זה היה לפני קצת פחות מחמש שנים. אינטר הגדולה, קבוצת הפאר האיטלקית, אירחה במחזור הפתיחה של שלב הבתים בליגה האירופית יריבה אלמונית מישראל, הפועל באר שבע.
כשעלו שתי הקבוצות לכר הדשא באצטדיון סן סירו פרנק דה בור, המאמן ההולנדי של אינטר, היה רגוע. הוא לא העלה על דעתו שהקבוצה שופעת הכוכבים שלו – ביניהם מרסלו ברוזוביץ', גארי מדל, רודריגו פלאסיו ואדר – לא תנצח בקלילות את היריבה הלא מוכרת. כל כך הוא היה בטוח, שהשאיר את שלושת הכוכבים הכי גדולים שלו, מאורו איקרדי, אבר באנגה ואנדראה קאנדרבה על הספסל.
איך זה נגמר כולם זוכרים. באר שבע ניצחה את אינטר 0:2 משערים של מיגל ויטור ומאור בוזגלו. בן ביטון עוד הספיק להפציץ את המשקוף לפני שריקת הסיום.
מבחינת אינטר זהו אחד ההפסדים המשפילים ביותר בתולדותיה. והוא גם היה אחד הגורמים העיקריים לפיטוריו של פרנק דה בור. ההולנדי שרד בתפקיד 85 ימים בלבד. לגומלין מול באר שבע, בנובמבר בטרנר, הוא כבר לא הגיע. אם דה בור חשב שהפיאסקו באינטר היה תקלה, וכי מהר מאוד הוא יחזור להיות מאמן מוערך, כפי שהיה כאשר הוליך את איאקס לארבע אליפויות רצופות – הוא טעה בגדול.
ב-26 ביוני 2017 הוא קיבל את הג'וב בקריסטל פאלאס, קבוצת פרמייר ליג מכובדת. הפעם הקריסה הייתה מביכה אפילו יותר מאשר באינטר. דה בור שרד רק 5 משחקים, בהם היו לו 4 הפסדי ליגה, שבהם הקבוצה לא הצליחה להבקיע ולו שער אחד. הניצחון היחיד היה על איפסוויץ' מהליגה השנייה בגביע הליגה. אם זה לא הספיק הגיעה גם העקיצה מכיוונו של ז'וזה מוריניו שכינה אותו "המאמן הגרוע ביותר בהיסטוריה של הפרמייר ליג".
הקריירה של דה בור נראתה מחוסלת. לפחות באירופה. אחרי שנה וחצי של בטלה הוא מצא קבוצה שתסכים לקבל אותו כמאמן, אבל לא באירופה. בדצמבר 2018 מונה דה בור למאמן אטלנטה יונייטד מליגת ה-MLS בארה"ב, כשהחליף את "טאטה" מרטינו, שעבר לאמן את נבחרת מכסיקו. הרחק מאירופה ומהתקשורת ההולנדית, דה בור הצליח לשקם במעט את הקריירה. בעונתו היחידה באטלנטה הוא זכה בגביע ארה"ב ובגביע האלופות והעפיל לגמר האיזור המזרחי בליגה. אבל ביולי 2020 בקבוצה החליטו לפטר אותו.
מי יכול היה להאמין אז שבתוך שנה פרנק דה בור לא רק יחזור לכדורגל האירופי, אלא יעשה זאת בגדול, עם נבחרת הולנד שאותה יוליך לשמינית גמר היורו. בחיים, מסתבר, צריך גם מזל. ובמקרה של דה בור היה לו המון מזל. שכן אם היורו לא היה נדחה בשנה בגלל מגיפת הקורונה, רונלד קומאן היה נשאר מנאמן הנבחרת ולא עובר לברצלונה. וגם כאשר היורו נדחה וקומאן חתם בקאמפ נואו, דה בור לא היה המועמד העיקרי לקבל את הנבחרת ההולנדית. לפניו בתור היו פרנק רייקארד ופייטר בוס, מאמן מכבי ת"א לשעבר שהיה אז בבאייר לברקוזן.
