מרבית אוהדי הכדורגל הגיבו בפליאה כששמעו לראשונה שקאסמירו, עמוד התווך בקישור היציב של ריאל מדריד, החליט לעזוב לטובת מנצ'סטר יונייטד. הרי גם בתקופה בה נזכרים אוהדי יונייטד בערגה, כשסר אלכס פרגוסון עמד על הקווים באולד-טראפורד ותארים אדומים היו עניין שבשגרה, דרך הכוכבים עברה ממנצ'סטר למדריד - ולא להיפך. תשאלו את בקהאם ורונאלדו. ואז, בתקופה ההיא, קשה לומר שלריאל הייתה עליונות מוחלטת על יריבתה ממנצ'סטר. שני המועדונים היו מהבכירים, מצליחים ואהודים ביותר שהיו ברחבי הגלובוס. אז דווקא עכשיו, אחרי שריאל זכתה בכל התארים, והשדים-האדומים נגעו בשפל המדרגה, כיוון התנועה התהפך?
קאסמירו רק בן 30. הוא לא משתחרר מלחץ באלגנטיות כמו בוסקטס, סיפורו האישי לא נגע בליבו של הקהל הרחב כפי שעשה זה של קאנטה והוא לא נחשב כבר בגיל צעיר כדבר הגדול הבא, כמו פרנקי דה-יונג. אבל בתקופת זמן של שבע שנים, ה"טנק" היה השחקן בו הייתה התלות הגדולה ביותר של הקבוצה שזכתה ב-4 גביעי אירופה ו-3 אליפויות.
כשחזר למדריד מעונת השאלה מוצלחת בפורטו, הוא היה עדיין אנונימי לכלל. המאמן שקיבל אותו דאז, רפא בניטס, ראה בו כלי חשוב – אך הוא נכנע ללחצי הקהל והתקשורת לשלב בהרכב הקבוצה, במרכז השדה, את חאמס רודריגס ההתקפי לצד לוקה מודריץ' ההתקפי גם הוא. טוני קרוס, הקשר שאמון על הנעת הכדור, קיבל את התפקיד ההגנתי בחוליית הקישור. בניטס ידע שמדובר בקישור "רך" מדי, אך רצה להילחם בתדמית המאמן ההגנתי שדבקה בו.
המחסור בקשר שיעמוד בין קווי ההגנה לקישור וידע לסכל את התקפות היריבות בא לידי ביטוי כסטירה מצלצלת במשחק הקלאסיקו של אותה עונה. ברצלונה טיילה להנאתה עד לשער המדרידאים וכבשה ארבעה שערים ללא ספיגה. בניטז פוטר בבושת-פנים, זינאדין זידאן מונה במקומו, ולא התבייש לספסל את רודריגס הכוכב לטובת קשר אחורי לא מוכר. זידאן זכר מתקופתו כשחקן באותה הקבוצה את חשיבות האיזון שקשר אחורי מעניק. לצידו על המגרש שיחק אז הקשר האחורי קלוד מקאללה, ולאחר שהאחרון הועזב, הכישלון הגיע מהר. כמאמן, זידאן הבין שקאסמירו יכול להיות זה שבזכותו חבריו על המגרש יוכלו לנצוץ, ובהיעדרו לקרוס.
שלישיית החלומות מתפרקת (getty)
כניסת קאסמירו להרכב חוללה שינוי שהוביל את הקבוצה לכבוש את ליגת האלופות כבר באותה עונה, ובהמוני תארים אחר-כך. בזכותו, חוסר הריכוז והכרטיסים הצהובים שאיפיינו אז את סרחיו ראמוס, היו סבילים ופחות הרסניים. לצידו, מרסלו יכל לעלות שוב ושוב להתקפה, גם אם מיהר לחזור להגנה. איתו, חבריו בהתקפה יכלו לעשות שמות ברחבות היריבה - מבלי להתאמץ יתר על המידה במשימות הגנתיות. הוא חיפה על כולם, ללא לאות ובצניעות.
את כישוריו הטכניים הוא פיתח עם הזמן, ולצד האגרסיביות הבוטה וחסרת ההתנצלויות שאפיינה את פעולותיו, קל היה לרבים לבנות סביבו נרטיב שלילי. הרי קל לכולנו להתלהב מ"קוסמים" יצירתיים, ופחות מאלו שנראים לנו כ"פועלים שחורים" שאחראים על העבודות המלוכלכות. בתור מתקל שהגיע ממדינת המכדררים, הוא יודע שקל להתחבר יותר לאלו שבונים ומסיימים מהלכים מאשר לאלו שבאים להרוס אותם. זה לא הפריע לו להמשיך לרוץ, להילחם, לתת את כולו לקבוצה, למען המטרה המשותפת.
