר 'תודה שנתתם את הכל'", סיפרו בנבחרת. השחקנים מדברים גם על מנהיג שקט, מאוד רציני באימונים הטקטיים, אבל גם כזה שבמשחקונים גם יודע לזרוק בדיחה. תשאלו את דן גלזר, שזכה לחיקוי מהאוסטרי, או את בן שהר, שמעד וזכה להקנטות חברותיות.
הרצוג לא סוליסט. לא פעם הוא מתייעץ עם אלון חזן, מאמן השוערים, קלאוס לינדנברגר, וכמובן, ווילי רוטנשטיינר. לאחרון הוא מקשיב לא מעט ובאוסטריה טוענים שהוא מרגיש מחוייב אליו. עד כמה האוסטרי אוהב כדורגל תעיד העובדה שגם במשחקי נבחרת הנוער מול אוקראינה הוא הגיע לראות ובידו מחברת בה סימן את חלוץ אשדוד, מוחמד כנעאן. למשחקי הליגה הוא מגיע כל שבוע, לעיתים גם לשלושה משחקים במחזור. הוא התלהב מעדן קארצב ובכל שיחה איתו, אומרים גורמים בהתאחדות, מספר האוסטרי כמה הוא נהנה לראות את השחקנים הצעירים מקבלים ביטחון.
לא מזמן פגש הרצוג את אלון תורג'מן בחו"ל לארוחת צהריים וגם את ביברס נאתכו ועמרי אלטמן הוא יצא לראות. למרות שלא היה במצב הזה במהלך הקריירה שלו כשחקן, להרצוג חשוב לתת גב לשחקנים שגם אם הם לא משחקים בקבוצות שלהם. הוא יודע שהתמיכה שלו תגרום להצלחה שלהם בנבחרת.
בנוגע לתקשורת, לעומת דרור קשטן, לדוגמא, הרצוג הרבה יותר פתוח. באוסטריה מדברים על ג'נטלמן, שגם ביקורות לא גורמות לא להשתלח בעיתונאי, בניגוד לרוטנשטיינר שלא נחשב אהוד במיוחד על התקשורת בארצו. בפן האישי, האוסטרי חי לבד בהרצליה. הוא לא מבשל וכל פעם אוכל במסעדה אחרת. את רוב היום הוא מעביר בשפיים ופעם בשבוע הוא מוצא זמן לרוץ בחוף הים. המשפחה עוקבת מרחוק ומדי פעם אשתו מגיעה לארץ כי הילדים במסגרות חינוך באוסטריה. לראשונה מזה 10 שנים, הוא סוף סוף היה ביום ההולדת של הבן שלו, שחגג 11, אבל לכל מי שרוצה לשמוע הוא אומר שהמשפחה נותנת גב לחלום הגדול שלו - להפוך למאמן ראשי מוביל באירופה. כשהוא בבית, הוא נוהג ללכת לאימונים של בנו בילדים של אדמירה וואקר.
בחזרה לכדורגל, עד עכשיו המאמן לא קיבל את מה שרצה מבחינה מקצועית. הוא ביקש שהשחקנים שמשחקים בליגה הישראלית יבואו לשני אימונים בשפיים במהלך חודש פברואר, אבל מכבי ת"א סירבה בתוקף. הוא ניסה לדבר עם ההתאחדות, אבל גם הם לא הצליחו לשכנע. הוא הבטיח אימונים טקטים, בלי משחקונים כדי ששחקנים לא ייפצעו, אבל גם זה לא עזר. "קשה מאוד לעבוד עם שחקנים בזמן כל כך קצר. כל המאמנים הסכימו חוץ ממכבי ת"א. הם לא מחויבים, אבל אם הנבחרת תרצה להתקדם, אתם צריכים להיות מגובשים", אמרו הרצוג ורוטנשטיינר ליו"ר ההתאחדות לכדורגל שינו זוארץ.
בניגוד לאחרים, פילוסופיית המשחק שלו לא הולכת להשתנות, ולא חשוב נגד מי הוא משחק. מבחינתו, המערך של היריבה לא מעניין. אם השחקנים שלו יעשו את מה שהוא מצפה מהם, אז 'יהיה בסדר' כמו שהוא נוהג לומר. לפני ההגרלה הוא קיווה לקבל את אוסטריה. מבחינתו, כשחקן עבר גדול, ומי שתרם לא מעט לנבחרת, הוא היה צריך כבר לקבל קרדיט במדינה שלו. מי יודע, אולי הצלחה בנבחרת ישראל, תביא אותו לשם.
המסע מתחיל: המדריך השלם למוקדמות היורו. גרמניה, הולנד, ספרד וכמובן גם ישראל. האזינו לפודקאסט "הנוסע המתמיד" של נדב יעקובי: