מכבי חיפה ראויה למחמאות, כמו אחרי המשחק בליסבון וכמו נגד פ.ס.ז', אך מבחינת החלק הקדמי, עד הכניסה של אצילי בדקה ה-60 היא לא היתה קיימת התקפית. ברגע שהוא נכנס, ראית מישהו שמתחיל לאיים על השער בצורה משמעותית, שמעז, שמנסה לעשות משהו, לא מתרפס בפני יובנטוס. עד אז היו בעיקר ניסיונות סטריליים. שצ'סני לא הוטרד יותר מדי. הוא גרם לחיפה להאמין ולשחק כדורגל התקפי.
חיפה אמנם החזיקה בכדור וניסתה לצאת קדימה עם כוחות גדולים במחצית הראשונה מול יובנטוס, אבל בסופו של דבר רוב ההזדמנויות הגיעו בצד השני. הירוקים לא היו קיימים בחלק הקדמי ב-45 הדקות הראשונות. יותר מדי כדורים של 50-50 הוכרעו לטובת יובנטוס באמצע המגרש וזה מה שאפשר לאיטלקים לצאת למתפרצות, אותן הן ניצלו בעיקר במחצית השנייה. באחד המאבקים היחידים שחיפה ניצחה במרכז השדה, שרי זכה בכדור, ודין דוד כבש.
יובה לא הציגה יכולת של מישהי שתאבק על התואר, אבל היה נוח לה לשחק בהתקפות מעבר נגד חיפה. מבחינתם, זה היה יכול להימשך יומיים, כל עוד די מריה מחלק כדורים לוולאחוביץ', לקן, זה בסדר מבחינתם. חיפה לא הצליחה לנטרל את די מריה, והוא האיש שגמר את המשחק. אם די מריה יקבל את החופש לעשות מה שהוא רוצה גם במשחק השני, הוא יעניש עם רגל שמאל החכמה שלו. מדובר בשחקן שיכול להעניש כל קבוצה בעולם, בטח מכבי חיפה. מנגד, ולאחוביץ' היה בינוני ואני מקווה עבור חיפה שהוא יראה את אותה יכולת גם בגומלין, למרות שאני לא מאמין שזה יקרה.
חיפה לא הצליחה לנטרל אותו. די מריה (GETTY)
כעת חיפה מסכמת סיבוב של 0 נקודות מ-9. לפרקים לא מעטים חיפה הראתה כדורגל, הוכיחה שהיא ברמה של הקבוצות הקטנות שסוגרות את ליגת האלופות. היא לא עושה מעצמה צחוק, לא עושה בושות לעצמה ולמדינה שהיא מייצגת. היא שייכת לרף התחתון, אבל היא נפלה לבית שגם אם יובה לא בכושר טוב, אין מה לעשות - רואים רואה את הפערים. לצערה של מכבי חיפה, אין פה קבוצה מהדרג השלישי שאתה יכול להגיד "אוקיי, אולי נצליח לנצח". הרבה אוהדים של חיפה יהיו אופטימיים, אבל אני לא אופטימי, כי הפערים הם גדולים.
אם חיפה רוצה באמת לנסות לקחת נקודה מול יובה, היא תצטרך שעלי מוחמד יהיה השחקן המצטיין של המשחק. בטורינו עלי מוחמד לא הופיע מול ראביו, פארדס ומקני - שחקנים ברמה מאוד גבוהה. אני לא בא בטענות אליו, אבל הוא יצטרך לתת את משחק חייו כדי שחיפה תהיה בעניינים, לא רק ל-20-25 דקות מאז שאצילי נכנס, אלא לשמור על היכולת הזו במשך 90 דקות, וזה על סף הבלתי אפשרי. בכלל, חיפה חייבת לשמור על אינטנסיביות במשך 90 דקות, ולא להתעלות רק במשך 30 דקות, אבל זה קשה מאוד.
עוד דבר שבכר יצטרך לעבוד בימים המעטים עד המשחק השני בשלישי הן התקפות המעבר. גם בסמי עופר נראה חיפה התקפית, בטח עם הדחיפה של הקהל. אם אצילי וחזיזה, שבטח יפתחו הפעם, לא ישכילו לרדת בזמן ולחזור לעמדות המוצא, מה שיקשה על יובה לבצע את התקפות המעבר, שוב נראה את די מריה מחלק כדורים על ימין ועל שמאל, וזה ייגמר לא טוב. לא יכול להיות שחיפה יוצאת קדימה, ודי מריה ו-ולאחוביץ' מגיעים מול שני שחקני הגנה של חיפה. זה בוודאות ייגמר בשער.
מעבר לכך, לא ראינו את סונדגרן ואת קורנו יותר מדי בחלק הקדמי. השניים התמקדו בהגנה, ופחות יצאו לאזורים המסוכנים. אם חיפה תחזור לשני בלמים, אולי זה יעזור לה הגנתית, כי המגנים לא גם ככה לא יוצאים קדימה. בהתקפה, פיירו חווה ירידה ומתקשה גם בליגה. יש מקום לשקול לפתוח עם דין דוד, בעוד החלוץ מהאיטי יחכה על הספסל. לסיכום, חיפהמגלה על בשרה שהפערים הם באמת גדולים, גם ברמת האינטנסיביות, וגם ברמה הטכנית. אין לנו שחקן כמו ולאחוביץ', אין בישולים ברמה שמוסר די מריה. אלה הרמות הגבוהות.
אלה הרמות הגבוהות. שחקני יובה חוגגים (GETTY)