אופוריה. ניצחנו את אלבניה, ובחדרי חרדים כבר מחפשים מסעדות כשרות לקראת יורו 2024 בגרמניה. אה, יש עוד פלייאוף בדרך? בית וחוץ נגד יריבה יותר רצינית מהשכנה של צפון מקדוניה? אז מה בדיוק חוגגים?
ראבאק, תנו לחגוג כל עוד זה אפשרי. דמיינו שניצחנו את שבדיה בטולוקה הרחוקה או את קולומביה בברנקייה. שחזרו את הגול של עטר בפארק דה פראנס ואת זהבי מנצח לבדו את סלובקיה ב-2:3 הפנומנלי לפני שנתיים. רגע, איפה זהבי? מישהו ראה את מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים? לאן הוא נעלם? בגלל חדר מזורגג השתחררו מנוכחותו? ואיפה חבריו הטובים מהנבחרת שישמיעו קול מחאה? לא שומעים, לא רואים. ככה הפקירו אותו בשדה הקרב?
בקרב הזה יוסי ואלון ניצחו, וזהבי נדד למגרשים אחרים. במקום לזרוק את חולצתו המיוזעת לידיו הרועדות מהתרגשות של ילד צבוע כחול לבן ביציע, ערן העניק את החולצה מספר 7 לאזרח אמיד בן 73. כל אחד והבחירות שלו.
בקרב הזה בניון וחזן ניצחו (אלן שיבר)
על רקע התקיפה המזעזעת במחלף חמד, היו גם חדשות טובות בערב הזה. ראינו את הבחורים מתפקדים בתנאי לחץ, התפעלנו מהחבר החדש של מרסלו באולימפיקוס ומהאיכויות של קניקובסקי. דווקא גבי הקטן-גדול פיטם את וייסמן באחד מאותם כדורים שזהבי כל כך אוהב.
המצלמות ליוו את הפיינליסטים של גביע האומות כל הדרך מהדשא למפגש הדביק עם בניון. איזה כיף שנפלה בחלקנו הזדמנות לראות מנהל ספורטיבי נופל על צווארם של שחקנים בכניסה לחדר ההלבשה. בעצם יוסי יושב על כתפי ענקים: במסיבת התה שאחרי האליפות של 93׳ סר אלכס פרגוסון ריגש אותנו כשהדביק נשיקה רטובה לאריק קאנטונה בפואייה של יונייטד.
ומלאו גם לחייו של חזן בנשיקות. רגעים סוחטי דמעות נרשמו כאשר שמענו את המאמן הלאומי מודה למשפחה המורחבת מאשדוד שהביאה אותו עד הלום. מצומת עד הלום עד מפתן הרחבה של החלום. סחתיין. ג'קי מבסוט ובינגו גדול של אורן חסון.
בינגו גדול של אורן חסון (אלן שיבר)
וזה רק הלך והשתפר: הנה שון מדבר על וייסמן בגוף שלישי, כמו נפוליאון בונפרטה, ובחצי קריצה מסמן לזהבי שדבריו הוצאו מהקשרם. מימי ילדותו בקריית חיים חיכה הנושף בעורפו של ערן להיות חלוץ ראשון בנבחרת, והגול הזה מטלטל את קורות חייו ומשדרג פלאים את הרזומה. איך אמר פעם שלום אביטן - "קורה בהפועל תל אביב שווה יותר מעשרה שערים במקום אחר".
ובתרגום חופשי: שער משמעותי במדי הנבחרת חשוב פי כמה מתריסר כיבושים בלה ליגה. ולפתע פתאום אנחנו נזכרים במונולוגים הבלתי נשכחים של חלוץ תל אביבי מתינוקות קשטן, שהיה חובט בשפתנו עד שהתיש אותה ואת ממציאה, מנוחתו עדן. נוח על משכבך בשלום, אליעזר בן יהודה, לכדורגל יש שפה משלו.
ויש שוער בשער. גלזר, עומרי גלזר, שהצדיק את האשראי. לקח שניים-שלושה כדורים א-לה יעקב חודורוב ועכשיו תנסו לתלוש מגופו את האפודה.
מעט תלושה מהמציאות היתה ההחלטה לשלוח את עומר אצילי לגוב האריות, כאילו אין דעת קהל ואין עצומות של ארגוני נשים. שריקות הבוז שליוו כל נגיעה שלו בכדור, אולי מקרבות אותו לרגע שבו יודיע "במפתיע" על פסק זמן מהמשימות הלאומיות. התברר שחלקים גדולים מאוהדי הנבחרת מוטרדים ממעורבותו ב"פרשת הכדורגלנים והקטינות". על הרבה פחות מזה דאבור קיבל שפיץ מהקהל.
וייסמן בדרך לשער שיקפיץ את הקריירה שלו (אלן שיבר)