נדמה שכבר כמה שנים שלא הגיע לישראל שחקן עם הייפ כמו זה של לורנזו בראון. כלומר, מכבי תל אביב ידעה שמדובר בשחקן איכותי מאוד עוד כשהחתימה אותו, אבל אחרי ההופעה האדירה ביורובאסקט - המניה של בראון בשיא שלה, וגם הציפיות ממנו בהתאם. "אני מבין את זה, אבל אני יכול לשלוט במה שאומרים עליי או במה שמצפים ממני", הוא אומר בראיון לערוץ הספורט. "אני תמיד מפוקס במה שאני עושה, מאוד יודע מה אני רוצה ומנסה לעשות הכי טוב. אם כנגזרת יש עליי אחריות או יש ממני ציפיות, זה בסדר".
ההחתמה שלך יצרה גם הרבה ציפיות ממכבי תל אביב
"אני שמח שאנשים חיכו ומצפים לי, אבל אני בא לעשות את העבודה שלי. אני בא להיות חתיכה בפאזל, כי בסוף כולם צריכים להתאים את עצמם למערכת ולכל אחד יש תפקיד אחר. הכי חשוב לי זה להיות הדבק של הקבוצה הזו, זה שמחבר את כולם ביחד. זה מאוד חשוב לי".
אתה מוכן לזה שאתה מגיע למקום שיש בו לא מעט לחץ?
"זה טבעי שזה ככה. אף אחד לא משחק כדי להפסיד, בטח לא במקום כמו מכבי ת"א. ברור לי שיש פה לחץ לנצח כל משחק, מכולם מסביב, אבל אנחנו באים לעשות את העבודה שלנו. אנחנו כאן, יום ולילה, כדי לגרום לכל מי שקשור במכבי תל אביב להיות גאה בנו".
איך ההתרשמות מהקבוצה?
"ממש חיכיתי לבוא לפה. ברגע שהקבוצה הזו נבנתה, אמרתי "ואוו", יש פה קבוצה עם שילוב של שחקנים מאוד אתלטים, מהירים, נחושים, אגרסיביים. בתור שחקן שמחפש קודם כל את המסירה, זה בדיוק מה שאני מחפש בחברים לקבוצה ואני מאוד מתרגש להיות חלק ממכבי הזו".
התחלת להבין את עודד קטש והשיטה שלו?
"אני עוד חדש כאן, הצטרפתי מאוחר, אז עוד לא דיברתי איתו מספיק. אבל יש בינינו הבנה טובה, נלמד ביחד, מיום ליום נבין איך עושים הכל יותר טוב. רואים שהוא מבין כדורסל ברמה הכי גבוהה".
מה היה החלק של דייויד בלאט בהחתמה שלך?
"דייויד היה האדם הראשון שדיבר איתי מטעם מכבי, נראה לי שהוא היה אחד הבולטים בבניה של הקבוצה. לפני שחתמתי הוא התקשר אלי, הסביר לי מי הולך להגיע ומה אמור להיות כאן. התלהבתי מזה".
"ראיתי את הקבוצה ואמרתי "וואו". בראון (אלן שיבר)
לפני אליפות אירופה היו דיווחים שאתה פצוע בכתף
"זה כלום. זה היה משהו קטן, לכולם יש קצת פציעות וחבלות. מישהו אמר משהו ועשו מזה יותר ממה שזה היה באמת".
התחלת להבין איזו אווירה מחכה לך בהיכל?
"כשהגעתי לישראל, הקבוצה עוד היתה בטורניר ההכנה ביוון. הם נחתו חזרה בישראל בשלוש בלילה, וחיכו להם עשרות אוהדים בשדה התעופה. זה מטורף, זה משהו שלא ראיתי אף פעם. האמת היא שקצת קינאתי שלא הייתי שם. אני מקווה לטעום מזה קצת בקרוב".
המתאזרח
הקיץ האחרון היה הכי סוער ומרגש בקריירה של בראון. הוא שיחק לראשונה בטורניר בין לאומי כשהצטרף כמתאזרח לנבחרת ספרד, שמע לא מעט ביקורות - מבחוץ ואפילו מבפנים - ובסוף הוליך את הספרדים לזכיה נגד כל התחזיות המוקדמות. "אותי זה לא הפתיע", הוא קובע. "הרגשתי שזה זה מהרגע הראשון. לא היה לנו איזה כוכב על בקבוצה, אבל ברגע שעלינו לאימון הראשון, נוצר איזשהו קליק. זה מה שהפך אותנו לנבחרת טובה ולנבחרת מנצחת. זו היתה חוויה קסומה".
איך התמודדת עם הביקורות על האזרוח שלך?
"ראיתי שכתבו דברים בתקשורת. זה לא משהו שהתעסקתי בו יותר מדי, ולמען האמת זה גם היה רחוק מאוד ממה שקרה באמת. אלה החיים, צריך להתמודד".
