מת'יו הדסון-סמית' חווה רגע של ניצחון. הבוקר (שבת), הוא זכה במדליית הארד בריצת 400 המטרים במסגרת אליפות העולם באתלטיקה, כשהגיע לזמן של 44.46 שניות. אבל הדרך של הדסון-סמית' לא החלה כאשר ניתן האות זינוק. זו דרך ארוכה, שהחלה רחוק מאוד מיוג'ין, אורגון.
לאחר שהדי הזכייה שככו, הוא התפנה לספר על השנה האחרונה בחייו: "אנשים לא יודעים, אבל ממש ניסיתי להתאבד", הוא פתח את בעיותיו הנפשיות שצמחו העונה. במהלך תקופת הקורונה, הדסון-סמית' נכנס לחובות אדירים כשגר בארצות הברית, איבד את הספונסרים שלו, וחווה את הצדדים הקשים של תקופת הבידוד החונקת.
"ב-2018 ניצחתי באליפות אירופה, למרות שלא הכל הלך כשורה.. ב-2019 קרעתי את גיד אכילס, קרעתי את שריר הירך האחורי.. היו לי חובות אדירים בגלל שבאמריקה אין ביטוח בריאות. בזמן הקורונה הייתי באמריקה לבדי, וב-2021 היו לי בעיות נפשיות אדירות". מן הסתם, גם העובדה שאיבד שניים מחבריו הקרובים - מאמן נבחרת האתלטיקה הבריטית ניל בלאק, וחברו הקרוב לויד קוואן, פגעה בו.
"שקלתי לפרוש", הוא הודה, "אבל אמא שלי והחברה שלי אמרו לי: תן לזה שנה. רציתי להפוך להיות חשמלאי". אלא שאז, עם חזרת התחרויות, הוא מצא ספונסר חדש (חברת "פומה") והצליח להחזיר את חובותיו. מה שעוד סייע לו היתה פגישה עם טומי סמית', שזכה עבור בריטניה במדליית הזהב באולימפיאדת מקסיקו 1968. "הוא אמר לי: אל תסתכל לשמאל או לימין, תסתכל רק קדימה".