בסופו של דבר החליטה ההתאחדות ההולנדית, במהלך שגרם להרבה גבות להתרומם, להמר וללכת על פרנק דה בור.
מומחה הכדורגל ההולנדי ג'יימס רואו הסביר: "ההחלטה נבעה מההצלחה שהייתה לו באיאקס, כשעזר להרבה שחקנים צעירים להתפתח ולהשתפר. וחוץ מזה בהולנד מעריכים מאוד את הקריירה שלו כשחקן, עם 112 משחקים ו-13 שערים בנבחרת". ובאשר לכישלונות של דה בור אומר רואו: "באינטר הוא נכנס לחדר ההלבשה מבלי שידע מילה באיטלקית ובקריסטל פאלאס הוא טעה כשדרש מהשחקנים לשחק בשיטה של אייאקס. כנראה שהוא הגיע לשתי הקבוצות הללו מוקדם מדי".
האמת היא שתחילת הדרך של דה בור בנבחרת לא בישרה טובות. במשחקו הראשון כמאמן הלאומי הולנד הפסידה למכסיקו. לאחר מכן הגיעו שלוש תוצאות תיקו רצופות. בכך הוא הפך למאמן הראשון של הנבחרת שלא מנצח באף אחד מארבעת משחקיה הראשונים.
בפתיחת מוקדמות המונדיאל הגיעה עוד מהלומה, הפסד 4:2 לטורקיה. הביקורות הפכו קטלניות יותר ויותר. והשיא היה כאשר במשחק ההכנה ליורו מול סקןטלנד דה בור עלה במערך שכלל 3 בלמים, 2-3-5. רונלד דה בור, אחיו התאום של פרנק, אמר בראיון ל"דה טלחראף": "ברור לי שיוהן קרויף מתהפך עכשיו בקברו אם היה רואה את זה, אבל זה היה קורה לו גם אם היה רואה את ברצלונה של רונלד קומאן. מה שחשוב בכל שיטה זה איך אתה מיישם אותה".
צריך לזכור שבכדורגל ההולנדי, ובעיקר בזה של אייאקס ושל הנבחרת, המערך הטקטי של 3-3-4 הוא כמעט קדוש. כשמישהו סוטה מהעיקרון הזה, עליו מבוססת הפילוסופיה של קרויף, שהביאה להצלחות של אייאקס, ברצלונה והנבחרת בשנות ה-70 וה-80, זה נחשב בעיני רבים למעשה כפירה.
אבל דה בור התעקש. הפציעה של וירג'יל ואן דייק שכנעה אותו לחזק את מרכז ההגנה בבלם נוסף, ובנוסף הוא הבין את הפוטנציאל העצום שיש לו עם דנזל דאמפריז כשחקן אגף חופשי. לפחות בשלב הבתים ההימור של דה בור השתלם ביג טיים. הולנד ניצחה בכל שלושת משחקיה, הפגינה כדורגל התקפי מלהיב, כמו שהאוהדים שלה אוהבים וגם כבשה 8 שערים, יותר מכל נבחרת אחרת.
לפני המשחקים הראשונים היו אוהדים שהעלו לאוויר מטוס עם כרזה שקראה לו לחזור ל-3-3-4 הקלאסי. אבל דה בור לא חזר בו. בעקבות הניצחונות הביקורות כלפי דה בור נפסקו. לפתע האוהדים והתקשורת מפרגנים לו. והוא אופטימי לקראת משחק שמינית הגמר מול צ'כיה. ניצחון, והולנד תרגיש שהיא במרחק נגיעה מחצי הגמר, שכן היריבה שלה ברבע היא דנמרק העקשנית. לא רע עבור נבחרת שזהו הטורניר הגדול הראשון שלה מזה 7 שנים וממש לא רע עבור מאמן שלא מזמן הפסיד לברק בכר.