מפורקת ומפולגת: כך הנבחרת התפוררה מבפנים

אליפות אירופה 2022 של נבחרת ישראל תיזכר ככישלון די צורב בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי. דור מוכשר שהתחבר לו עם בית נוח יחסית גרמו לכולם להאמין לנבחרת הזו יש את היכולת ללכת רחוק, אפילו עד רבע הגמר - שלב שאליו הנבחרת לא הגיעה ב-19 השנים האחרונות. יש הרבה מאוד סיבות מקצועיות לכך שהטורניר הזה נגמר כפי שנגמר, אבל בכל מה שקשור למה שקרה בתוך הנבחרת, בין השחקנים לבין עצמם - הכתובת היתה על הקיר.

מי מרוצה פה?
ים מדר קיבל 7 דקות בלבד במשחק הפתיחה מול פינלנד. במשחקים שלאחר מכן הוא רשם 24, 21, 29 ו-34 דקות. שורת הדקות של תומר גינת עומדת על 28, 17, 21, 5 ו-25. נמרוד לוי עם 31 דקות במשחק הראשון, 4 בשני, ולאחר מכן 26, 20 ו-24. יובל זוסמן עם 16, 7, 26, 26 ו-4. תמיר בלאט? 34, 21, 23, 7 ו-4. אפשר לעבור שחקן אחרי שחקן, אבל הנקודה ברורה: בנבחרת ישראל של אליפות אירופה 2022 לא היתה היררכיה ברורה.

למעשה, פרט לדני אבדיה לכל אחד משחקני הסגל יש ביורובאסקט הזה היה משחק אחד עם כמות חד ספרתית של דקות. מצד אחד, לזכותו של גיא גודס ייאמר שהוא עושה לא מעט ניסיונות, בכל משחק לגופו, כדי למצוא את ההרכב האופטימלי. מצד שני, השחקנים העידו שחוסר הוודאות לגבי מי משחק ומתי, גורמת בסופו של דבר לתסכול וחוסר בטחון כמעט אצל כולם.

העניין עם חלוקת הדקות הבליט עד כמה גדול חוסר שביעות הרצון של השחקנים. הם פשוט לא נהנו. לא האחד עם השני ולא בכל מה שקשור לסיטואציה המקצועית. זוסמן, לדוגמה, לא הבין את הספסול במשחק מול פולין; לרפי מנקו, שהיה טוב מאוד נגד פינלנד, לא היה ברור איך במשחקים נגד הולנד ופולין הוא מקבל כל כך מעט קרדיט; בלאט היה המום ממיעוט הדקות שקיבל נגד סרביה, גם תומר גינת; רומן סורקין, שהגיע כאחד הגבוהים המובילים, קיבל לפתע 3 דקות בלבד מול פינלנד במשחק הפתיחה.

סורקין, בחור רגוע בדרך כלל, זעם על הספסל אחרי שגודס החליף אותו מול פולין. אבדיה, שהוא בחור אמוציונלי יותר, הגיב מספר פעמים בכעס בעת שהוחלף, כשפעם אחת הוא אף שבר חלק קטן משלט הפרסומת ליד הספסל. את התסכול של זוסמן בשני המשחקים הראשונים - מהספסול ומהאווירה השלילית שסביבו - אי אפשר היה לפספס, של עידן זלמנסון על אחת כמה וכמה.

אפרופו זלמנסון. מקומו בסגל לא היה מובטח עד הרגע האחרון. כשהבין שגם אם יוזמן הוא לא ישחק הרבה, ביקש להשתחרר מהסגל עוד לפני פתיחת הטורניר. הוא סורב, נשאר ונסע לפראג. כפי שצפה, הוא מיעט לשחק (4 דקות בשלושת המשחקים הראשונים) - ועוד צבר יותר תסכול כאשר הובטחו לו דקות נגד סרביה, ולמרות זאת ישב על הספסל כל המשחק.

״אפשר היה לראות איך ממשחק למשחק שחקנים צוברים עוד מרמור ועוד תסכול״, אמר אחד השחקנים. ״אתה נכנס לחדר ההלבשה אחרי ניצחונות ורואה אנשים עם פנים נפולות. היו הרבה גורמים שהובילו לזה, אבל חוסר ההיררכיה, וזה שאף אחד לא יודע מתי וכמה הוא ישחק, היו חלק מרכזי".