בקרב מנהלי קבוצתו ובחדר ההלבשה, לעומת זאת, לא הייתה שאלה מי הטוב ביותר בנמצא בתפקידו – והוא זכה למקומו בהרכב ללא-סייג. למעשה, בכל השנים האחרונות לא חיכה על הספסל שחקן עם מאפיינים דומים שיוכל להחליף אותו לרגעי מנוחה. בחמש העונות האחרונות, רק בנזמה שיחק יותר ממנו עבור ריאל. ועד לעונה האחרונה, הוא המשיך לספק ביטחון הגנתי לסובביו, מלפניו ומאחוריו, בתקופות הטובות של הקבוצה – וגם באלו שפחות. ביציבות מרשימה, בניגוד לאלטרנטיבות הנוצצות למקומו בשוק.
כשבוחנים פעולות הגנתיות, מגלים כי תיקל בממוצע ל-90 דקות בכל שנות הקריירה (3.16 פעמים ל-90 דקות) ועשה זאת בהצלחה (2.41) יותר מבוסקטס, קאנטה, דה יונג או פאביניו, למשל. הוא הצליח לגרום ליריבה לאבד את הכדור כתוצאה מהפעלת לחץ (6.39 פעמים ל-90 דקות), חסם מסירות או בעיטות (2.36), ניצח במאבקים אווירים (2.82, ניצח ב-62 אחוז מהמאבקים עצמם), והרחיק כדורים יותר מכל אחד מהם. רק קאנטה הצליח לחטוף יותר ממנו (2.22 לעומת 1.76, הבדל אותו ניתן לייחס לכך שקאנטה שיחק בקבוצות הגנתיות ברוב שנות הקריירה) ופאביניו הצליח להשתלט על איבודי היריבה קצת יותר (12.8 לעומת 12.3) ובכל זאת - את העליונות הסטטיסטית על הקולגות שלו לתפקיד ניתן לראות באופן מובהק כשבוחנים את המדדים ההגנתיים בממוצעי הקריירה שלהם.
אלו שמבינים את הצד של הבלאנקוס לעסקה גורסים כי העומס שהוטל על רגליו בשנים האחרונות שוחק, ואת אותותיו ניתן היה לראות אשתקד, כשהציג בצורה לא אופיינית בכמה משחקים יכולת ירודה. הוא נכנס לעשור הרביעי לחייו, מחליפו – טושאמני – כבר הגיע הקיץ, וכעת הגיעה נקודת הזמן האחרונה בה ניתן להרוויח סכום נכבד ממכירת שירותיו.
גם הסיבה שבשמה קאסמירו החליט לעזוב מובנת. הוא ראה שהושקע כסף רב במחליפו, והבין שזמנו בהרכב קצוב. דקות המשחק יצטמצמו בעונה הקרובה, ועוד יותר בעונה שאחריה. לפי הערכות, הוא הכפיל את שכרו בהחלטה לעזוב, וסביר להניח כי מדובר בחוזהו הגדול האחרון.
ובכל זאת, חייבים לומר – על אף שיונייטד חייבת קשר אחורי, וכמובן שלא יזיק להביא את אחד מהטובים ששיחקו בתפקיד זה, קאסמירו מגיע בגיל מבוגר לפריימיר ליג לראשונה, שחוק מדקות משחק רבות, לידי מאמן שחיפש קשר אחורי מסוג אחר, כזה שמשתתף יותר בבניית ההתקפה. הוא עלול לגלות שהבוץ הטובעני באולד-טראפורד ילכוד גם אותו.
וריאל מדריד נותרת עם קשר אחורי בודד בסגל, שוב. הצלחת קאסמירו במדריד סימלה את חשיבת האיזון בקבוצת כדורגל, ועזיבתו עלולה לפגוע בריאל הגנתית, כמובן, אך גם התקפית - משום שבלעדיו הכדור יהיה יותר בחצי המגרש שלה מבעבר. הסיבות לכדאיות העסקה הזו ברורה לכל הצדדים – גם לשחקן, וגם למועדון. אלא שהם עלולים להבין מדוע לפעמים, למרות הפיתויים, זוגיות טובה לא מפרקים.
האם קאסמירו ישקע בבוץ של יונייטד וטן האח? (getty)
האזינו לפרק 4 של פוטבול מונדיאל - על הזיווג בין קאסמירו ליונייטד ->