הצצה מיוחדת: ברק בכר חושף את מאחורי הקלעים של קמפיין האלופות

מכבי חיפה של 2022/23 נכנסה לרשימה מצומצמת של קבוצות ישראליות שהעפילו לשלב הבתים של ליגת האלופות. אמנם היא נפרדה מהמפעל אחרי עם שתי תבוסות קשות, אבל קשה לשכוח את הדרך המיוחדת שלה לשם, כולל ניצחון ענק על אולימפיאקוס ביוון ושער עצמי בדקה ה-89 באחד האצטדיונים הביתיים בעולם שסידר את המקום בבתים. רגע לפני המשחק מול בנפיקה, המאמן ברק בכר, הסתכל לאחור וסיכם את הקמפיין הירוק. היו הרבה רגעים שמחים, וגם כואבים, אבל אנשי ואוהדי חיפה צברו חוויות שהם לא ישכחו הרבה אנשים.

רגע שנשאר ממשחק העלייה בבלגרד
"הרגע שתמיד אזכור זה המצב הנייח בדקה ה-89, כשאנחנו צריכים גול כדי לעלות ואני מסתכל לשמיים ואני אומר 'מצב כזה... רק אלוהים יכול לעזור לנו'. אני גם בנאדם מאמין, אני מתפלל בכל בוקר והרגשתי שיש השגחה אלוהים בדקה הזו. גם השער היה עצמי... כלומר היתה איזה התערבות מלמעלה. ככה אני מאמין. ממש ביקשתי את הגול הזה וקיבלתי".

"כשאתה משיג משהו שאתה חולם עליו כ"כ הרבה, וגם אני פספסתי אותו בכמה מצבים בקריירה, אז אתה עדיין לא מעכל. לוקח זמן להבין שעשית את זה. זו תחושה שקשה להסביר. היו חגיגות כי זה נעשה בדרך הכי קשה, בצורה הכי קשה, באצטדיון אולי הכי ביתי באירופה, נגד כל הסיכויים, בפיגור 2:0 ואיך שהתפתח במשחק... זה היה באמת משהו מדהים".

ההגרלה
"ראינו את זה ביחד, אחרי האימון. ישבנו כולם בחדר. השחקנים היו בטירוף. הם עשו את החישובים לגבי הבתים. איך שיצא הפתק של מכבי חיפה, כולם השתוללו וקפצו כאילו הם זכו בפיס. כל החיים הם מתאמנים בשביל הרגעים האלה, בשביל לשחק מול השחקנים האלה. כשאתה מקבל בבית את בנפיקה ובמיוחד את יובנטוס ובמיוחד את פ.ס.ז'... אלה השחקנים הכי טובים בעולם, שחקנים שהשחקנים שלנו גדלו עליהם, זה משהו לא רגיל. אני מאחל שלא, אבל אולי זה משהו שהם יחוו פעם בחיים".

"בשבילי זה גם גדול, אבל אני שואף הרבה יותר גבוה. איך שקיבלתי את ההגרלה חשבתי לעצמי איך אני אתמודד שווה בשווה מול הקבוצות הכי טובות בעולם. מצד אחד, זה כיף. מצד שני, זה מחייב. אתה לא רוצה להתבזות... לצערי התבזינו במשחק האחרון, אבל סך הכל, במשחקים שלפני, עמדנו שווים מול שווים בהרבה דקות מול הקבוצות הכי טובות בעולם. הראש שלי ישר היה באיך אני נותן פייט לקבוצות האלה, לשחקנים הכי טובים שיש".

"אני תמיד מרגיש שאני יכול. אם לא היינו מרגישים שאנחנו יכולים, לא היינו מגיעים למעמד הזה. מה שהכי יפה בסיפור הזה, זו הדרך שעשינו. לא סתם עלינו לליגת האלופות. עלינו כי איך שהסתיימה העונה, כל הצוות ישב וחשב איך לעשות את זה, למרות שזה מאוד קשה והסיכוי היה קלוש... הכל צריך להיות מושלם בשביל לעשות את זה. אם זו המנוחה, החזרה מהפגרה, בניית הסגל עם אלברמן וההנהלה, ההכנות, משחקי האימון, להגיע בכושר הכי טוב למשחק הראשון, שזו היתה אולימפיאקוס, אולי ההגרלה הכי קשה שהיינו יכולים לקבל. ואז אתה צריך לשדר לשחקנים שזה אפשרי. ייאמר לזכות השחקנים שהם שותפים לדרך".