הרוב המכריע של השחקנים, אם כן, פשוט לא נהנה באירוע שאמור להיות סוג של פסגה מקצועית בקריירה. ״אף אחד לא רצה חלילה להפסיד, אבל בשלב מסוים הם פשוט רצו לחזור הביתה״, סיפר מקורב לאחד השחקנים. ״לא היתה שם כימיה מהרגע הראשון״.

והבעיה הכי גדולה במרמור ובתסכול, בכל מקום, היא שהוא מדבק. ובנבחרת הזו, הוא עבר כמעט בין כולם.

חדר ההלבשה
בכל קבוצה, בכל ארגון, בכל מקום עבודה - ישנם קשרים, כאלו ואחרים, טובים יותר וטובים פחות, בין אנשים. גם בנבחרת ישראל הזו ישנם שחקנים שהיו בקשרים טובים יותר עם שחקנים אחרים, אבל בפועל - הנבחרת היתה מחולקת לקבוצות-קבוצות. אפשר לקרוא לזה מחנאות, אפשר לייחס לזה חוסר חיבור שהוביל לחוסר פרגון, אבל בשורה התחתונה חדר ההלבשה היה מפולג לחלוטין - למרות שכלפי חוץ רוב השחקנים שידרו מסרים אחרים.

גם באיגוד, בו ניגע עוד מעט, הבינו כנראה את הבעייתיות ביחסים שבין השחקנים, ולקראת אליפות אירופה הזו ביקשו לסדר מחדש את ציוות החדרים. מיותר לציין שהשחקנים ממש לא אהבו את זה. "כאילו אנחנו בקייטנה", כפי שהגדיר זאת אחד השחקנים. גל מקל, למשל, שובץ בתחילה עם דני אבדיה, אלא שהיחסים בין השניים לא היו טובים עוד מתקופת ההכנה, מה שניכר גם על הפרקט בלא מעט מקרים. בסופו של דבר, אגב, הם לא ישנו יחד.

גם בין תמיר בלאט לים מדר היחסים היו רעועים מאוד - הם בקושי דיברו זה עם זה. מדר אף טען בפני הצוות המקצועי כי הוא מרגיש שהוא פחות טוב כשהוא משחק לצד בלאט. אולי זו התחרות על משבצת הגארד הבכיר של הנבחרת, אולי זו העובדה שתמיר וים שונים מאוד באופיים. בשורה התחתונה, חוסר החיבור ביניהם הורגש - ומעבר לכך, הם מיעטו גם לשתף פעולה על הפרקט.

בעיות בחדר ההלבשה תמיד היו יהיו, בטח בחדר הלבשה מלא אגו של נבחרת - שהרי מרכזת לתוכה את השחקנים הטובים ביותר. גם בשנים עברו, לצורך העניין, לא תמיד היתה אידיליה: עומרי כספי וליאור אליהו, שני הכוכבים הגדולים של הנבחרת בעשור הקודם, היו לדוגמה בסכסוך ביורובאסקט 2013. אבל חדר ההלבשה של נבחרת ישראל 2022 לא היה רק מפולג, הוא רעיל באופן חריג.

זה לא רק מקל, אבדיה, בלאט, מדר, נמרוד לוי, ג׳ייק כהן או תומר גינת. זה כולם נגד כולם, גם כאלו שנראים ביחסים טובים כלפי חוץ.

דני אבדיה
דני אבדיה הוא סוגיה בפני עצמה. בנבחרת דיברו עוד לפני הטורניר על הקושי שבשילוב של שחקן כל כך דומיננטי, על הפרקט ומחוצה לו, על אחת כמה וכמה כשהוא לא היה חלק מהנבחרת שהתכנסה פעם בכמה חודשים בפורמט החלונות ונדבק בקורונה במהלך תקופת ההכנה.

אף אחד כמובן לא מפיל על דני את התיק על ההדחה הזו, בטח ובטח כשהוא היה אחראי כמעט ישיר על שני ניצחונות, אבל היו שחקנים בנבחרת שהרגישו שבנבחרת מנסים להכניס אותו לעניינים בכוח. "כולם זייפו בהגנה בטורניר הזה, אבל כשדני היה מזייף בהגנה, היו יותר סלחניים איתו", אמר אחד השחקנים.

