דני גרופר: "היחס מהפועל תל אביב היה מגעיל, זה הרתיח"

מעטים השחקנים בנבחרת ישראל שמעולם לא קראתם איתם ראיון עומק. דני גרופר הגיע אמנם רק עכשיו לסגל בעקבות יכולת טובה בלודוגורץ, אבל עד עכשיו שתק, והיו לו לא מעט סיבות. הוא חווה על בשרו איך עיתונאים ופרשנים לקחו צד בסיפור שלו עם הפועל ת"א. הוא לא הסכים להאריך חוזה כדי לצאת לאירופה וכילד למשפחה של כדורגל (אביו שחקן העבר אורי גרופר ודודיו רוני וליאור רוזנטל), הוא קיבל הכוונה לשמור בבטן עד שיגשים את החלום להצליח במועדון מחוץ לישראל ולהגיע לנבחרת הבוגרת.

גרופר הוא מסוג השחקנים שכבר לא רואים היום. נטול פוזה, נטול קעקועים, בקושי 3,000 עוקבים באינסטגרם, לא מאלו שמתעסקים ברשתות החברתיות וגם חי לבד בארץ זרה. אימו מורה לאנגלית, מה שעוזר לו לדבר את השפה ברמה גבוהה. היא היתה זו שלחצה על שמות לועזיים לו ולאחיו מייקי. והוא השיג עוד משהו מהמשפחה הגרעינית. אבא היה מגן ימני טוב, הילד עם רגל שמאל דומיננטית מאוד - מצרך נדיר בכדורגל.

הוא החל את דרכו במכבי חיפה, חתך ליריבה העירונית, עבר לנשר, מצא את עצמו בעונה גדולה בהפועל עפולה וניצל סעיף בחוזה כדי להשתחרר בחינם להפועל ת"א. ההתחלה כאילו נלקחה מהחלומות. גרופר הפך לשחקן משמעותי עם 56 הופעות ושני שערים באדומים. הוא היה קרוב לזכות בגביע המדינה, אבל הפסיד יחד עם חבריו למכבי ת"א בדרבי אחרי הארכה.

בקיץ של השנה שנה שעברה הוא חווה לראשונה מקרוב את התופעה שנקראת "מנודים". הפועל ת"א הציבה למגן אולטימטום - תחתום על חוזה חדש או שלא תהיה חלק מהתוכניות המקצועיות. גרופר סירב, החלום לצאת לאירופה וההרגשה שהוא כבר שחקן שלם הובילו אותו ואת סוכנו דודו דהאן לקבל החלטה לא לחתום על חוזה חדש. לדהאן כבר היה ברור, שעוד רגע הוא מעביר את הטאלנט הצעיר למקום אחר. ועדיין, זו היתה תקופה לא פשוטה. גרופר נשלח להתאמן עם הנוער, לא המריא למחנה האימונים וברגע אחד הרגיש איך כל האהבה והערכה שהיו אליו מצד גורמים במועדון כבר לא קיימים.

החזות של גרופר בן ה-23 קצת מטעה. ויזואלית, הוא נראה צעיר, אבל על המגרש הוא מראה בגרות. המאמן הלאומי אלון חזן והמנהל המקצועי יוסי בניון היו מרוצים ממנו והמטרה היא לזמנו גם למשחקים הבאים, כל עוד ימשיך את היכולת הטובה בבולגריה.

"עד עכשיו שתקתי כי חשבתי שאני צריך להוכיח את עצמי קודם ולא ישר לדבר. לדבר מבלי שעשיתי כלום, זה לא לגיטימי", אומר גרופר בראיון בלעדי לערוץ הספורט ומספר על הרגע הראשון שקיבל את זימון הבכורה: "התקשרתי לאבא שלי והודעתי לו. הוא היה על גג העולם. הוא חיפש מה לומר ולא היו לו מילים. גם לו וגם לי".

תאר לי את ההרגשה אחרי ההופעה הראשונה בנבחרת ישראל, בניצחון על אלבניה
"זה הרגע הכי מרגש בקריירה שלי. חיכיתי לזה הרבה זמן וגם הייתי מוכן לזה הרבה זמן. אני הכי מאושר בעולם. כשעליתי לשחק מול אלבניה, זה היה חלום שהתגשם, וגם נכנסתי בדקות קשות. לא היה משחק שוטף והיה לחץ. הכי חשוב שהשגנו את המטרה וכולם שמחים".