"לפני הגומלין באולימפיאקוס... הרי היה תיקו, פה השווינו בדקה ה-90 ויצאנו למשחק מול אולימפיאקוס שהיא אחת הקבוצות הביתיות באירופה, הסיכויים היו קלושים ואני באופי שלי כמו שראיתם נגד פריז, אוהב לשחק את המשחק שלנו, אוהב ללחוץ. לפעמים זה עולה ביוקר, אבל זה ה-DNA שלי ושל המועדון. לקחתי כמה שחקנים בכירים ושאלתי אותם אם הם בראש שלי. אני לא יכול לעשות דברים על פי מה שאני רוצה, אני צריך לדעת שהשחקנים שותפים. לקחתי 4-5 שחקנים בכירים ואמרתי להם 'אנחנו הולכים ללחוץ, אנחנו הולכים לשחק את המשחק שלנו' וראיתי בצורה חד משמעית שהם איתי. הם היו יכולים להגיד שאולי נתחיל קצת יותר זהיר, אבל הם היו איתי מההתחלה. הרגשנו ביחד שאפשר לעשות את זה וניצחנו שם 0:4. קבוצות גדולות באירופה לא מנצחות שם 0:4. הבנתי עוד לפני, אבל זו היתה החותמת שאנחנו יכולים ללכת עד הסוף".

החוויה של ליגת האלופות
"כל האירוע הזה הוא אחר. גם לצוות, גם לקהל, גם להנהלה. יענקל'ה יושב לארוחות עם הנשיאים של פ.ס.ז' ושל יובנטוס... רק בשביל זה, זה היה שווה את כל זה. בסופו של דבר הוא משקיע את זמנו ואת כל מפעל החיים שלו עבור הדבר הזה. לראות אותו בא ומספר חוויות על הפרגונים שהוא מקבל... כל אירוע כזה זה חתיכת ניהול, זה כל עובדי המועדון. צריך לפרגן לכל העובדים שעובדים ימים כלילות... אלה אירועים שיש עליהם אחריות מאוד גדולה. הביקורת של אופ"א.. הרבה אנשים מעורבים בזה. זה המעמד הכי גדול שיש ולקבל כ"כ הרבה מחמאות מכל עבר על הארגון והניהול וגם על הקטע המקצועי זה סיפוק מאוד גדול עבור כל העובדים של המועדון".

"הראש שלי כל הזמן עסוק בצד המקצועי. מהר מאוד אתה חושב על איך לעצור את בנפיקה, שהיא קבוצה מצוינת וזה משחק ראשון שלי כמאמן בליגת האלופות, שם השחקנים במעמד כזה. עם כל הכבוד לאירוע, אתה צריך לעלות על המגרש ולספק את הסחורה. בכל המשחקים שיחקנו בצורה אמיצה ובוגרת. הראינו התקדמות עד השיא שהיה בניצחון על יובנטוס. זה היה ניצחון גם אמיץ, גם בוגר וגם אחראי. במחצית הראשונה היה כדורגל ובמחצית השניה יותר חכמה, בגרות, טקטיקה וגם הגנה כשצריך. הגענו לבשלות ברגע הנכון".

התמיכה של הקהל
"זה משהו לא רגיל. אנחנו גם שומעים פידבקים מהקבוצות שאנחנו משחקים מולן. זה משהו שלא ראו הרבה שנים בכדורגל. הם אומרים שהם לא נתקלו בקהל כזה. זו חוויה גדולה. אנחנו חוזרים למלון ואלפים מחכים לנו. ברור שיחסי הכוחות עם פריז היו איתנו, אבל עצם זה שאלפים באים ומעודדים ומאמינים שאפשר לעשות שם משהו... זה שווה הכל לדעתי".

המשחק מול פ.ס.ז'. בבית
"זה אירוע חד פעמי, שאני לא יודע אם יחזור. זה גם משחק חשוב, מול השחקנים הכי טובים בעולם, מול הקבוצה הכי עשירה בעולם, במעמד כזה. היה פה אירוע ש... אתה מרגיש את זה לפי הכרטיסים. זה היה פי מאה ממה שאתה רגיל שיבקשו ממך. גם שרים, גם ראש הממשלה, כולם רצו להיות חלק מזה ומה לעשות, יש פה רק מקום ל-30 אלף ואם היה מקום למאה אלף, היו גם מאה אלף. הרגשנו את האירוע החריג והחד פעמי הזה".

"לשמחתי הצלחנו גם להביא את היכולות שלנו ולהוביל וכמעט הובלנו 0:2 ופספסנו במשחק הזה. אני עדיין מרגיש פספוס כי עד דקה 70 היינו ב-1:1 ועם קצת יותר ריכוז ואם לא היתה פציעה כזו או אחרת, היינו יכולים לעשות סנסציה גדולה. לקח לנו המון זמן להתאושש מהאירוע הזה. עובדה שהפסדנו גם 3:0 להפועל ירושלים, ועלינו עם ההרכב הכי חזק. זה היה בלתי נמנע. כולנו היינו למעלה וכמה שלא ניסינו, לא הצלחנו לרדת. פעם ראשונה שהרגשתי שמה שלא הייתי עושה בהכנה למשחק הבא, זה לא היה עוזר".