מה היה באמת?
"אתה שומע וקורא דברים בתקשורת, אבל שם זה היה אחרת לגמרי. הקשר שלי עם כולם היה טוב, השחקנים והצוות קיבלו אותי בזרועות פתוחות, לאף אחד לא היה שום דבר נגדי. זו היתה חוויה אדירה, אני עדיין בקשר עם כל השחקנים, יש לנו עדיין קבוצה בוואטסאפ".
"קיבלו אותי בזרועות פתוחות". בראון לאחר הזכיה (GETTY, DeFodi Images)
רודי פרננדס צוטט בתקשורת שזה "לא מרגיש נכון" להביא מתאזרח לנבחרת כמו ספרד. היחסים איתו היו בסדר?
"כן, הוא בחור ממש טוב, הוא השחקן הוותיק של הנבחרת. דיברנו כמה פעמים והוא טען שזה לא מה שהוא התכוון אליו. הוא לא היה מעורב בתהליך איתי, ובתור אחד השחקנים המובילים של הנבחרת הוא רצה לדעת מה קורה לפני שהכל קרה. היחסים בינינו מצוינים, הוא אחלה גבר".
למה בעצם הצטרפת לנבחרת ספרד?
"רציתי לחוות את סגנון המשחק הזה, לשחק עם שחקנים שמשחקים בשביל הדגל ולא בשביל הכסף. רציתי גם ללמוד את התרבות ובאמת למדתי הרבה דברים חדשים. מעבר לזה, כשגדלתי תמיד ראיתי את ספרד במשחקים האולימפיים או בטורנירים הגדולים ומאוד התחברתי לסגנון שלהם. ספרד תמיד היתה אחת הנבחרות הטובות בעולם, עם שחקנים שמאוד אהבתי כמו פאו גאסול, ריקי רוביו ועוד. הם באו לארצות הברית ובנו לעצמם שם כאן, אז חשבתי למה שאני לא אעשה את אותו דבר, רק בנבחרת ספרד"?
איך בכלל נוצר הקשר הזה?
"זה התחיל עוד כשהייתי בקאזאן. הסוכן שלי התקשר ואמר לי שהם רוצים לבדוק אם אני יכול להצטרף לנבחרת ספרד. הכרתי את סרג'יו סקריולו מטורונטו, הוא התקשר אלי אחרי כמה ימים, נתן לי סוג של שיעור היסטוריה, על מה שהנבחרת הזו עברה, על ההישגים שלה בעבר ומה הם צריכים כרגע. הייתי יותר משמח לקבל את ההצעה הזו, רק ההזדמנות הזו היתה משהו שרציתי תמיד לעשות".
הגיע לך לזכות ב-MVP של הטורניר?
"זה לא משהו שאני יכול להגיד. לווילי הרננגומס גם היה טורניר אדיר, אז אני שמח שלפחות מישהו מהנבחרת שלנו קיבל את הפרס".
אף מתאזרח לא זכה ב-MVP של אליפות אירופה, יכול להיות שזה קשור
"את זה צריך לשאול אותם".
"ההדחה בגלל המלחמה - שברון לב"
בראון לא הגיע רק אחרי קיץ מושלם, אלא גם אחרי העונה הטובה ביותר בקריירה שלו. הוא הוביל את קאזאן עם ממוצעים של 13.8 נקודות ו-6.1 אסיסטים למשחק, הקבוצה היתה בדרך לפלייאוף - ואז המלחמה התחילה וכיבתה את האור, בין היתר, על העונה הנהדרת של לורנזו והחברים שלו. "זה היה מאוד מתסכל", הוא מספר. "עבדתי קשה, כולנו עבדנו קשה. היינו אחת הקבוצות הטובות ביורוליג וברוסיה, זה היה שברון לב עבורנו. לשמחתי כל השחקנים שהובילו את הקבוצה בעונה שעברה, מצאו קבוצות טובות העונה".
"זה היה שברון לב". בראון במדי קאזאן (GETTY, Alius Koroliovas)
ההדחה מהיורוליג של הקבוצות הרוסיות היתה מוצדקת בעיניך?
"זה היה ממש מבאס כי עבדנו כל העונה וזה נלקח מאיתנו. מן הסתם אנחנו לא היינו מעורבים בכלום, אבל ברור שההחלטה הזו היתה נכונה. לא היתה דרך אחרת".
איך היה להיות ברוסיה כשהכל התחיל?
"מוזר מאוד. בהתחלה אתה רואה דברים בחדשות, כולם מתקשרים מהבית מודאגים, אבל האנשים ברוסיה היו ממש בסדר. הבעיה היא, כמובן, בממשלה ועל זה אין לנו שליטה. היו שם הרבה מחאות של אזרחים שניסו לשנות את המצב. אבל זו פוליטיקה, דעתנו בעניין כמעט לא נשמעת".