אבדיה הוא השחקן הטוב ביותר של נבחרת ישראל, הוא כוכב במהות שלו. העניין הוא ששחקנים אחרים לא ראו בעין יפה את הכניסה הבלתי נמנעת שלו למשבצת הזו, זו שמרכזת סביבה את כל העניין. כשזופי אבדיה התראיין בסרביה ודיבר על "חוסר התמיכה מהמאמן ומהוותיקים" שדני הרגיש בנבחרת - הוא התכוון בערך לזה. כי שחקנים בנבחרת הרגישו שאבדיה מנסה להשתלט על העניינים, רוצה, לעיתים בכוח, להיות זה שייזכר כגיבור.

אבל אחרי טורניר הבוגרים הגדול הראשון של אבדיה במדים הכחולים-לבנים, אפשר לקבוע שבעתיד כולם יצטרכו לעשות התאמות. אבדיה אמור להיות השחקן המרכזי של הנבחרת גם בטורניר הגדול הבא (יורובאסקט 2025?) - ויתר השחקנים יצטרכו להבין שהזרקורים יופנו אליו, בין אם הוא ״מחפש״ אותם (״עזוב את המצלמה עכשיו״, אמר לו גיא פניני אחרי פינלנד) ובין אם לא.

המאמן
התייחסנו כאן קודם לתסכול הכללי של רוב השחקנים על חלוקת הדקות, אבל חוסר הכימיה בין גיא גודס לבין השחקנים שלו התחיל עוד הרבה לפני כן. למעשה, נקודת הפתיחה של גודס לא היתה טובה: הוא החליף את עודד קטש - המאמן שהיה אחראי על הצערת הסגל ובניית הנבחרת הנוכחית - אותו רוב השחקנים העריכו מאוד.

אבל בלי קשר לזהות המאמן שאותו הוא החליף, זה לא עבד כמעט מההתחלה. נבחרת ישראל תחת גודס שיחקה כדורסל לא מרשים, במיוחד בקמפיין מוקדמות אליפות העולם, והתוצאות גם כן לא היו מספיק טובות (מאזן 5:3), וכללו בין היתר הפסד ביתי מביך לשבדיה. השחקנים הרגישו שהשלם של הסגל הזה קטן מסך חלקיה - ים מדר אפילו אמר בעצמו שהוא מרגיש שהנבחרת "לא ממצה את הפוטנציאל".

אחת הטענות שהשמיעו השחקנים היא שבמקרים רבים תוך כדי משחק הם פשוט לא הבינו מה לעשות. ״אנחנו מאלתרים יותר מדי״, אמר מדר גם כן אחרי פולין.

לעיתים קרובות, מעידים שחקנים, הם אפילו לא הבינו איזה תרגיל משחקים, איזו הגנה. ״אנחנו מבולבלים והתקשורת בינינו תוך כדי המשחק לא טובה״, תימצת את זה ג׳ייק כהן בסיום ההפסד לפולין.

בסופו של דבר, עיקר המשבר בין השחקנים לבין גודס הוא על בסיס חוסר הערכה מקצועית. חלק מהשחקנים טוענים שהם לא מבינים אותו, אחרים מקבלים את הדברים שהוא אומר בחוסר אמון.

גודס, כאמור, לא מצא לכל אורך הטורניר את ההרכב שאיתו הוא רוצה לרוץ - מה שתיסכל את מרבית השחקנים - והתחושות הללו לא התחילו אתמול או השבוע. עוד במהלך העונה שעברה, הרבה לפני היורובאסקט, מספר שחקנים פנו לגורמים באיגוד בבקשה להחזיר את קטש לתפקיד במקום גודס, מהלך שבסופו של דבר לא יצא לפועל.

סיפור ג׳ון דיברתולומיאו ממחיש במידה מסוימת את הקשר בין גודס לשחקנים. ג׳ון די התאמן עם הנבחרת בחלק גדול מהקיץ, תוך שהוא מוותר על החופשה בזמן הפגרה, דוחה את מסיבת האירוסים ומפסיד גם את ההכנה עם מכבי תל אביב. הוא הגיע לקיץ הזה בידיעה שיהיה על משבצת המתאזרח של הנבחרת, ושמקומו בסגל די ודאי אחרי שבאיגוד הבהירו לו שהם בונים עליו.