"יש חשיבות מאוד גדולה להכנה. אם אתה נותן להם כבוד ואומר 'וואו, אני משחק נגד מסי, ניימאר ואמבפה', אתה מקבל בראש. אם אתה בא וסליחה על הביטוי, לא עושה להם חשבון, אלא משחק את המשחק שלך ואם צריך לעשות פאול, עושה פאול, אז יש לך סיכוי. אפשר להשאיר את החיוכים ואת החתימות והחולצות ללפני המשחק ואחרי המשחק, אבל כשאתה עולה על הדשא, זה נמחק, נגמר, זה לא מעניין. הם רק מספרים, לא שמות. עם הגישה הזו עלינו וראית את השחקנים באים.. וכמה שחזיזה מעריץ את ניימאר, הוא התווכח איתו. הם לא ראו בעיניים וכמעט נתנו את משחק חייהם. ראית שהם יודעים לעשות את ההפרדה וזה נותן לי את הבטחון שעם השחקנים האלה אפשר לעשות את הכל".

לשחק ביום כיפור בטורינו
"זו גם חוויה חד פעמית. יום כיפור שלא נשכח לעולם. זה היה אתגר מאוד גדול, כי ממש התחלקנו לשתי קבוצות - אחת שצמה ואחת שלא. גם אני צמתי וגם לי היתה הכנה מאוד קשה. עשיתי אסיפות שאני עייף ורעב. כשיש מטרה מסוימת, אתה מוצא את הכוחות. הרגשנו פספוס מאוד גדול במשחק הזה כי עשינו את המקסימום מהסיטואציה שנוצרה. התחלנו לא טוב, הצלחנו לחזור למשחק, היינו שווים את ה-2:2 ובסוף ספגנו את ה-1:3. דווקא השחקנים שצמו, עשו שינוי מדהים. שם הבנו שאנחנו יכולים לעשות הכל, אפילו לנוכח הסיטוציה. זה נתן לנו את הבטחון לבוא שבוע לאחר מכן ולעשות ניצחון היסטורי".

הניצחון על יובנטוס
"הגענו לבשלות במשחק הזה. בשלושת המשחקים שלפני כן הראינו מגמת שיפור. בבנפיקה נתנו מחצית טובה טקטית, מול פ.ס.ז' 60 דקות, מול יובנטוס בחוץ סיימנו את המשחק בצורה טובה. פה רצינו שהכל יהיה שלם. רצינו לחבר גם את הכדורגל, גם את האופי... את כל האלמנטים והכל התחבר במשחק הזה. קודם כל, האמנו וזה הכי חשוב. הייתה לנו אולי את אחת המחציות הכי טובות של מועדון ישראלי באירופה, הובלנו 0:2 והיינו יכולים להוביל גם יותר. אהבתי לא פחות את המחצית השניה. לדעת גם לשמור על ההובלה, לשחק טקטי. הכל התחבר למשהו כמעט מושלם. להביא את יובנטוס לכמעט אפס מצבים ב-90 דקות זה משהו שלא קורה הרבה. מעריך שזה הניצחון הכי גדול בקריירה שלי".

התבוסה בפריז
"כולם חכמים בדיעבד. באנו אחרי ניצחון על יובנטוס למשחק שאף אחד לא נתן לנו סיכוי. מאוד האמנו שאפשר לעשות את זה והתחלנו את המשחק טוב. חטפנו כדורים בתוך ה-16 שלהם ועם קצת יותר ריכוז היינו יכולים להוביל ואז הגיע מסי הקודם והבקיע גול שאף אחד לא יכול לכבוש ושם הלכנו לאיבוד והיינו חשופים. אבל זה הסגנון שלנו. אי אפשר במהלך המשחק להחליט שאנחנו הולכים אחורה ורוצים לעבור את המשחק בשלום. הצלחנו לחזור ל-4:2 והיו דקות טובות ומדקה 60 זה היה שילוב של הרבה דברים. גם היכולות האישיות של השחקנים הכי טובים בעולם, גם עייפות מאוד גדולה. שלושה ימים לפני כן שיחקנו בקרית שמונה ואלו היו אותם שחקנים".

"התפרקנו בסוף וזה כואב לקבל שביעייה וזו תוצאה שזוכרים, אבל אני שלם עם מה שעשינו. יש ביקורות, אבל הגישה הזו הביאה אותנו לפה. אני לא יודע אם במקרה הזה, מול השחקנים האלה, אפשר היה לעשות משהו אחרת. היינו יכולים לתת עזרה נקודתית על אמבפה... הם באו עלינו שלושתם בצורה שאני לא זוכר, בטירוף. כולם מריחים את המונדיאל ומחדדים את עצמם. גם ניימאר רץ כמו מטורף ועשה הגנה. לא ראיתי את ניימאר הרבה זמן ככה. כששלושתם באים והכל מתחבר, זו התוצאה לצערי. ממשחק כזה אתה לא נהנה".