כמה סימבולי שגרופר מתחרה על עמדת המגן הראשון של הנבחרת עם דורון ליידנר, המחליף שלו בהפועל ת"א. שניהם עברו לחו"ל, אבל בעוד האדומים התייחסו לליידנר כמו שמצופה ממועדון להתייחס לשחקן, היחס אליו היה שונה. "היה לי חלום לצאת לאירופה ולהתקדם ולא הייתי מוכן לוותר על החלום הזה, גם אם זה אומר לעבור דברים לא נעימים וקשים", הוא חושף.

תסביר?
"זו היתה תקופה קשה מאוד. אני יכול להבין מועדון שמקבל החלטה לא לאפשר לשחקן דקות משחק מסיבה לא מקצועית, כמו לדוגמא אם סירב להאריך חוזה, אבל איפה המינימום של להתייחס לשחקן כזה כמו ליתר, ולא מגעיל. אני מקווה שילמדו מהמקרה שלי וששחקנים נוספים לא יעברו את זה".

מה הרגשת באותם ימים?
"לא היה לי כיף לקום בבוקר. הידיעה שאני הולך להתאמן לבד ולתת פס לשערון קטן זה הזוי, כואב ומרתיח. אבל החזקתי את עצמי".

מאיפה הכוחות?
"יש לי מזל גדול שהסביבה שלי תומכת וזה עזר לי לא להישבר. ההורים שלי, הדודים שלי, כולם תמכו בי וחיזקו אותו. לא בכיתי, אבל היו רגעים קשים. רק המטרה שעמדה לי מול העיניים כל הזמן שאוטוטו אני יוצא לשחק בקבוצה באירופה, החזיקה אותי".

היו כאלו שהיו נשברים מנטאלית
"אני חושב שאני חזק בראש ואם לא הייתי חזק מנטאלית, אז זה לא היה טוב. זה האופי שלי מהבית. יש לי אדישות מסוימת, אבל היא בקטע טוב כי זה עוזר לי להתמודד עם דברים קשים שאני עובר ועברתי ולא יותר מדי לקחת ללב".

דודיך רוני וליאור רוזנטל מעורבים בקריירה שלך?
"גם הם חשבו שמגיע לי כבר לקבל זימון לנבחרת הבוגרת. רוני הוא דמות לחיקוי עבורי. אני שומע ממנו, מליאור ומאבא שלי לא מעט עצות, אבל בסופו של דבר אני מקבל את ההחלטות בעצמי. מתייעץ, שומע, מקשיב אבל בסוף זו הקריירה שלי ואני אחראי עליה".

בניגוד ללא מעט ליגיונרים שיוצאים עם בת זוג או הורה מלווה, גרופר חי לבד. המרחק מבולגריה לארץ הוא קטן, אבל בכל מקרה אין לו זמן להיות יותר מדי בבית או לארח. "אנחנו מאוד עסוקים, אז לא אני מרגיש בכלל קושי", הוא אומר.

איזו ליגה טובה יותר הבולגרית או הליגה שלנו?
"אותה רמה לדעתי, אבל להגיע לכאן זו קפיצת מדרגה כי הקבוצה שלי משחקת דרך קבע במפעלים אירופים, וזה מה שהיה לי מאוד חשוב. קשה לתפוס מקום של קבע בהרכב כי יש רוטציה בשל העובדה שמשחקים לא מעט, אבל אני חזק ברוטציה".

אז לודוגורץ היא רק צעד בדרך לליגה בכירה יותר
"יש לי מטרות להתקדם לליגה בכירה יותר ולא לעצור. אני רוצה להגיע לסוף הקריירה ולהגיד לעצמי שמיציתי את מלוא הפוטנציאל שלי. לא יודע אם אגיע לקבוצה בכירה או לא, אבל בסוף צריך להיות גאה במה שעשית, ואני מכוון לרמות הכי גבוהות שאני חושב שאני יכול להגיע".

בוא נפנטז על ליגה
"ליגה אנגלית זה החלום הגדול. רוני שיחק שם וזה החלום גם שלי".

ומקצועית, מה חסר לך כדי להיות טוב יותר?
"יש לי הרבה מה לשפר במשחק שלי. אני כל הזמן עובד על לא מעט דברים וכל משחק רואה ומנתח עם אח של עמרי אלטמן, דניאל אלטמן, שהוא איש מקצוע מצוין בתחום הזה".

תגובת הפועל ת"א לכתבה תובא לכשתתקבל