אלא שלפתע הוא נופה מהסגל לקראת שבדיה במוקדמות אליפות העולם והבין לאן נושבת הרוח בכל הנוגע ל-12 שייצאו לפראג. דיברתולומיאו נפגע מאוד. הוא פנה בעצמו לאיגוד וביקש להשתחרר מהסגל בעצמו. "מותר לנפות שחקנים, אבל לא ככה ולא בצורה הזו״, אמר מקורב לדיברתולמיאו. "מאמן לא יכול לקחת שחקן בגילו ובמעמדו, כקפטן מכבי תל אביב, ולנפות אותו רגע לפני האליפות אחרי שהוא התאמן כל הקיץ. הוא הרגיש מושפל. הוא נתן מעצמו הרבה למרות שהוא לא באמת חייב, וזה היחס שהוא קיבל".

זה איזשהו דפוס חוזר בנבחרת הזו - שחקנים מבקשים מיוזמתם להשתחרר. הנבחרת הפכה עבור שחקנים רבים מזכות לסוג של נטל. למקום שהם לא רוצים להיות בו. וכן, גם לגודס יש חלק בזה.

איגוד הכדורסל
לרוב השחקנים היתה בטן מלאה גם על הגוף שאמון על הנבחרת. את סיפור הפרידה מקטש - שלא הגיעה על רקע מקצועי - הם כמובן לא אהבו. ״זה הרגיש כאילו האיגוד תקע מקל בגלגלים בתהליך הטוב שהתחיל בנבחרת״, אמר אחד השחקנים. ״זה חבל מאוד, ועוד יותר חבל שזה קרה בגלל פוליטיקה ולא בגלל כדורסל״.

לזה תוסיפו עוד לא מעט עניינים ששחקני הנבחרת לא אהבו - כמו משחקי ההכנה מול יריבות לא ראויות כמו רומניה ומכללת אובורן וכן את המסע לפינלנד דרך יוון, כשהנבחרת מגיעה לטמפרה בלילה. נכון, באיגוד הסבירו שהסיבה היא שלא היתה טיסה ישירה לעיר הפינית בכל מקרה, ועדיין, השחקנים הרגישו לא בנוח עם זה.

בכלל, השחקנים הרגישו שתקופת ההכנה לא היתה רצינית. היריבות לא היו קנה מידה לכלום, כל שחקן הגיע מתי שהוא רוצה (ג׳ייק כהן ודיברתולומיאו הגיעו באיחור, כל אחד מסיבותיו), האימונים לפני משחקי ההכנה היו מעטים וגם בסגל רחב מדי, כזה שלא איפשר עבודה כמו שצריך.

עניין נוסף שלא עבר חלק לשחקנים בגרון הוא פיני גרשון, שהפך מהמנהל המקצועי של הנבחרות לסוג של איש צוות שיושב על הספסל ואפילו נכנס לחדר ההלבשה לשוחח עם השחקנים. לטענתם, זה לא רק שהנוכחות שלו לא עוזרת ולא מחזקת את השחקנים, היא רק מגבירה את האווירה המתוחה על הספסל.

השחקנים
בסופו של דבר, הכשלון הזה רשום על שמם של אלו ששיחקו. בין אם היו מתחים בחדר ההלבשה או תסכולים ומרמורים מכל סיבה כזו או אחרת. גם אם היו בעיות - ואכן, היו - מה שייזכר מהטורניר הזה זו השורה התחתונה.

והשורה התחתונה היא שנבחרת ישראל הגיעה לפראג עם סגל מוכשר ביותר, שובצה לבית די נוח (תראו את בית ב׳, לשם השוואה) וזרקה לפח טורניר שבו היא סימנה לעצמה את רבע הגמר כמטרה ריאלית.

גם השחקנים יודעים שהחלק שלהם בהדחה הזו גדול. כי הרי למי אפשר לבוא בטענות כשהגנת האחד על אחד - מתחילת תקופת ההכנה ועד אתמול - כל כך נרפית? "זה לא רק שלא שמרנו טוב, לפעמים הרגשנו שכל אחד לבד על המגרש", אמר אחד השחקנים. "במקומות שבהם צריך היה להיות חיפוי הגנתי אחד על השני, כמו בכל קבוצה, אצלנו זה פשוט לא קרה".

והאמת היא שאין דוגמה טובה יותר כדי להמחיש את חוסר האחדות בחדר ההלבשה. שחקנים, פשוטו כמשמעו, שלא מחפים אחד על השני.

חוסר הכימיה בתוך הנבחרת, בין כולם לכולם, צריך להטריד את כל מי שנבחרת ישראל חשובה לו. ליבת הסגל הזה אמורה להוביל את הנבחרת בשנים הבאות, ומשהו בחדר ההלבשה יהיה חייב להשתנות.