"היה לנו משחק נגד מילאנו, באנו לטוס למשחק חוץ, אבל אז כל הבלאגן התחיל. עצרו אותנו באוויר, מעל עיר אקראית כלשהי, אני אפילו לא זוכר איזו, ישבנו במטוס משהו כמו ארבע שעות ואף אחד מאיתנו לא הבין מה קורה. הורידו אותנו מהמטוס כי זה קרה בדיוק כשהחליטו על איסור של טיסות יוצאות מרוסיה. היינו תקועים בעיר הקטנה ההיא לעוד חמש שעות ולאחר מכן חזרנו לקאזאן, זה היה יום מטורף".
"אוהב להאט את המשחק"
בראון כבר בן 32 וברזומה שלו שלוש עונות יורוליג - עם הכוכב האדום, פרנבחצ'ה וקאזאן, כשלפני כן הוא התנדנד במשך שנים בין ה-NBA לליגת הפיתוח. למכבי ת"א הוא מגיע בכושר הטוב בקריירה, וחשוב לא פחות, כשהוא מכיר היטב את הכדורסל אירופי ומה דרוש כדי להצליח בו. "הבנתי עם השנים שאחד הדברים הטובים שאני עושה טוב זה להאט את המשחק", הוא אומר. "אני מרגיש שיכול לקרוא את המגרש טוב יותר, לשחק עם הקצבים כמו שאני מוצא לנכון. כרכז, שינויי הקצב עוזרים לי לשלוט במשחק, זה גורם להגנה להגיב בצורה מסוימת ועוזר למצוא את השחקן הפנוי".
וזה משמעותי יותר באירופה בהשוואה ל-NBA?
"כן. המשחק באירופה שונה, יותר צפוף, גם בגלל החוקים. כשאני מאט ורואה מה קורה זה מצוין, במיוחד כשאני יודע שיש לי בקבוצה גבוהים טובים ואתלטים כמו ג'וש ניבו. לא ראיתי שחקנים שקופצים ככה".
אתה מסוג השחקנים שיותר אוהבים למסור
"ברור, חד משמעית. זו ההנאה הכי גדולה שלי במשחק, למסור אסיסט, להכניס עוד שחקנים למשחק, להפוך את כולם ליותר טובים".
"למסור זו ההנאה הכי גדולה שלי במשחק". בראון (אלן שיבר)
גם במכבי נראה את זה?
"בסוף הכל תלוי בהנעת כדור, ונראה לי שיש לנו את זה העונה. יש לנו מאמן שמעודד הנעת כדור, ואני מאמין שגם בקבוצה הזו אפשר לייצר את זה, אפשר להקשות על כל הגנה כי יש לנו שחקנים מאוד מגוונים, אתלטים ומהירים. יש לנו את כל מה שצריך כדי להיות קבוצה מצליחה. אם נלמד להזיז את הכדור טוב ולשחק אחד עם השני, אני לא חושב שיש קבוצה שתוכל לעצור אותנו".
אתה עוד שואף לחזור ל-NBA מתישהו?
"החלום הזה לא מסתיים אף פעם. כל אחד עובד הכי קשה שהוא יכול כדי להיות הגרסה הכי טובה של עצמו. אם ההזדמנות הזו תגיע מתישהו שוב בעתיד, אני לא אדחה אותה, אבל כרגע אני לא חושב על זה בכלל. הפוקוס שלי הוא על מכבי ת"א בלבד".
המלאכיות של לורנזו
קשה מאוד לראות את זה עליו, אבל על לורנזו בראון עברה תקופה קשה ברמה אישית - תקופה בה איבד את אחותו וסבתו, אותן הוא הנציח על גופו. "יש לי קעקוע של דבורה על היד, לזכר אחותי שנפטרה לפני שנתיים, ויש לי קעקוע של תאריך הלידה של סבתא שלי, שנפטרה הקיץ", הוא מספר. "יש לי גם שרשרת גם תליון, עם התמונה של סבתא שלי. הן איתי תמיד".
הן היו קרובות אליך מאוד?
"כן. הקעקועים האלה מזכירים כל הזמן שיש מי שמשגיח עלי, שצופה בי. לפני כל זריקת עונשין אני מנשק את הקעקוע על היד ונותן לעצמי מכה על הכתף, ככה אני מרגיש תמיד שיש מלאכיות ששומרות עלי מלמעלה. אני אף פעם לא שוכח לעשות את זה".
זו הדרך שלך להתמודד?
"כן, אני לא מדבר על זה יותר מדי. השנתיים האחרונות האלה היו מאוד קשות עבורי, אבל להתגבר על הסיטואציה הזו ולהיות יותר פתוח, זה לא פשוט. בסופו של דבר כולם עוברים דברים בחיים, השאלה היא איך אתה מתגבר עליהם וממשיך הלאה. אני המשכתי אבל אני תמיד זוכר".
לאן הוא יקח את מכבי? בראון (אלן שיבר)